|
|
| נשלח ב-10/4/2013 10:22 |
 |
| |
המעין, תחומין (ומשמועה: מורשה, ישורון, מוריה). וכן עוד כתב עת חדש בשם 'אסיף' של איגוד ישיבות ההסדר שגונב לאוזניי שכנראה עומד לקבוע מדיניות כזאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2013 14:42 |
|
| |
הרב מיכי. כתבת כך: "אני שואל את שתי השאלות:
1. כיצד ייתכן שטכסט שחודש בזמן הגאונים כשכבר אין פורום מוסמך לקבוע תקנות וגזירות חדשות, נאסר לומר אותו בפורומים שונים".
ואני עונה:
זה לא תקנות וגזירות אלא כנראה שאותם שתקנו וצוו על הקדיש גם אסרו באופנים מסויימים. אתה לא חייב לשמוע, אבל זכותם לאסור. מטבע הדברים כל אלו ששומעים בקולם באמירת הקדיש שומעים בקולם גם באי אמירתו לפי הכללים שהם קבעו.
עוד שאלת:
2. מה הבעייה באמירת קדיש ביחיד? וכי אם אומר בחדרי חדרים שיתגדל שמו של הקב"ה בעולמו עברתי איסור? ואם אומר זאת בארמית, כעת זה אסור? וכי זה מהדברים שלא נאמרים בכל לשון (רפ"ז מסוטה).
על זה עניתי לך בהודעה קודמות שזה כפי הנראה משהו שקשור ליוקרתו של המעמד שהאוסרים היו חפצים לשמר.
[כמובן שזה לא איסור באותו מובן של איסור אכילת חלב. גם לא באותו מובן של איסור חמץ קודם חצות של י"ד ניסן. מבחינת השפה זה נכלל אולי תחת אותה קטגוריה של 'איסור'. אבל מבחינה מהותית הם שונים. ישמע חכם ויוסף לקח].
בנוגע לאותם כתבי עת.
אני מצטרף לנדהמותך מעצם הדבר. אך לא מהתגלית.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 10/04/2013 14:44:30
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2013 23:49 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | מיימוני,
אפרופו דבריך, מעודי תמהתי מה איסור לומר קדיש ביחיד או בשלוש נשים או ארבעה כלבים. האם יש איסור דיבור ארמית לשווא (אולי טרטור מיותר למלאכי השרת שאינם מבינים לשון ארמי), ואנוכי לא ידעתי?
מסברא נראה שלכל היותר אפשר לחייב לומר קדיש בתפילה במניין. אבל לאסור אמירת קדיש בכל סיטואציה אחרת, איני רואה מה איסור יכול להיות בדבר. אם אומר לעצמי בחדרי שאני מקווה שיתגדל שמו של הקב"ה בעולמו שברא כרצונו, עברתי איסור?
זו באמת שאלה של אי הבנה. אני מניח שיש שעסקו בזה, אבל איני מכיר. אשמח אם יאירו את עיניי בזה.
|
|
רמב"ם הל' תפילה פ"ח וכיצד היא תפלת הציבור ..., ואין עושין כן בפחות מעשרה גדולים ... וכן אין אומרים קדושה ולא קוראין בתורה ומברכין לפניה ולאחריה ולא מפטירין בנביאים אלא בעשרה. וכן לא יהיה אחד מברך ברכת שמע והכל שומעים ועונין אחריו אמן אלא בעשרה, וזה הוא הנקרא פורס על שמע, ואין אומרים קדיש אלא בעשרה, ואין הכהנים נושאים ידיהם אלא בעשרה .., שכל עשרה מישראל הם הנקראים עדה שנאמר עד מתי לעדה (ה"ו) וכל דבר קדושה לא יהא אלא בתוך העדה מישראל שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. עכ"ל. מבואר ברמב"ם שיש איסור להגיד קדיש שלא בעשרה מדין 'דבר שבקדושה' שזוקק י' מישראל. השאלה היא מה ההגדרה של דבר שבקדושה, איך זוכים להיקרא דבר שבקדושה ומדוע 'קדיש' [שנתקן ע"י הגאונים –שלא בסמכות חזלית] מוגדר כדבר שבקדושה? נראה לי בזה הוא שעצם ההתעסקות הציבורית בקדושת ה' [ובכל הענינים המנויים ברמבם, ע"פ הסוגיא במגילה,] נותנת להם דין 'דבר שבקדושה'. ולפי"ז מותר כמובן ללמוד תורה ולהגיד לבד –בלי י' מישראל . קדושה וקדיש ורק 'בציבור' אסור בלי שיהיו שם עשרה. או הגדרה שונה, שעצם היותו של הקדיש 'טקסט תפילה ציבור' נותנת לו דין 'דבר שבקדושה'. ולמרות שהקדיש לא ניתקן בסמכות הרי שדה פקטו המנהג שנתקבל, נותנת לו יחס של דבר שבקדושה. [ולפי"ז אסור להגיד טקסטים של תפילה בציבור ביחיד].
הרב מיכי האם מתקבלים הדברים?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 03:39 |
|
| |
הדברים מוכרים, ושאלתי היתה מה טעמם וכיצד אפשר לומר דבר כזה. מכיון שאין לי הסבר משלי, איני יכול לדחות את דבריך על הסף. אבל הם לא מעלים ארוכה למצוקתי. האם כשאומר את הטכסט הזה, ביחיד או בארבעה, אעבור על איסור? איזה איסור? דאורייתא? דרבנן? מה מקורו? אם אומר שהקב"ה הוא קדוש זה דבר שבקדושה ואסור לאומרו בארבעה? זה נשמע לי אבסורד.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 04:43 |
|
| |
מיכי
אלו החוקים. מי שחיבר את התפלה הזאת קבע שלא אומרים זאת אלא בציבור. בדיוק כמו שהאפיפיור קובע טקסט של תפל לאמירה בטקס מסוים וקובע שלא אומרים זאת באופן אחר, או כמו שבמדינות שונות קובעים מילים טקסיים שונים וקובעים מתי צריך לומר אותם ומתי לא ואיך וכו'. אף אחד לא אומר שאם תעשה אחרת תעבור על איזשהו איסור או משהו. אלו פשוט הכללים שניסח מי שניסח את הטקס הזה. והוא הבין שטקס כזה מגיע עם כללים וחוקים והוראות. לא כל דבר זה דין ומשפט והגדרה.
אכן מי שיתעקש לומר זאת ביחיד או סתם אחרי אכילת פיצה לא עשה שום עבירה, הוא רק הפר את כללי הטקס. מי ששמרנות הטקסים האלה חשוב לו ילחם על כך שזה לא יקרה, ולמי שזה לא חשוב לו לא איכפת.
(הרי שלשת רבעי דיני תפלה זה הלכות כאלה, מתי אומרים את התפלה הזאת, באיזה שבת אומרים יקום פורקן והאם מותר להתפלל בלשון ארמי ומתי אומרים אב הרחמים וכו' וכו'. וגם חז"ל קבעו עשרות ומאות הלכות כאלה, מתי אומרים את זה ומתי אומרים את זה ואיך אומרים את זה ואיזה ברכה מברכים על זה וכו'. אתה יכול לטעון שבגלל שהם היו חז"ל אז אנחנו חייבים לקבל גם את הוראות הטקסים שלהם, אבל מהות הדבר לא משתנה: אלו הוראות טקסיים, וחז"ל ראו ענין בקביעת החוקים שלהם. בדיוק כך פוסקים יותר מאוחרים ראו ענין בקביעת כללי טקסים יותר מאוחרים. מי שדברים כאלה חשובים לו יקפיד עליהם, ומי שלא לא.)
תוקן על ידי יהיאור ב- 16/04/2013 04:46:50
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 07:55 |
|
| |
מסתבר שהאיסור אינו בגלל קדושת הקדיש אלך שאין עושים טקס שהתייחד למניין שלא במנין
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 09:48 |
|
| |
זה נלמד מונקדשתי-שכל דבר שבקדושה לא יהא אלא בעשרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 09:56 |
|
| |
יהי, הרי זה בדיוק מה שאמרתי. ברור שמי שיאמר "מזמור לתודה" ביום שבו לא אומרים אותו לא עבר שום איסור. אלא שבימים האחרים יש חובה לומר זאת כחלק מנוסח התפילה.
זאב, מכאן אפשר ללמוד שבציבור יש חובה להקדיש ולא שבפחות מזה יש איסור. ובפרט שאם זה אכן איסור להקדיש את הקב"ה בפחות מי', אז כל הקדשה, בכל טכסט, תהיה אסורה. הרי טכסט שמתקנים לומר אינו טכסט שנאסר בפחות מי' אלא טכסט שנאמר ביותר מי'. האם הגאונים תיקנו שהאיסור דאורייתא להקדיש את הקב"ה בפחות מי' חל על הטכסט של הקדיש? אני מניח שתסכים שלפני תקנתם היה מותר לומר את מילות הקדיש בפחות מעשרה. מה שהתחדש הוא החיוב לומר זאת בעשרה.
תלמיד, מניין האיסור הזה? האם זה איסור מתקופת הגאונים? האם זה נכלל בתקנת הגאונים לומר קדיש?
שימו לב, אני לא מעלה כאן ביקורת על ההלכה (אם כי אין לי בעיה עקרונית גם עם זה), אלא תהייה האם זאת באמת ההלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 12:55 |
|
| |
מיכי
איני מבין אותך. הגמ' למדה מונקדשתי שיש כלל שדבר שנתקן לומר בי' ייאמר רק כך, כפי שהסביר זאב. ברגע שהקדיש נתקן לומר ב 10 ממילא נכנס לכלל הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 15:49 |
|
| |
הגמרא למדה שיש איסור לומר דבר שבקדושה פחות מעשרה? איך? הרי בשביל לאו צריך הישמר פן ואל. האם יש כאן ביטול עשה? או שמא לאו הבא מכלל עשה? זה ממש מופרך.
האם כשהיום הרבנות הראשית או רב העיר/הקהילה יתקן תפילה לכבוד יום העצמאות או לכבוד פורים פרנקפורט או לכבוד ראש העיר/חתן תורה בעשרה, יהיה איסור לומר זאת ביחיד? נו, באמת...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 17:33 |
|
| |
הרב מיכי ות"ט.
א] אני לא חושב שיש מי שסבור שהענין של 'אין דבר שבקדושה פחות מעשרה' הוא נכנס לקטגוריות הנ"ל [לאו הבא מכלל עשה וכדו'].
ב] התקנה לא הייתה שצריך לומר קדיש בעשרה. התקנה הייתה שצריך לומר קדיש. ממילא הוא דבר שבקדושה [או שהתקנה הייתה גם שקדיש הוא דבר שבקדושה]. וזה חוזר לדין הכללי שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה. אבל לא ידוע לי על תקנה ספציפית על איסור אמירת קדיש בפחות מי'.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 16/04/2013 17:37:49
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 20:25 |
|
| |
ליאונרדו - נכון מאוד
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 20:36 |
|
| |
נדייק בקדיש- הקדיש לא מוזכר אפילו ברמז בתלמוד לא בבלי ולא בירושלמי.
הקדיש חובר על ידי רר עמרם גאון, ופורסם לראשונה בסידור הראשון בעולם שחובר לפי הזמנה של קהילת ברצלונה.
הקדיש חובר כאמירה לאנשים שלא יודעים להתפלל, עם הזמן- גבאי בתי הכנסת נתנו אותה לתפילה ליהודים מזדמנים
שפקדו את בית הכנסת. אבלים ויתומים וכד. ומכאן קשרו אותו לתפילה על נפטרים, כאמור ר' עמרם גאון לא עלה בדעתו כי לכך הוא יצר.
ההמשך כמו יתר הנוהגים והיתר היסטוריה
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 22:03 |
|
| |
אחזור שוב, למרות שכבר כתבתי זאת יותר מפעם אחת. אני לא מדבר על תקנה ספציפית לגבי הקדיש. אני שואל האם יש איסור לומר דבר שבקדושה בפחות מעשרה, ואם כן מהו מקורו של אותו איסור (הרי "ונקדשתי" אינו לאו, ולא לאו הבא מכלל עשה) ומהו דבר שבקדושה לעניין זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2013 22:06 |
|
| |
רב מיכי,
"אלא שבימים האחרים יש חובה לומר זאת כחלק מנוסח התפילה" - אה"נ, החובה לומר מזמור לתודה (או למנצח, עלינו לשבח ויקום פורקן) - מנין?
כוונתי: חכמים קבעו מצווה לקרוא ק"ש ולהתפלל, וסמכו חלק ממצוות אלה על לימוד שזהו דין תורה. כל השאר, חובה מנין?
[זו שאלה נפרדת לגמרי מנושא האשכול, אבל גם משלימה אותה]
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
