נחיצותו של הרב הרבי בימנו?!

ב"ה שיש לנו הרב גוגל, האדמו"ר ויקיפדיה, והרבנית עצכח. לדוסים יש הרב פרוייקט השו"ת, הדיין dbs, ורשכבה"ג אוצר החכמה. מה לנו יותר מזה?

תוקן על ידי יהיאור ב- 11/04/2013 23:44:04

המילה רב רחבה מיחידתו ,
יש רב לשאלות הלכתיות יומיות וספונטניות שקל יותר לקבל את שליפות הרב מאשר לטרוח בחיפושים,
יש רב לזיהוי צבעים ,
יש רב לשאלות חינוכיות ויעוץ אישי
יש רב להשים עליו את האחריות כשמקבלים החלטות,
יש רב ירא שמים פועל ישועות להקל מצרות אנוש על ידי אמונת הסובל,
כל אלו נחוצים גם היום ופוק חזי מאי עמא דבר

[ירוחם,

והפרנסה - מה יהא עליה?! 

]

ידיד שלח לי, ואני מעביר להתרשמותכם:

כששמעתי על נפילתו של הרב א"ב – נמלאתי התרגשות של שמחה. כל כך תיעבתי את האדם הזה, את כל מה שהוא מייצג; כל כך ראיתי בו אנטיתזה לחיי ולהשקפותי ואסון לאנושות ולאומה; ולפיכך לא ייפלא מדוע נמלאתי אושר ותחושת ניצחון בהיודע נפילתו והתרסקותו. חשתי מעין אישור – לעצמי ולחברה – על דרכי והשקפתי. אפילו העזתי לקוות שמאורע זה יועיל, ולו במשהו, להחכים מעט את האנשים בכלל ואת אלו שסביבי בפרט. אני יודע: במידה רבה זו אשליה. אבל בכל זאת, אני בטוח שיש בה גם אחוזים של תקוה ריאלית.

הערת אגב, [דומני שהיה כדאי לשמור על רמת הפורום ולא לרדת לפופוליזם. * רוב הרבנים והרביים -אין להם 'התנהגויות קלוקלות ומיניות חלילה. * כמו"כ המוני רבנים מקדישים מזמנם למען הקהילה בלא שום תמורה!! אין לי אפשרות עריכת טקסט נורמאלי. האם מישהו יודע איך מטפלים בבעיה?

זאב ,גם אני הק מצטרף לבקשתך הנל להפטר מבעיית הטקסט המקוצר, פיתרון מצאתי להשתמש בגוגל כרום ,

דה-וינצי כתב:

לכל אחד ישנה חזקת חפות. לרב בד"כ יותר מלאדם רגיל משום שבד"כ לרב ישנה היסטוריה יותר חיובית מאדם רגיל.
ולכן: א. צריך הוכחה ולא סתם השערה\תלונה.
ב. גם אם ישנה הוכחה. לתלמיד יהיה יותר קשה לקבלה.

דברים אלו מקוממים ואינם ראויים כלל, יש בהם משוא פנים והדבר פסול. אין כל הבדל בין אדם לאדם. מעמדו ותפקידו אין להם כל נגיעה למצבו המוסרי ואסור שישפיעו על השיפוט לכאן או לכאן. העובדה שאדם מעד, או לא מעד בעבר, אינה ראיה על ההווה ועל העתיד. אבל מבעל מעמד או תפקיד יש לדרוש הקפדה יתרה, הן במעשה והן בנראות. ראיה נדרשת לגבי כל אדם ולגבי כל עניין. תלונה יכולה רק לעורר בדיקה וחקירה, ואלו תפקידן לספק ראיות. אם הראיה היא בבחינת עובדה המטילה אשמה, בזה יפסוק השופט בלבד, ועל הפסיקה יש אפשרות ערעור.

הטעון האחרון הוא שהוליד את גם את הקביעה הראשונה. אמת, לכל תלמיד קשה לקבל כי מורה או מחנך שלו נמצא אשם, וכך יחוש גם בן ביחס להוריו. יש מקום שיבוא להגן וללמד זכות. אולם, שעה שהרגש שולט בכושר השיפוט נולד חטא חדש. אדם מבקש למנוע ברור מתוך שהוא מעדיף את רגשותיו על פני האמת, ומחפה על מעשה אחר, ולפעמים גורם להאשמתו של שלישי, הנחשב 'פחות' ביחוסו.

כל אלו מעידים על צורך אנושי לעבוד אדם אחר, להימלט מן האמת, המחשבה והביקורת, במחיר שקר פנימי ופגיעה בזולתו. כל המהלך המחשבתי הזה פסול מן היסוד. המחנך על פי מחשבה כזו מועל בתפקידו ועושה מעשה תועבה.

 קו מחשבתי זה מונע בקורת ראויה גם במקום שאין בו עברה אבל יש בו פגם מוסרי. חינוך להערצה הוא פסול כיוון שהוא מעוות או אף מבטל את כושר השיפוט של האדם, ועושה אותו נח להיות נשלט וחי חיי שקר פנימי. בסופו של דבר תמיד ימצאו אנשים שעיניהם תפקחנה, והם יחוללו מרד ומהפכה.

עודד