האם איך שנתפסים הדברים בעיני המתבונן מבחוץ מהווה שיקול הלכתי?

התייחסות מעניינת מפיו של הרב שרלו (כפי שמובאת ע"י אראל סגל):
"נק' המוצא שלי כאדם מאמין היא שאם רצון הקב"ה הוא שאשב עטוף בשקית במטוס אני אשב עטוף בשקית במטוס. עם זאת, מה שנראה בלתי סביר לרוב האנשים הוא לפעמים אינדיקציה לכך שלא פירשנו נכון את רצון הקב"ה".

התגובה של קור היא הנכונה מכולם במקרה הנדון

"לפני מספר ימים התלונן השף רושפלד על כך שחרדים לא מתקלחים. אני מוצא בשק הזה פיתרון לא רע לבעיה."



וקצת ביתר מעשיות :השאלה היא רק למה אותו יהודי שיצרו גדול אינו יכול להסתפק במשקפיים אטומים שהומצאו לאחרונה לפתרון בעיה כאובה ונפוצה זו .

חרד לנפשו,תודה.

תוקן על ידי אפריםבן ב- 14/04/2013 18:35:32

מהו חילול השם הנורא?הרי היהודי לא פוגע באיש.
הגויים כבר רגילים למוזרותם של החרדים בפרט ויהודים בכלל (נענוע לולב לארבע רוחות השמים ועוד)ושקית נילון במטוס לא תשנה הרבה..

סיפור 'פשוט' על יהודים 'פשוטים' זהו סיפור פשוט על שני יהודים 'פשוטים', שהתרחש זה לא מכבר, לפני פחות מחודש. בתחילה שמעתי את המעשה מכלי שלישי, וכעת, כאשר אימתתי אותו השבוע מכלי ראשון, בשיחה עם בעלי המעשה, הרי הוא לפניכם. שני יהודים בני ברקיים נסעו לצורך מצוה לאנגליה. השניים, הרב מ. והרב ש., אמונים על החזקת כולל אברכים חשוב, ומסלול ישראל-אנגליה הוא מסלול נסיעה מוכר מאד לשניהם. הם הגיעו לטרמינל הלונדוני בליל שישי שלפני 'שבת הגדול' ונחו על הכסאות המוצבים בו, מתוך מטרה לנמנם לפני הטיסה, שהיתה אמורה לצאת באמצע הלילה. אך דא עקא, העייפות גברה עליהם ושניהם נרדמו, כשמלאך השינה פורס עליהם את כנפיו. כעבור זמן הם התעוררו בבהלה וגילו לחרדתם שהמטוס ממריא בעוד שניות בודדות. השניים רצו כל עוד רוחם בם, אך לא נותר להם אלא לראות את המטוס ממריא לכיוון ארץ ישראל. בירור קצר נערך והנה, ישנה טיסה מחר בבוקר, יום שישי. השניים אינם טסים בימי שישי, אך זאת היתה האופציה היחידה שנותרה להם. המטוס היה אמור לנחות בישראל בשעה 3 וחצי בדיוק, והם עלו על המטוס, מצפים להגיע לישראל שעה וחצי לפני זמן הדלקת הנרות. המטוס הגיע לישראל בשעה 3 ועשרים, אך הוא חג במעגלים שוב ושוב ולא נחת. "נשיא ארה"ב ברק אובאמה מגיע כעת לנמל התעופה בלוד והמרחב האוירי נסגר לתנועה", הכריזו במערכת הכריזה של המטוס, והמטוס המשיך לנוע באויר. הטייס הבחין שהדלק עומד להיגמר והמטוס נסע לכיוון קפריסין, כדי לתדלק את המטוס ולשוב מיד לישראל. המטוס היה אמור לחנות בלנקרה שבקפריסין, אך סופת רוחות מנעה את הנחיתה והמטוס נחת בעיר פפוס, עיר רחוקה להפליא. בעוד 50 דקות נכנסת השבת והשניים הודיעו לדיילים שהם יורדים כאן בפפוס ולא ממשיכים הלאה. "אי אפשר לצאת מהמטוס", הודיעו צוות המטוס, אך השניים התעקשו לא לחלל את השבת. לאחר ויכוח ארוך, איפשרו להם לצאת מהמטוס והרב ש. והרב מ. מיהרו לחפש בית מלון סמוך, בו ישבתו בשבת. לא לפני שאחד הנוסעים במטוס, יהודי שאינו שומר עדיין תורה ומצוות, צועק להם בהתרגשות רבה: "כל הכבוד לכם!! בזכותכם העם היהודי ימשיך!!". השניים חיפשו בכוונה בית מלון יוקרתי, בו ישנה אבטחה ושמירה. הם מצאו בית מלון מקומי ומיהרו לרוקן את כיסיהם מכל דבר מוקצה. בבית המלון לא היה, כמובן, אוכל כשר, והרב מ. ניסה להשיג בסלולרי מורה צדק מבני ברק, שיסביר לו כיצד לעבור את השבת כדת וכדין. המו"צ הסביר להם שעליהם לקדש על פת עכו"ם, בתנאי שהלחם יהיה עשוי רק מקמח ומים, ללא עירבוב של מוצרי ממרח לא כשרים, והשניים השיגו לחמניות שכאלה בחדר האוכל של המלון. הם נטלו מספר בננות, תפוחים שהגיעו מחו"ל וכמה ירקות וזהו. הם 'החליטו' שהבננה היא הדגים, התפוח הוא הבשר והעגבניה היא הטושלנט... והבננה השניה תפריד בין אכילת 'הדגים' לאכילת 'הבשר'... וכך נחוגה לה שבת שלמה בפפוס הרחוקה, כאשר השניים מדברים כל השבת דברי תורה , ואפילו דורשים זה לזה את 'דרשת שבת הגדול'... במוצאי שבת התפתחה לה בעיה נוספת. רוב מסלולי הטיסות לישראל עוברים במסלולים העוקפים את בתי הקברות בישראל, כדי לאפשר לכהנים לטוס מאליהם (ראו פרטי ההלכה בענין בחזון איש אבהע"ז קמד,ט וטהרות סי' ד, שו"ת בצל החכמה ח"ב פד, שו"ת באר משה ח"ז קנה, שלהי דקייטא סי' נט ואהלך באמיתך עמוד קצ"ח). אך בירור שערכו השניים העלה שהטיסות מקפריסין לישראל, בימים אלו, עוברות מעל בית קברות יהודי בגוש דן. הרב מ. הוא כהן, ולפיכך התקשר לבני ביתו והודיע להם בצער שהוא אינו טס מעל בית קברות ולא, הוא לא יחוג עימם יחדיו בבני ברק את ליל הסדר. "אני מקוה שתסתדו בלעדי", ניסה לנחם אותם. "תטוס לבדך, אני נשאר כאן", הודיע הרב מ. לידידו הטוב הרב ש., אך הרב ש. סירב. "אם אתה נשאר כאן, אני נשאר איתך. אני לא משאיר אותך כאן לבד בליל הסדר", התעקש. בנו של הרב מ. נכנס למעונו של הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטין שליט"א ושאל לעצתו. הגר"י זילברשטין הורה על אפשרויות הלכתיות של 'שעת הדחק', אך הרב מ. סירב. "אני יעשה רק מה ש'לכתחילה' ולא בדיעבד. אז אנא, תבקש מהרב עצה של 'לכתחילה', כי רק כך אשוב לישראל", אמר. והגר"י זילברשטין שליט"א הציע עצה לכתחילה. "תמסור לאבא שישיג שקית ניילון גדולה, בה ייכנס לפני שהמטוס יחלוף מעל שדה התעופה. שיאטם את השקית לחלוטין כ'צמיד פתיל', וכך יוכל לטוס לכתחילה", הורה רבה של רמת אלחנן. הם פנו למלצרית בבית המלון והסבירו לה באנגלית שוטפת במה המדובר והיא שבה תוך מספר דקות ובידה שקית אשפה בינונית. "לא. אנחנו צריכים שקית ניילון גדולה יותר. יש לכם?", הם שאלו והמלצרית פנתה לכיוון חדר הכלים של גנן בית המלון, שם נמצאה שקית ניילון ענקית, בגובה אדם. וכך שבו להם השניים לישראל, כאשר באמצע הטיסה, סמוך לישראל, נכנס הרב מ. לתוך שקית הניילון והרב ש. עטף אותו היטב, קושר את השקית בדבק נייר. הישראלים שבמטוס נבהלו, אך הרב ש. הסביר להם בקצרה במה מדובר והכל עבר בשלום. השניים חגגו ברוב דיצה ושמחה את ליל הסדר, כבני חורין, כעבדיו של נורא עלילה הקב"ה ית"ש, והפעם בבני ברק... ********* בתקופה שכולנו מדברים על מסירות נפש, כדי להיוודע ליהודים שכאלה, שההלכה ורק ההלכה, קובעת את הליכותם ואורחות חייהם. והנה, סתם כך סיפור 'פשוט' על יהודים 'פשוטים', ששבת והלכות טומאת כהנים מכתיבים להם את סדר יומם. ------------- התפרסם ביתד נאמן

לשאלה זו כבר התייחסה הגמרא לגבי הלובש כלאיים דפושטו ואפילו בשוק ,אין חכמה ואין תבונה נגד ה,
היוצאים מן הכלל הם העובר על עשה בשב ואל תעשה ובאיסור דלא תסור,
כל אלו לכאורה אינם מתירים את היוצא לדרך מתוך ידיעה שיתקל באיסור לצד התירו דכבוד הבריות,
בנידון דידן יש לדון ,הרי יצא לדרך באופן המותר אלא שנאנס ונתקע ליד קפריסין ולכן הוכרח לחזור דרך בית הקברות,
ואם בדיעבד יש צד להיתר בודאי כבוד הבריות משחק כאן תפקיד חשוב ולא מסתבר שנטריחו 
לחזור באניה וכו,
ולאחר שהתורה חסה על זקן ואינו לפי כבודו ,אם באמת רצה להחמיר היה נוסע באניה ואף הולך רגלית,