דיכוי דתי על ידי המדינה

נשים פטורות מלבישת ציצית ומהתעטפות בטלית, על שום שמצווה זו נמנית עם מצוות עשה שהזמן גרמן, מאחר שהחיוב בה הוא לפרק זמן מוגבל (שעות היום, ולא בלילה). אך כפי שאמרנו לעניין מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות מלקיימן, אך מותרות לקיימן, כך גם לעניין מצוות ציצית, והרמב"ם אף מביא עיקרון כללי זה בהקשר למצוות ציצית. וזה לשונו (רמב"ם, ציצית, ג, ט[יח]):

"נשים... פטורין מן הציצית מן התורה; נשים שרצו להתעטף בציצית, מתעטפים בלא ברכה. וכן שאר מצוות עשה שהנשים פטורות מהן, אם רצו לעשות אותן בלא ברכה, אין ממחין בידן".

וכן היא דעת הראב"ד (השגות הראב"ד, רמב"ם, ציצית, ג, ט [לד]), ומוסיף שיש לנשים גם רשות לברך על קיום המצוות (וראה עוד דברי הראב"ד, ספרא, ויקרא, פרשתא ב[לה]).

מתוך כך, אנו עומדים גם על חילוקי דעות בעולמה של הלכה אם נשים, שמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמן מרצונן, רשאיות לברך על עשייתן של מצוות אלה. בדברינו הקודמים עמדנו דעת אלה מחכמי ההלכה, ובראשם רבינו תם, מגדולי בעלי התוספות, שרשאיות הן לברך קדשנו במצוותיו... וצוונו", וכך היא גם דעת הראב"ד כאן לעניין נשים המתעטפות בת, שרשאיות הן לברך על כך. לעומת זאת, דעת הרמב"ם היא, כאמור, שרשאיות הן להתעטף ביצית אבל בלי ברכה, וזוהי שיטה שונה, שרבים מגדולי ההלכה, במיוחד מבין חכמי הספרדי, נקטו אותה (וראה עוד דברינו להלן).

וכן קובע הרב ר' משה פיינשטייין בתשובתו האמורה שו"ת אגרות משה, אורח חיים, חלק רביעי, סימן מט[כד]), כי כשם שנשים רשאיות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן, ולברך עליהן, כך גם לעניין מצוות ציצית - "שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדים, אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו". הרב ר' משה פיינשטיין מוסיף סייג לכך, סייג שעובר כחוט השני בכל דבריו, והוא -

"אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצוות אף כשלא נצטותה.

אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תרעומתה על תורתו, אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור, שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר".

דרישת כוונה זו של קיום המצווה מתוך מטרה לקיימה,, ולא מתוך מניע של אי- התחשבות בדין שבהלכה בגלל "שיקולים זרים" של התנגדות עקרונית לעצם הפטור על שום שפוגע הוא באישה, משמשת היא יסוד מוסד בעולמה של הלכה, בהתקנת תקנות, בהנהגת מנהגים ובהכנסת שינויים בהם. בעלי הדין הגישו לנו מכתב שנכתב על-די הרב טנדלר, נכדו של הרב ר' משה פיינשטיין, המבהיר את גישת סבו, באשר לחשש הגדול שמניעיהן של קבוצות התפילה נובעים מהשיקולים הזרים כאמור, וההיתר לעטיפת טלית הינו אך ורק כאשר ברור כי "כוונתן לשם שמים, בלי שום ערעור על תורת ישראל ומנהגי ישראל": תשובת הרב טנדלר (מכתב) [לו].

נימוק זה נמנה הוא עם התפיסות הערכיות שבעולמה של הלכה, שמשמשות גורם נכבד במדיניות פסיקתה של ההלכה בכלל, ובנושאים רגישים ומיוחדים כגון זה שלפנינו - בפרט. ועוד נדון בכך בהמשכם של דברים.

בדורות הראשונים והאחרונים היו נשים שנהגו להתעטף בציצית, ולברך עליה, על דעתם של חכמים (תשובות ופסקים מהר"ם מרוטנבורג, פסקים ומנהגים (מהדורת י' ז' כהנא) כד, עמ' קמא [לז]; שו"ת צמח צדק (לאדמור השלישי בשושלת חב"ד), אורח חיים,

ג [לח], שם מצוי דיון מפורט ומלא בנושא; הרב י' מ' טולידאנו, נר המערב, עמ' 155[לט]; וכן ראה ש' אשכי, האשה באספקלרית היהדות (תשי"ג), חלק א, עמ' קלז [מ]). יחד עם זאת, לא נהגו נשים, לפחות בדורות האחרונים, ללבוש ציצית ולהתעטף בטלית, בשונה ממצוות אחרות שהזמן גר - כתקיעה בשופר, נטילת לולב וישיבה בסוכה שנוהגות הן לקיימן. הטעם לכך יסודו נעוץ ;במנהג, המוזכר לראשונה על-ידי המהרי"ל (שו"ת מהרי"ל החדשות (ירושלים, תשל"ז), אורה חיים, ז, עמ' יג-יד[מא]) שנשים תימנענה מכך. המנהג הובא ברמ"א (שו"ע, או"ח יז, ב, גה [ג]), אשר זה לשונו:

"ומ"מ אם רוצים לעטפו ולברך עליו הרשות בידן כמו בשאר מצוות עשה שהזמן גרמן. . . אך מחזי כיוהרא. ולכן אין להן ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת גברא".

מתוך דבריהם של חלק מבין הפוסקים האחרונים עולה אכן שהמנהג כיום הוא שאין נשים מתעטפות בציצית (כף החיים, או"ח יז, ס"ק ח[מב]; ערוך השולחן, או"ח, יז, סעיפים ב-ג[מג], וראה שם הסברו של בעל "ערוך השלחן" לדברי הרמ"א ש"מחזי כיוהרא", וסיום דבריו: 'ולכן אין מניחים לנהוג מצוה זו, וכן המנהג, ואין לשנות'; הרב ש' ישראלי, נשים בקיום מצוות שפורסם בקובץ האשה וחינוכה (אמונה, תש"ם) 29[מד]; וכן ראה מייזלמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 44-45, 152-154[מה]). למען שלמות הדיון יש להוסיף גם את האמור בתרגום יונתן בן עוזיאל, דברים, כב, ה[מו]): "לא יהיה כלי גבר" וכו', אך נימוק זה לא נתקבל על דע רוב הפוסקים (וראה תשובת ר' משה פיינשטיין, שעליה עמדנו לעיל [כד], וכן הדיוק בדיו האמורים: בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים). מן הראוי להעיר, באשר לנימוק של "מיחזי כיוהרא", כי לעניינים אחרים שבקשר אליהם מובא נימוק זה בעולמה של הלכה, לא תמיד היה בו כדי להביא לכלל איסור המקובל על הכול. כך, דרך משל, חלק מגדולי הלכה ומלים, כגון רבי יצחק לוריא, האר"י, הורו שאין ללבוש ציצית מחוץ לבגדים מטעם יוהרא, וחכמי הלכה אחרים הורו שלא להניח תפילין של רבינו תם משום יוהרא, לעניין שני הדברים, ובמיוחד לעניין הראשון שלא ללבוש ציצית מעל לבגדים, חלק ניכר משומרי תורה ומצוות בימינו אינם נוהגים כך (וראה על הנ"ל במפורט בדבריו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת, ח"ב, א[מז]).