|
|
| נשלח ב-9/4/2013 15:41 |
 |
| |
תוקן על ידי ביליצר ב- 09/04/2013 15:59:15
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 15:58 |
|
| |
ירוחם בדמייך חיי לא משנה השואה היא עד ועד בכלל חלק הארי לקיומה של מדינת היהודים, לא מתאים שאני הק, צריך להסביר את זה למי שראה את השואה
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 16:03 |
|
| |
מדינת ישראל היא קיום הבטחתו של אלוקים לעם ישראל לפי חזון הנבאיים. וההבטחה..
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 16:06 |
|
| |
פשוט דבש
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 16:22 |
|
| |
אתה יודע למה הסמל של ארץ ישראל הוא חלב ודבש?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 16:23 |
|
| |
לינקולן
אין לי מידע לגבי הלך הרוח בארמניה ביום הזכרון ולגבי החינוך התודעתי שם. את האנדרטה בעיר הבירה שלהם הם בנו יותר מ40 שנה אחרי רצח העם וממה שהתרשמתי ההפגנות ב24 באפריל נושאות אופי פוליטי. על אף זאת קראתי שמאות אלפים מתכנסים בעיר בירתם ביום הזכרון להניח פרחים אז באמת אני לא יודע.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 16:48 |
|
| |
הבטחה לישראל שארץ ישראל אינו פחות ארץ זבת ממצרים
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 17:48 |
|
| |
לאלו הישגים פוליטיים הארמנים זקוקים בעצם ההכרה בשואה שלהם? מדינה, יש להם. טורקיה מטילה סנקציות על מדינות שמכירות רשמית בשואה הארמנית, אז מה אתה מצפה, שלא יפגינו? הכל תלוי בנקודת המבט שאתה בוחר, באותה המידה יכול לבחור לו מישהו לראות בזכרון השואה ניצול ציני היסטורי לצרכים פוליטיים ג''כ. לא שאני מסכים לזה מן הסתם. אגב אנחנו שעברנו את השואה שלנו לא מכירים בשואה הארמנית מסיבות פוליטיות מול הטורקים
לפי דעתי יותר מאשר לזכור את השואה כשואת העם היהודי, חשוב לזכור את המסקנות והלקחים מהשואה לגבי טבע האדם , האם כעם וכפרטים הפנמנו אותם לגמרי? אני לא בטוח.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 19:25 |
|
| |
בליצר
התורה אף פעם לא קראה ותארה את ארץ מצריים -כזבת חלב ודבש- רק א"י נקראת כך ,כ14 פעם בתורה,
דתן ואבירם כשרצו להרגיז את משה השתמשו בדימוי הזה. להתרסה.
ארץ מצרים לעומת זאת מתוארת כגן ירק ה'
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 21:47 |
|
| |
ירוחם
,
מאמין ששמת לב שניסיתי לענות משהו שיתאים להילך רוחך
לעצם הענין ,תיאורי קרח ועדתו שכיונו לארץ גושן
,דחקת ללא ראיה,
תוקן על ידי ביליצר ב- 09/04/2013 21:54:32
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 22:56 |
|
| |
בליצר ללא ראיה?
במדבר פרק טז
(יג) הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר:
(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה
איני יודע לאיזה הלך רוח התכונת? שכתבת הכל דבש- אכן הכל דבש
לא סתם שאלתי אותך שאלה ? וענית לי לא לענין.
כי כחרדי אתה לא מסוגל להשלים עם המדינה שהיא דבש, והיא התגשמות הגאולה לאור חזון הנבאיים וגם חלק מחז"ל.
דברים ברורים ומפורשים, שאי אפשר לערער על אמירתם המפורשת.
אנסה לנסות להסביר לך למה ארץ ישראל נקראת ארץ זבת חלב ודבש.
הדבש בעצם אסור לאכילה. כי הרי -כל היוצא מטמא- טמא,- מצאו חז"ל הסבר להתיר אכילתו, נמצא כי למרות שהוא יצא מטמא הוא יכול להפוך לכשר.
חלב. -לפי הגמרא הרי- זה דם שהעכיר- דם הרי אסור באכילה. גם כאן הטמא הופך לכשר.
כך גם בא"י למרות שהנכנס בו הוא בחזקת טמא- הארץ מכשירה אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 23:10 |
|
| |
ירוחם,
הפסוק שציטטת היא ראיה על ארץ מצרים,
דוקא כחרדי הייתי מקבל את קיום דברי הנביא
ומירוחם בעל הדעות הפשרניות לא ציפיתי,
דבריך הם בגדר וארט מצוין בלבד ,
ככלל ,דבש מתפרש מתמרים וחלב משקדים וכדומה,
ואם בכל זאת הינך מתעקש,חזון הנביאים אינו סתירה לתהליך והסיבה שאיפשרה את קיום החזון,. ,
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 23:32 |
|
| |
ברור הרי איך אפשר להגיד דבש שיוצא מדבורה שהיא שרץ טמא. דבש ב,- תורה זה דבש. דבש דבורים ולא דבר אחר.
חלב זה חלב- כפי שזה חלב בברכת יעקב.. ולא כל המצאה אחרת.
חבל שהוארט לא עובד גם עלהחרד ים- והם נשארים במקום שהיו.
את יתר דבריך לא הבנתי למה חזון הנבאים אינה סתירה?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/4/2013 23:57 |
|
| |
דבש לכולי עלמא הוא דבש תמרים וכו,
לגבי חלב נחלקו ר,א ורבי עקיבא אי חלב עיזים או חלב
-פירות,
קיום חזון אינו סתירה למהלכים וסיבות שהביאו לקיומו,
הוי אומר זה שהאו"ם או השואה הם אלו שגרמו לקיום הנבואה אינו סתירה לנבואה עצמה שהתקיימה,
האם הדבר הוא בגדר נס או לא זה כבר נושא אחר ,
|
|
|
|
| נשלח ב-10/4/2013 11:29 |
|
| |
בהמשך לתובנה של 'דון קיחוט' וההסבר של הרב מיכי על ייחודיותה של השואה,
רציתי להוסיף תחושה שלי.
התחושה שלי היא שבעצם אנחנו עדיין –גם כיום, יושבים על חבית חומר נפץ, שנאת עולם לעם_עולם. ובעצם כחות הרשע העוצמתיים שהתפרצו עדיין קיימים אצורים בליבם.
רגשות הפחד המודחקים דוחפות אותנו להנציח ולחנך נגד גזענות. הדיבורים על השואה הם הסכר שעוצר את העולם 'הנאור' מלתת דרור לתחושות השנאה.
וכפי שקיחוט כתב, התחושה היא שבשואה יש איזו שהיא 'אמירה' כאילו ליהודים אין 'זכות קיום'. וזה פוגע בנו (!), והזיכרון 'מחיה את זכות הקיום' של הנרצחים.
|
|
|
|
|
