|
|
| נשלח ב-8/4/2013 16:40 |
 |
| |
פוגומישו
למה לך לראות סרטים- ראה את ר' שמשון רפאל הירש בפרושו על התורה איך הוא מפאר את הגרמנים לעומת הרוסים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 17:28 |
|
| |
יהדות גרמניה שהלכה שבי אחרי התרבות האשכנזית לקתה ליקוי מאורות. לחלקים היותר טובים שבתרבות הגרמנית, כגון לסינג ומנדלסון, היתה השפעה מעטה על ההמון הגרמני שנשאר ברברי מתחת לכיסוי הכאלו תרבותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 18:13 |
|
| |
לגבי עיקר הנדון שהעלה פוגושימו.
הייתי רוצה לשאול שאלה קצת כואבת אבל היא מפריעה לי.
למה השאלות של למה זה קרה צצות רק בנושא השואה ולא בכל סיפור עצוב שקרה לעינינו.
אפשרויות לתשובה.
א. צצות גם צצות, רק שהן מודחקות כיון שזה פחות טראגי מהשואה.
ב. כיוון שהשואה הייתה יותר טראגית לכן רק שם צריך תשובה.
ג. כיוון שהשואה הייתה לכלל העם יש לנו יותר מידע למה זה יכול היה לקרות.
אם א אז זה רק עניין שברגש, ב לא נכון כיוון שהשאלה אם שייך לענות תשובה שייכת בכל מצב. ג לא מסביר למה השאלה נשאלת אלא עוזר למצוא את התשובה.
מהנראה שזה רק עניין שברגש.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 21:38 |
|
| |
שמילסון, אפשרות רביעית.
צצות גם צצות ואינן מודחקות אלא נשאלות וגם מציקות.
הטענה שגם ארץ ישראל הייתה בסכנת הכחדה, בעיני - כמתבונן לאחור ומנסה להבין את דרכי ההשגחה העליונה - היא די מגוחכת, כיון שסוף הסיפור הוא שלתושבי ארץ ישראל הייתה הצלה ניסית מהכיבוש הגרמני, ממש ברגע האחרון (מי שיודע, המצב בארץ כבר היה של יאוש מוחלט, והנציב הבריטי הבהיר לחיים ויצמן שהבריטים לא יגנו על היהודים תושבי הארץ), ומכך אני לומד דווקא להיפך, ש"בהר ציון תהיה פליטה" זה חזון שהתממש, ואם יהודי אירופה היו עולים לארץ הם היו זוכים להצלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 21:48 |
|
| |
חזק ואמץ חזקואמץ!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 22:17 |
|
| |
כולכם טועים.
הסיבה לשואה היא הודעה זו, בה אני כותב כמה אתם נלעגים ומגוחכים. כך סיבב הקב"ה שישה מיליון קורבנות, "ניסים" גלויים בא"י ורומל, וכו' - אך ורק כדי שאשב ואכתוב אלו חרדים מטומטים אתם. ואם תימצי לימר: וכי לא יכל הקב"ה לגרום לי לכתוב אלו שוטים מופלגים אתם בדרך פחות דרסטית? ובכן, נפלאות דרכי הסבתא שלי, ונתאווה הקב"ה לדירה בתחתונים ככל חרמן אחר, וכו' וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 23:30 |
|
| |
הערת ניהול (של מנהל לשעבר):
הכותרת של האשכול מטעה.
הכותרת מזמינה דיון בשאלות תיאולוגיות, ואכן בהן נפתח הדיון, ודווקא אליבא דספרו של רב חכם וידען בן זמננו.
אך הנושא הפך להיות: אפולוגטיקה של החלטה רבנית שגויה.
מדוע הרבנים לא קראו ליהודים לעלות לארץ ישראל בזמן ולפני השואה.
איני אומר להחליף את הדיון אלא להחליף את הכותרת.
ואני מוסיף שאלות שיש לברר:
א. מי הם הרבנים שבהם אנו דנים. ראיתי כאן כמה שמות (או תארים): הרבי מסאטמר, מבעלז, גור, בוהוש.
בוודאי שראוי לצרף לרשימה את ר' אלחנן וסרמן, שמפורסמת תשובתו בה הוא ממליץ (או אוסר) ליהודי מאירופה להגר לארה"ב ערב השואה (פחות או יותר) מחמת הסכנה הרוחנית שם.
ב. על איזו תקופה אנו מדברים. המושג "ערב שואה" הוא גמיש או יכול להיות גמיש.
ג. מה היה ידוע לרבנים ולציבור אודות הסכנה הנאצית.
ד. כמה הערות על תפיסה היסטורית: הראיה אחורה היא תמיד שש שש (עיבוד של פתגם אנגלי). האם באמת אפשר היה לשער בשלב כלשהו, כל עוד השערים היו פתוחים, שהיטלר יהיה סיכון מסוג שלא היה כמוהו?
ה. אם אנו טוענים שהרבנים טעו, במה הם טעו? האם לא הכירו את המציאות? האם לא העריכו את הסיכון? האם האמינו שה' יעשה נס והיטלר ייפול? האם הם חשבו שארץ ישראל היא מקום אסור?
כמובן רצוי להביא מראי מקומות לכל הנ"ל במידת האפשר.
***
אני מציג את עמדתי שלי, בתור היסטוריון של כורסה של תקופת השואה, לפיה אני משער שברוב המקומות והזמנים היה לא פשוט כלל לדעת מה שעושים הנאצים. אדם משלה את עצמו ומקוה לטוב. וכאשר הובן מה קורה, היה בדרך כלל מאוחר מדי.
יש יוצאי דופן, רגעים שבהם כבר היה ידוע והיה אפשר לברוח. וגם אז יש לזכור עד כמה קשה לברוח, עם משפחה גדולה וילדים קטנים, ללא אמצעי פרנסה ומחיה, ללכת למקום שבו אין יודעים אפילו את השפה. אדם נוח לו בתנאים המוכרים גם אם הם קשים.
אם יש מקום לעיון, הרי זה בשאלה הבאה: האם התיאולוגיה של קבלת הדין באהבה תרמה להימנעות מנסיונות הצלה? האם התיאולוגיה (או תפיסה דתית) ששללה את הציונות ולכן את ארץ ישראל תרמה להימנעות מנסיונות הצלה?
כפי שכותב בעל בעמיו: הדגם והוכח!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/4/2013 23:39 |
|
| |
הרב מימוני
יש יוצאי דופן, רגעים שבהם כבר היה ידוע והיה אפשר לברוח. וגם אז יש לזכור עד כמה קשה לברוח, עם משפחה גדולה וילדים קטנים, ללא אמצעי פרנסה ומחיה, ללכת למקום שבו אין יודעים אפילו את השפה. אדם נוח לו בתנאים המוכרים גם אם הם קשים.
אתה וודאי צודק- יותר קל לשמוע בקול הרבי- והרבה יותר קל ונוח שמעמיסים את כל המשפחה וחברי הקהילה הקרובה. על רכבת להובלת בקר. עד לרמפה -באושויץ ובירקנהוא.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 00:40 |
|
| |
ירוחם
לא הבנתי למה הסכמת בדברי ולמה לא.
אני תיארתי את הדברים כפי שהם מצטיירים בתודעתי ממרחק של דורות, במציאות שנראית שלוה (אבל היא לא).
ובוודאי שיותר קל לשמוע בקול הרבי. כאשר גדלים על כך שהרבי הוא קול אלוקים. זה לא התחיל בדורנו בחברה שלנו.
ובוודאי שרוצים לשמוע בקול אדם שהוא בעל סמכות כאשר יש בעיות קיומיות מפחידות.
אבל השאלה שלנו לא היתה על השומעים. ברור מדוע הם הקשיבו. השאלה היתה, עד כמה שהבנתי, על הרבנים. האם הם יכלו להבין יותר. ואם לא, היכן טעו. הרי איננו סבורים שהם רצו במות צאן מרעיתם. אז מה היה מערך האמונות שלהם לגבי המציאות ולגבי התיאולוגיה שזימן את הטעות הגורלית ההיא?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 00:59 |
|
| |
ה אדמור מבעלז ואחיו מבולגריי, נמלטו מפולין לאחר הכיבוש הנאצי. הם ראו בעצמם מה היא עוצמת הטירוף הנאצי, וכמעט שנעצרו בעצמם ע"י הגסטאפו. ב1944 ערב הפלישה הגרמנית להונגריה, הם רצו להמלט מהונגריה. הם סיכמו עם השלטונות, שהם יורו לחסידים שאין סכנה בהונגריה. לצערנו, הסיכום יצא לפועל. לא ניתן להתחמק. הם ידעו היטב. והם הורו לא להימלט למי שיכל. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 01:01 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 01:34 |
|
| |
מוזר שאף אחד כמעט ולא התייחס להשקפתו של האדמו"ר מסאטמר, שגם לאחר השואה המשיך להחזיק בגישתו, הקים את החסידות הכי גדולה בעולם, ולמרות פועלו העמוס בהקמת החסידות וניהולה, הוא הפנה מזמנו והקדיש לעניין שני ספרים: על הגאולה ועל התמורה, והספר "ויואל משה"... אני לא אוחז בשיטתו, כמובן, וכך גם הרב יונתן זקס, אך יש מקום להתייחס אליה, ולעניין שלושת השבועות...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 04:22 |
|
| |
פרופ' אדרעי
"זכרון השואה בחברה הדתית"
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 09:59 |
|
| |
הרב מימוני
הרבנים חלקם לא הבינו. ואז חזרא קושיא לדוכתא,- אם אתה לא מבין- למה אתה פוסק, בנושא שאתה לא מבין,
וחלקם הבינו- ובגלל השקפתם הפוליטית, נגד הציונות וישוב א"י, הקריבו את היהודים-לא את עצמם- על מזבח אמונתם הנפסדת.
הרבי מסאטמר הגיע לארץ להתישב בה. אבל ראה כי כאן הוא לא יעשה חייל בבנין החסידות,הן בכמות והן בנכסים.
ירד לאמריקה ושם הקים את החסידות ששמשה פה ותרוץ הלכתי לכל היהודים, שמאז שלמה המלך לא רצו לגור בארץ,והעדיפו את הגלות.
ספריו ויואל משה ועל הגאולה ועל התמורה- המלאה עיותים וכתיבה של עזות פנים שקרים ובדאיות- נמצאים בספרייתו,
מתוך עצלות וכבודו של אבא ז"ל, שהיה תלמיד חבר לרבי-לא קיימתי בהם - ביערתי את הקודש מהבית-
שלשת השבועות- הן אגדה בין כמה אגדות חז"ל אחרות והפוכות במסר. שימש אליבי מעוות לאי רצונם כאמור של יהודים לעלות ארצה.
הרי יהודי דתי המתפלל כל יום שלש פעמים לשוב לציון-ריה"ל כותב על תפילתם זו כצפצוף הזרזיר- חייב להסביר לעצמו אז למה? האגדתא והמשתמשים בה נותן לו תרוץ,
אגב ליד האגדתא הזו ממש בסמוך אומרת הגמרא- כל הגר בחו"ל כאילו אין לו אלוה, ועוד ועוד. אבל את הגמרות הללו כנראה הרבי מסאטמר ומלוביביץ ואחרים לא למדו.
בכל פוליטקה חומרית. גרים איפה שיש כסף ונוחיות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2013 14:40 |
|
| |
דעתי היא כי נמוק תאולוגי אינו קיים ואינו אפשרי. אין לנו אלא חוק טבע, והוא דבר הנתון לפרושים, האם ועד כמה הוא תבוני, האם הוא כפוי על העולם מבחוץ או הוא ביטוי פנימי של העולם, האם הוא תכליתי. כל זה מותנה בהשקפת עולם שעל פי תמונת העולם. על כל פנים, העולם כמנהגו נוהג. ועוד, שיש לאדם רצון חופשי ויכולת לבחור ולפעול. השואה היא מעשה אימים מיוחד, שבה הגיעה לשיאים רשעותו של האדם. מעשי זוועה 'רגילים' [בטוי מגונה לחלוטין] הם מעשה שכיח מאד בהיסטוריה האנושית, אין קבוצה אנושית נקיה מהם. עד כאן הדברים כמות שהם לעצמם. מכאן על הצורה שבה אנחנו מביטים עליהם. כי השאיפה שיהיו הדברים מכוונים אל תכלית ראויה של משפט וצדק היא שאיפה חזקה מאד. אבל זו שאיפה המכוונת את מבטינו ולפעמים גם את המעשה, ואינה מכוננת את הדברים עצמם. ראוי לבדוק אם, בכל מקום בו נאמרת איזו הבטחה, בעיקר כזו הנוגעת לשיפוט מוסרי, נכון לקרא אותה בלשון 'ראוי ש' ולא בלשון קובעת. 'למען יאריכון ימך' הוא 'למען תהיה ראוי לחיים ארוכים', מבלי שיהיו כאן הקשר או קביעה מחייבת. דעתי היא כי הטוב והרע הם מעשי ידינו. אל נתלה אותם באחרים, ואל נקבע שכר ועונש בעבורם, אבל ראוי מאד שנתכוון אל הטוב, ונניח משפט צדק, כי יש בהם תועלת וסעד. עודד
|
|
|
|
|
|
