בית פורומים עצור כאן חושבים

טעינו?! במה? ביקורת עצמית לרגל המצב הפוליטי של המגזר החרדי.

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-3/4/2013 01:11 לינק ישיר 
טעינו?! במה? ביקורת עצמית לרגל המצב הפוליטי של המגזר החרדי.

השורות הבאות נכתבות בלב מורתח. לב דומע. השורות נכתבות בדם. הדם הוא הנפש.

לשמחתי הרבה אני זוכה להמנות על הציבור החרדי הנפלא. מגזר נעלה ואיכותי. מגזר שמקדש את החיים הערכיים במגוון רחב של תחומים. אני זכיתי להיות מאותם שממיתים את עצמם באוהלה של תורה. שלשה סדרים ביום סביב הוויות אביי ורבא. כ-12 שעות ביממה. אני מאותם שמקדשים את חיי הרוח. לכן אני כואב ודואב אודות המצב.

בתקופה האחרונה צף ועולה קרע עמוק וכואב במדינתנו. במשך התקופה הקרע צף עד שהגיע ועלה אל עבר פני המרחב הפוליטי. ההגיון מתקשה לקבל זאת שבמדינה רוויות בעיות פוליטיות, כלכליות, בטחוניות ועולמיות שהקרע השולי לכאורה יתפוס כזה מעמד בולט בכל השיח הישראלי. אבל ההגיון לא רלוונטי למול מציאות כואבת זו. מציאות שפשוט קיימת.

אין אני חושש כלל מהמצב הפוליטי. זה טבעה של פוליטיקה. פעם למעלה. פעם למטה.

אבל בפוליטיקה ישנה איזו מראה המזמנת הזדמנות להצצה.

אני בא בזאת להרהר בקול דומע על מה היה לנו זאת.

א.      במקום מבוא- ביקורת על העדר הביקורת.

אני חריג בעצם השמעת הקול הביקורתי. ביקורת יש לנו בשפע. אבל לא על עצמנו. לא זכור לי מאמר פובליציסטי אחד בתקשורת החרדית שעושה בדק בית יסודי על השורר במחננו. אין אני קורא סדיר של העיתונות, אבל פעמים שאני מעלעל. חפשתי מאן דהו שינסה לבדוק למה זה קורה לנו.

בדקו. גם מצאו. אנטישמיות. שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. תקשורת. בית של גויים. כולם שם אצל המזרוחניקע'ס אותו דבר. ממשלת זדון. וכהנה וכהנה דברי בלע.

נניח שהכל נכון. נניח שישנה איזו אמת בכל אחת מהטענות. מה יש לנו לעשות עם זה? כל אותן בעיות ניתנות לפתרון? למה שלא ננסה למצוא במה אנחנו אשמים. לא בהכל. אבל במשהו. דק מן הדק. משהו קטן שאנחנו יכולים לנסות לתקן. משהו שאנחנו יכולים לפתור.

האמת שמצאתי באותם רפרופים בעיתונות החרדית מהלך חדש של פתרון שישנה לגמרי את מצב עולם התורה היקר מפז שלנו.

חרמות. נדויים. קללות. גידופים ושאר עניינים התואמים התנהגות של בני תורה.

שם אנחנו אוחזים? איבדנו לגמרי את הכיוון האנושי שמי כמונו יודע שבתשתית העולם הערכי שלנו עומדת האנושיות הבסיסית? איבדנו את הייחס האנושי לכל אדם באשר הוא אדם [אני לא מדבר על ייחס חיובי של הסכמה, אלא פשוט יחס אנושי]? היכן ניהול דיאלוג בוגר ואחראי? היכן ה'מרבים שלום'?

צר לי לומר זאת, אך זה נראה שהתקשורת שלנו עוסקת בשמירה על הדיקטטורה. בשמירה על הנחלת הדעה היחידה שנכונה. אין ביקורת. כולם צריכים לחשוב אותו דבר. כשאין ביקורת פנימית אני לא רואה שום סיבה לחשבון נפש נוקב.

יתרה מזאת. כשישנה ביקורת דורסנית על המבקרים ישנה סיבה ברורה מאוד שלא תתנהל מערכת בקרה פנימית. לא נגיע כך רחוק.

אני אנסה ככותב אנונימי להתעלות מעבר למחסומי הביקורת העצמית השוררת במחננו הנפלא, אולי, אולי, משהו קטן יזוז בלב אי מי מהקוראים להעלות על נס את דגל התורה בכבוד והיה זה שכרי.

ב.      שווין בנטל. מה הם רוצים?

בשיח הפוליטי של טרום הבחירות ולאחריהם תפס מקום נרחב נרחב השיח על ה'שוויון בנטל'. משני פנים, הצבאי והכלכלי. אין אני נכנס לפולמוס מי צודק. אני רק מנסה להקשיב לצד האחר.

אני חושב שאני מזהה כאן שכבות שונות של קרע.

ישנה הטענה הפשוטה למה אתם לא הולכים לצבא ולעבודה ואנחנו כן.

ברובד הפשוט של הדברים הטענה היא על חוסר הסימטריה בין מה שאנחנו מקבלים למה שאנחנו נותנים. אם אנחנו לא רוצים לתת בבקשה גם לא לקחת. או להפך, רוצים לקחת? תנו בבקשה. אם מבחינה מציאותית אכן כך שאין אנו נותנים, אין שום סיבה שבעולם שניקח. אלא א"כ הם מרצונם הטוב יחליטו לתת לנו. בדיוק כמו שהנגידים שטרן ופרידמן תורמים לנו ל'מיר'.

אבל כאן השחיזו עטם עיתונאים וכיו"ב להסביר למה אנחנו כן נותנים לכלכלה ולצבא. כסף זר של הכוללים והישיבות. צריכה מוגברת עקב הילודה [טענה שלא הבנתי, אך אכ"מ]. כמו"כ אנחנו שומרים בתורה שלנו על המדינה. אנחנו לא מפריעים גם לצבא בנוכחותינו הדתית בין שורתיו, ועוד טענות דומות.

הבעיה היא שאין כאן תשובה על הבעיה השורשית יותר וכאן אני מגיע לרובד הפנימי יותר של השיח אודות ה'שוויון בנטל'.

אין מדובר כאן רק על נתינה וקבלה פרקטית. יש כאן שיח על נתינה וקבלה מהותית יותר.

אנחנו לא יכולים לדרוש שיכירו בנו אם אנחנו לא מכירים בהם. הצבא והכלכלה הם הסיסמאות הפופוליסטיות של הטיעון העמוק יותר.

אתה לא יכול לבקש מגוף מנהלי שיתמוך בך ללא שום ביקורת שלו. הם לא יתערבו לנו? נכון זה מה שהם רוצים לא להתערב לגמרי. אתה רוצה שהם יתנו לך תן להם גם לראות מה קורה.

נתינה וקבלה כאן הן מטאפורות לייחס הבדלני שסיגלנו לעצמנו.

הבדלנות היא דו סיטרית. לא תתכן בדלנות חד סיטרית.

ראוי לציין שאין בדברי שלילה על הבדלנות. אלא רק שימת לב למתחייב מתוך אותה בדלנות.

דוגמא שממש לא מזמן עלתה לכותרות. דובר על זה שהרב בן דהן מהבית היהודי הכריז מלחמה על הרבנים החרדים. למה? הוא אמר שרב שלא אומר הלל ביום העצמאות אין מקומות על ספסלי הרבנות. רב שלא מקבל את פסיקות הרבנות המקילים בגרות כנ"ל. כאן המלחמה.

כעת הבה נתבונן. נניח שאקים ישיבה. אביא ר"מ לישיבה ואני מגלה שהוא לא מקבל את מרותי בעניני הישיבה. כשאעורר אותו לענין זה נקרא שהכרזתי עליו מלחמה? זה לא לגיטימי? מה פתאום שרב יישב במוסד הרבנות ולא יהיה ממושמע לכלליו? זה שפוי?

לא מדובר כאן על מחלוקת מקומית בהלכה. מדובר כאן על הכרה בסמכות הרבנות כשליחה של המדינה. אתה לא חייב להשאר ברבנות. אבל אם בחרת להשאר אלו הם הכללים.

זה בדיוק אותו חוסר סימטריה שהצגתי בין הבדלנות שאנו תובעים. להכרה שאנו תובעים. זה לא ייתכן. זה לא הגיוני.

זה בהחלט מעורר שנאה עמוקה.

לא מוצאת חן בעיננו המדינה חוקיה וכלליה- אפשר ללכת. כאן זו לא אנרכיה. מתקיימת כאן דמוקרטיה. נכון שהדמוקרטיה אמורה להגן על המיעוט, אך המיעוט יכול להתקיים ובשום אופן לא להתבדל. אם אנחנו מתבדלים אין לקונן, לגדף ולהחרים אח"כ.

פעם אמרתי למאן דהו שקונן בפני על ההסתה שיש בתקשורת עלינו הגבתי לו שזה בסדר, זה הדדי. אני לא נכנס כעת לשיפוט אם זה טוב או לא שאנו מסתים נגדם החל בגדולינו וכלה בקטננו. אבל כשישנה הסתה מצידנו אנו לא יכולים להתלונן על הסתה מצידם.

מכאן אני עובר לחשבון נפש נוסף יתכן שהוא שורש החשבונות נפש הקודמים ויתכן שהוא חולק מקום לעצמו.

ג.       נוקשות.

אנחנו נוקשים. סליחה על הנוקשות שבה אני מציג את הדברים.

ישנם סיבות מגוונות למה אנחנו כאלה, אבל זה המצב.

יכול להיות שזה מצב טוב. אני לא נכנס כרגע לשיפוט. יתכן שזה מונע רפיון ביר"ש ושמירת תומ"צ, אבל זה מצב שמעורר שנאה אצל מושא הנוקשות. זה טבעו של אדם.

נוקשות זו מוצאת לעצמה מקום במגוון נושאים.

ההלכה שהיהדות החרדית מציגה –הלטאית לכה"פ- היא הלכה נוקשה. הרב אלישיב הוא הפוסק היחיד. הגיורים היחידים שרלוונטים הם הגיורים שתואמים את פסקיו. אני לא אומר שצריך להתחתן עם גיורים של רבה רפורמית. אבל הרי ב'מראות' ובהלכות טבילת כלים הרב אלישיב הוא לא הפוסק היחיד. אתה מעוניין דווקא בפסקיו? אין בעיה. זכותך. אבל למה להציג הלכה כזו נוקשה כאילו היא החידיה שרלוונטית? לא רק שזה לא הוגן. זה גם לא נכון.

ההשקפה שאנחנו מייצגים היא השקפה מאוד נוקשה. היא בלעדית. היא לא מכילה שום סטיה כמלוא נימה. אין בעיה. אבל ישנו ציבור רחב שסבור אחרת. למה אין שום יכולת הכלה? קצת גמישות. התורה שלנו כזו קלושה שלא יכולה לקבל את האחר? היא תקרוס מכל רוח מצויה? אני לא מדבר על הסכמה. אני מדבר על כבוד אנושי לאחר. על קבלת האחר.
אנחנו חתמנו על מונופול עם בורא עולם על ההשקפה הנכונה? נניח שכן. 
לנו נראה שהשקפה מסויימת היא הנכונה. או נח לנו לראות בה נכונה. אבל למה בכזו נוקשות?

הנוקשות הזו מציגה אותנו, את היהדות, את התורה ואת נותנה באור שלילי. אם זה היה האור הנכון לא היה אכפת לי. אבל מלבד שהאור הזה הוא שלילי הוא גם אור שקרי.

סיבות הנוקשות הינם מגוונות זה כנראה שילוב של חרדה בסיסית מהשפעות זרות, כמו"כ היותנו מיעוט, וסיבות נוספות שאין כאן מקומם. מה שבטוח שצריך לעשות חושבים האיך מתרככים. האיך נוטשים את העמדה של הקיפוד המתכווץ. האיך מעבירים את תפקיד 'שליחת הקוצים' מאתנו והלאה.  

[נוקשות זו באה לידי ביטוי לא רק בשלל נושאים הנוגעים לאחר. אלא גם בשלל נושאים הנוגעים לקבלת עצמנו אך זה חורג ממטרת שורות אלו. לכן אסיים כאן לע"ע].

הייתי שמח אם יעשה חשבון נפש קולקטיבי על מקומה של הביקורת במחננו. על הויסות הנכון בייחס ביננו לסובב אותנו ועל הנוקשות שהולכת ומשתלטת על החווית הקיומיות והשורשיות שלנו.



תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 03/04/2013 01:14:50




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 01:22 לינק ישיר 

והנה דוגמא בתוכ"ד [תוך כדי דיבור] לנוקשות אופיינית:
http://www.bhol.co.il/Article.aspx?id=52747



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 09:41 לינק ישיר 

ליאונרדו
ייש"כ, לענ"ד שלושת הנקודות שהעלית הן נקודה אחת.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 11:18 לינק ישיר 

דה וינצ'י.
דומני שאם תתקבל הביקורת שלך, לא תהיה יותר חרדיות בעולם. אתה בעצם תוהה מדוע החברה החרדית היא חרדית. הרי חברה דתית שהתורה יקרה לה, אבל נושאת בנטל, מוכנה לקבל ביקורת, משתפת פעולה עם השלטון והביקורות שלו, מבינה את נקודת המבט החילונית ורואה בהם שותפים לגיטימיים (אבל לא בהכרח צודקים) וכדו', זו בערך ההגדרה לדתיות לאומית, לא? הדבר היחיד שנותר הוא להתווכח האם המדינה  היא ראשית צמיחת גאולתנו (אתחלתא, עקבתא), או שאלות מהובלות וחסרות פשר והשלכות נוסח זו.
אני כמובן חוזר על השאלה זו מאז היכנסי לראשונה לפורום הזה. בפורום הזה יש חושבים, אבל חרדים שחושבים (במובנים הללו) אינם חרדים. עד עתה לא קיבלתי תשובה לשאלתי, וכנראה גם כאן לא אקבל.
ואולי גם מה שאני תוהה אינו אלא: מדוע עצכ"ח הוא עצכ"ח, ולכן אל לי לצפות לתשובה. עצכ"ח (כוונתי כמובן לפלג בתוכו שמגדיר עצמו כחרדי) בהגדרה הוא שמירה על סוציולוגיה ללא תוכן ממשי, וחיים בתוך הסתירה הזאת.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 11:50 לינק ישיר 

מיכי

נתגלה לי בחלום בחזיון לילה תירוץ על שאלתך העתיקה בזה הלשון: עצכ"ח הוא בחינת מעבר, ולא בחינת קבע. ולא קבלתי רשות לפרש.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 12:26 לינק ישיר 

נתחיל עם 'חצי הכוס המלאה'.

נראה שחלק מהעם חש קשר ליהדותו ומייחס לה חשיבות מבחינת הזהות שלו. המודל החרדי - המחמיר והמתבדל אינו מכיל אותם, מה שגורם להעמדתם במצב לעומתי מולם. ומאידך הציבור הד"לי ובעיקר בנט - מציע את הזהות הזאת  בגרסה ידידותית יותר.

כך גם העובדה שחלק מחברי הכנסת של "יש עתיד" מדגישים את  הפן היהודי אמוני בנאומיהם מחזקת את המחשבה הזאת.

בהמשך לתובנה זו - יתכן ששורשי סוגיית 'השוויון בנטל' אינו חוסר השירות הצבאי שלנו החרדים, אלא חוסר החיבור למדינה וחוסר המוכנות  שלנו להתערות ולהיות חלק מהמדינה על כל המשתמע.

ומכאן לביקורת של ליאונרדו, יש תחושה שחלק מהנושאים הם מרכיבי זהות חרדית שלא ניתן לשנות. כמו קשיחות ההלכה וחוסר המוכנות להכיר במדינה כבעלת ערך דתי (אולי גם התנגדות חלקית להקמתה). כך גם חוסר המוכנות להיות 'חלק' מחויית ההויה הישראלית. וכמובן כמובן אי האפשרות להצטרף לכור ההיתוך הישראלי שנוגד את כל ההויה החרדית לגמרי.

השאלה היא מה כן ניתן לשינוי?

חרמות, דיונים ערכיים כנים ואמיתיים וחיבור לתוכן המצוות [ע"ע רש"ר הירש] ולא להתמקד רק 'בהצלחה' המעשית של המצוות. וכו' היה מועיל ונותן תחושה אנושית יותר.

 

 

ענין אחר, היא ההתיחסות אל המדינה כמי שמחלק מטובו לאזרחים על בסיס נאמנות כאילו הנתינה יוצרת קשר ומחוייבות אישית בין המגזר המקבל לפיאודל.
יש כאן חוסר הבנה מוחלט של כללי המשחק הדמוקרטים, שבהם לאזרחים מגיעות זכויות מכוח חוק על בסיס שוויוני, ושום פקיד לא עושה לך טובה כשהוא נותן לך משהו.

 

כך האמירה ההזויה של אלי בן דהן (ע"פ דה'וינצי)

"הרב בן דהן מהבית היהודי הכריז מלחמה על הרבנים החרדים. למה? הוא אמר שרב שלא אומר הלל ביום העצמאות אין מקומות על ספסלי הרבנות. רב שלא מקבל את פסיקות הרבנות המקילים בגרות כנ"ל. כאן המלחמה"

לדעתי זה פשוט הזוי. מה פתאום ת"ח שהגיע להוראה מתבקש כתנאי קבלה, להכיר כי מלחמות המדינה הינם נס שראוי להגיד עליו הלל?!

 

תקציבים כתריגר לשיח מעורר שנאה

הצרכים החרדיים צריכים להיכנס לספרי התקציב הממשלה כמו של המגזר היהודי כללי. בינתיים, לפי הסטטיסטיקה של הלמ"ס ומשה"ח, 60% מהילדים במגזר היהודי בגיל גן (4-5) לומדים בעמותות חרדיות, ומתוקצבים הרבה פחות. לגבי תיקצוב הישיבות - בכלל אין סעיף כזה בספר התקציב של מדינת ישראל, ובגלל זה נוצרים הרבה בעיות. מי שלא לומד ב"בית ספר" - לגבי המדינה נחשב שאינו לומד כלל ולא מגיע לו תיקצוב, ואז אין ברירה, צריך לקבל "מהצד" מלווה בשיח ציבורי מעורר עוינות.

אם יכניסו את הישיבות לספר התקציב ע"י בדיקת הצרכים, מספרי התלמידים, השוואה לגבי מבנים, חדרי לימוד, מחשבים, מעבדות, מורים, תקנים, מפקחים, חשמל, ניקיון, וכו' שכל זה נכלל בתיקצוב התלמידים במגזר היהודי והערבי, ולא נכלל כלל בתיקצוב הישיבות –לפחות חלק מהשנאה ירד.

 

אגב, לא חושב שהברית הנבזית בנט את לפיד קשור לשיח הזה.

לברית הגיון פוליטי ברור - כפי שרואים מתוצאות המו"מ להקמת הממשלה- שיטת ה"הפרד ומשול" שהיתה המתווה בו ניסה נתניהו ללכת – התנפצה מול הברית – כך ששתי המפלגות הרוויחו.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 12:38 לינק ישיר 

אולי בהמשך לדברי הרב מיכי
החרדיות היא סוג של עקשנות ושמרנות
שלא לוותר כ"כ מהר
גם מול טענה שנראית הגיונית
כי בהמשך הדרך מתברר שלא כל מה שהיה נראה הגיוני למקבל החלטה פלוני בשניה פלונית
החזיק מים ועמד במבחן הביקורת
אי אפשר לבטל ולשלול את מי שהולך אחרי ההגיון שנראה לו או לרב שלו
אבל במבחן התוצאה, גם אם הוא ירויח רווחים הגיוניים
יש יתרון ושרידות לקבוצה העקשניתו השמרנית המחנכת לנוקשות ולעקשנות



וכך הוא במבחן האבולוציה, השוליים של כל מין שהסכימו למוטציות
התפתחו והפכו למינים שונים ומעניינים, רובם מתו, אבל מיעוט מהמוטנטים של הזברות הפכו לסוסים
הם דהרו ונחרו והזילו ריר ונכנסו לאורוות הכי מעניינות בבריטניה ובמערב הפרוע
אבל הזרם המרכזי נשאר זברה
יש כאלו שרוצים בכל מחיר להישאר כמו הזברות ולא נוהרים אחרי כל מוטציה, כי כך לפחות יש זברה ביד
שהרי רוב המוטציות הלכו לאבדון

מי שויתר היה נחמד וחייכן וסחבק ועדין ומתחשב
אבל בהרבה מקרים הוא הפסיד
ואין לנו עוד עמים להמר עליהם
יש רק אחד
אז מי שמבחינתו היהדות היא סְפֶּר ואפשר להמר עליה עושה זאת



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 14:02 לינק ישיר 

יהיאור
סוציולוגיה היא בהכרח ארעי או שיכולה להיות קבע?



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 14:04 לינק ישיר 

דה_וינצי2 כתב:

א.      במקום מבוא- ביקורת על העדר הביקורת.

אני חריג בעצם השמעת הקול הביקורתי. ביקורת יש לנו בשפע. אבל לא על עצמנו. לא זכור לי מאמר פובליציסטי אחד בתקשורת החרדית שעושה בדק בית יסודי על השורר במחננו. אין אני קורא סדיר של העיתונות, אבל פעמים שאני מעלעל. חפשתי מאן דהו שינסה לבדוק למה זה קורה לנו.

בדקו. גם מצאו. אנטישמיות. שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. תקשורת. בית של גויים. כולם שם אצל המזרוחניקע'ס אותו דבר. ממשלת זדון. וכהנה וכהנה דברי בלע.

נניח שהכל נכון. נניח שישנה איזו אמת בכל אחת מהטענות. מה יש לנו לעשות עם זה? כל אותן בעיות ניתנות לפתרון? למה שלא ננסה למצוא במה אנחנו אשמים. לא בהכל. אבל במשהו. דק מן הדק. משהו קטן שאנחנו יכולים לנסות לתקן. משהו שאנחנו יכולים לפתור.

האמת שמצאתי באותם רפרופים בעיתונות החרדית מהלך חדש של פתרון שישנה לגמרי את מצב עולם התורה היקר מפז שלנו.

חרמות. נדויים. קללות. גידופים ושאר עניינים התואמים התנהגות של בני תורה.

שם אנחנו אוחזים? איבדנו לגמרי את הכיוון האנושי שמי כמונו יודע שבתשתית העולם הערכי שלנו עומדת האנושיות הבסיסית? איבדנו את הייחס האנושי לכל אדם באשר הוא אדם [אני לא מדבר על ייחס חיובי של הסכמה, אלא פשוט יחס אנושי]? היכן ניהול דיאלוג בוגר ואחראי? היכן ה'מרבים שלום'?

צר לי לומר זאת, אך זה נראה שהתקשורת שלנו עוסקת בשמירה על הדיקטטורה. בשמירה על הנחלת הדעה היחידה שנכונה. אין ביקורת. כולם צריכים לחשוב אותו דבר. כשאין ביקורת פנימית אני לא רואה שום סיבה לחשבון נפש נוקב.

יתרה מזאת. כשישנה ביקורת דורסנית על המבקרים ישנה סיבה ברורה מאוד שלא תתנהל מערכת בקרה פנימית. לא נגיע כך רחוק.


לדעתי שאלת השאלות היא מה היעוד של היהדות החרדית. כיום אין איזו תכלית ליהדות החרדית כיהדות חרדית אלא כטפילות על גוף העם היהודי. הכוונה היא שבניגוד ל"מיזרוחניקים", היהדות החרדית אינה מציגה מודל של מדינה ואומרת שכך צריך להיות אלא סוג של את תעשו מה שתעשו ואנחנו גם נחיה מכם וגם נצקצק בלשוננו שאינם נוהגים  כהוגן   (ואלי גם ננסה להחזיר אתכם בתשובה).

מציאות כזו לא תיתכן בעולם הזה וטוב (מבחינת החרדים) שהיא נקטעה כעת כשיש תקופת מעבר, אם היא הייתה נקטעת בעתיד בבת אחת, אני מניח שכמות היוצאים בשאלה הייתה גבוהה מאד, כי הציבור ולפחות הצעירים היו מניחים ששיקרו להם כאשר לא חינכו אותם להתמודד עם החיים האמיתיים.

הבעיה היא כנראה העדר הנהגה עם חזון אלא זו הנהגה מגיבה.

זו גם הסיבה שלא ניתן להגיע להידברות עם החרדים אלא לקבוע להם גבולות שיתמודדו איתם (כמו שאמר אחד ה"גדולים" אם יגידו ללמוד בבא קמא נחמד בבא מציעא - לכן צריך לתת לחרדים לעשות מה שהם רוצים ונניח לאפשר להם לקבל תקציבים אם יבחנו).




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 14:53 לינק ישיר 

בחג האחרון נכחתי בשיחה על החזקת תורה והקושי בכך (מההבט הכלכלי), נאמרו שם כמה וורטים כגון בשם ר' אהרון קוטלר שכל הכסף בעולם משועבד להחזקת תורה ויש גזירה שזה יהיה בקושי, או לגבי קשיים בהשגת ירושה לישיבה בשם ר' חיים קנייבסקי שאין טעם לשכור עורך דין כי עכשיו יש דיון בשמים האם אותו מוריש ראוי לזכות להחזיק תורה ועוד ועוד מאותו הסוג, משהו הפריע לי ולאחר מחשבה נראה לי שהמשותף לכל הוורטים הללו שהם מחלישים את הכרת הטוב לתורמים ולמסייעים הכל "מגיע" לנו (כלומדי תורה) והאחרים רק זוכים לפעמים לתרום לכך, יתכן וזה טבעי לחברה שבחרה כאידיאל לחיות מהצדקה.
יכול להיות שבעבר זה סייע לרומם את רוח לומדי התורה אבל היום חשיבה זו משחיתה את החברה החרדית.

אבל מכיוון שזה המצב אין פלא שאין ביקורת רק תלונות כלפי חוץ.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 15:07 לינק ישיר 
תרגיל מחשבתי

ביום ... בשעה ... נסגרו השערים בגדרות, המעבר אסור. מדינת ישראל נחלקה בדרכי שלום לשתי מדינות. האחת שומרת על השם ישראל וממשיכה בדרכה. האחרת 'קדשי יהודה' שמה, מדינת חרדים, מנוהלת על ידי מועצת גדולי התורה.  

האם המדינה החרדית היא ברת קיום? 
עודד



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 15:29 לינק ישיר 

עודד,כמו בטבע -טפילים לא יכולים לחיות לבד בלי פונדקאי.לכן אפילו כתרגיל מחשבתי דמיוני זה לא מתקבל על הדעת. 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 15:32 לינק ישיר 

.


מגזר שלם של תינוקות שנישבו, לא יכול לעסוק בביקורת עצמית.





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-3/4/2013 15:56 לינק ישיר 

נראה שהאשכול מתדרדר מדיון 'חושב'
לסוג של 'מסננת' שבסופו נוכל לראות מי מחברי הפורום שייך לחוגי הד"לים ..



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 15:57 לינק ישיר 


לפני כשמונים שנה התחילו להשתמש בתויות הבאות:

"חרדים" - חרדים לדבר ה', מחוייבים להלכה, מקפידים על קלה כחמורה.
"חופשיים" - בוחרים לחיות על-פי בינתם.

האם ה"חרדים" אינם חופשיים? אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. ובפירוש רש"י לתהלים: בתחלה היא נקראת תורת ה' ומשעמל בה היא נקראת תורתו. משמע שעד שלא בירר את תלמודו מבינתו, אין האדם  באמת ת"ח, וזו דרך ארוכה. האם כל אדם "חרדי" אמנם בן-חורין או שמא קל לו לתלות את חסרונותיו ב-"חופשיים"? 

האם ה"חופשיים" אינם חרדים? אידאל החופש המודרני תולדה של תיאוריות פילוסופיות ומדעיות חדשות שמטרתן להיטיב את מצב האנושות. אולם כאשר אותם רעיונות מתקבעים כדוגמה במקום לשמש ככלים, יחס ההמון אליהם איננו נובע מביקורת אמתית אלא מהערצה "חרדית".  האם כל אדם "חופשי" אכן מסתמך על בינתו או שמא קל לו לתלות את חסרונותיו ב-"חרדים"?
 



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-3/4/2013 16:00 לינק ישיר 

עודד
אלי ישי כבר חיווה את דעתו על חלוקת בית שמש לשתי ערים.



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > טעינו?! במה? ביקורת עצמית לרגל המצב הפוליטי של המגזר החרדי.
מנהל לחץ כאן לשחרור האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 ... 5 6 7 לדף הבא סך הכל 7 דפים.

bholext