מחשבים

טיפים על הדרך

מכבי

מאורסים

חוק וסדר

בית

פורומים

עצור כאן חושבים

האם איך שנתפסים הדברים בעיני המתבונן מבחוץ מהווה שיקול הלכתי?


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3 ... 6 7 8

סך הכל 8 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-15/4/2013 13:11

אפריםבן כתב:
שני הבני ברקים השליימזילם נרדמו כשלומיאלים

למה אתה סתם משמיץ?

א. הלא כתב התמהוני במפורש "העייפות גברה עליהם ושניהם נרדמו, כשמלאך השינה פורס עליהם את כנפיו". מלאך השינה יותר חזק מבבה יאגה ופוקימון ביחד.
ב. אני לא בטוח ששני נוכלים מובטלים כרוניים, שגס ליבם בטיסות חינם עד כדי זריקת דינו כה בוטה, ראויים ל"שליימזלים".

נשלח ב-15/4/2013 13:20

דייר כתב:
בעקבות המקרה של האברך הכהן העטוף בניילון http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3005267&forum_id=771 האם הרב שפסק לו את הפתרון הזה היה צריך להתחשב באיך הדברים יתפסו בעיני המתבונן? האם הנזק לא רב על התועלת?

דייר,

צר לי להשבית את שמחתך מתמהוני גדול ממך, אך בעיני רוב אכלוסיית העולם, אוכלוסיית מחזיקי המיסים בישראל, וכו' וכו' - חייו של חרדי אלעדי היו נראים תמהוניים ועלובים. ההבדלים קטנים משאתה חושב.

נשלח ב-15/4/2013 13:23

הגמרא אומרת-אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם.

לפני כמה שנים נסעתי עם כמה חברים חרדים לטייל בהרי שוויץ, המשפחות נשארו בעיירת הנופש להכין את השבת
היה כאמור יום שישי, ולרוע המזל נתקענו בפקק ענק שנמשך ונמשך, כשסוף כל סוף התחלנו את הנסיעה.
התברר לנו כי בעוד שעה נכנסת השבת, הנסיעה לעיירה שלנו, במקרה הטוב היתה אמורה לקחת שעה וחצי.
לא האמנו בניסים ובקפיצת הדרך הדרך היתה מפותלת בין הרים. אי אפשר היה לנסוע מהר יותר.

כדרך יהודים החלו הויכוחים מה עושים? הדעה הכללית היתה להגיע עד לרגע שהשבת נכנסת, ושם לעצור, ולהעביר את השבת במקום.
ציינתי כי אנחנו ביער בשום מקום. אין לנו בגדים להחליף, אין לנו מים להתרחץ. אין לנו יין וחלות לא אוכל נורמלי לכבוד שבת.
שאלתי- האם הם בטוחים עם נעצור לא נחלל את השבת הרבה פעמים במשך השבת? האם נקיים כאן עונג שבת?
אולי עדיף לחלל את השבת חצי שעה אחת. בכדי לקיימה 23 וחצי שעות?
אז לא היו לנו טלפונים סולולארים- והמשפחות ודאי יצאו מדעתם מרוב דאגה!

מה שעשינו לא שייך. מה אתם הייתם עושים?

נשלח ב-15/4/2013 14:10

יצול אלקטרוני מהפכני

ירוחם,

בתגובה לשאלתך, וגם בשל השעשוע שהעלה בי הסיפור התמהוני על שני הנוכלים, הריני להציע הצעה מהפכנית - יצול אלקטרוני. ובכן, טרם הנסיעה עונד החרדי את היצול על צוארו, וקובע אותו שייפתח במקום נתון עד שעה נתונה (GPS - לא בעיה). אם עד טרם השעה הנקובה לא הגיע החרד ליעדו - היצול מתחיל להעבידו במתינות. כאן מדובר בפיקוח נפש ממש, ולכולי עלמא מותר להמשיך בנסיעה / להמריא מפפוס ללוניאנוס / וכו' - העיקר שלא לעבוד.
חושבני להוציא גם גרסא למהדרין, שם מותקן גם "מפצח אגוזים" אלקטורני מעט דרומה - ותפקידו יהיה להוריד את הפוריות הגברית מתחת ל 55-60 צאצאים, ג"כ פיקוח נפש לכ"ע.

נשלח ב-15/4/2013 16:26

[ירוחם,

כמה חבל שלא שהה אתכם באותה שעה אותו רבי חסידי מפורסם, שבמקרה דומה פשוט הזיז את השבת לצידי הדרך, כדי שמרכבתו תוכל לנסוע באמצע בבטחה ובחול גמור...]

נשלח ב-15/4/2013 16:54

או שהרבי היה עושה להם צמיד-פתיל מ'אור המקיף'.

נשלח ב-15/4/2013 19:18

ירוחםשמ כתב:
דבר יום ביום שמטוסים מעבירים גופות נפטרים לקבורה,- יש לשם כך ארון בנוי עם מחיצות העוצרות את הטומאה. ולכן לא ברור למה 2000 מטר של אויר עם המחיצה של קרקעית המטוס, אינן חיץ לטומאה העולה מהקברים. המבין בכך מתבקש להסביר.

רק כעת שמתי לב שאתה מחפש הנמקה או הצדקה הלכתית לצורך בניילון.
לא בדיוק הבנתי אם אתה מחפש ברמה ההלכתית היבשה, או את ההבנה העומדת מאחורי אותה הלכה. אני אישית לא בטוח שצריך במקרה כאן ניילון. אך שאלתך הנ"ל המתבססת על 2000 מטר+מטוס דומני שהיא חוטאת בהבנת העניין. תקנו אם אני טועה. אתמקד יותר בהבנה העולה מפרטי הדינים מאשר בדינים עצמם. אך ארמוז גם לדינים.

א] מת מטמא את מי שמאהיל עליו. וזה לא משנה כמה המרחק בין המת לנטמא. (כמו"כ את מי שנמצא באותו אוהל עימו, אך זה פחות נוגע לכאן).
ב] אם המת נמצא במקום מוגדר ומבודד אין הטומאה יוצאת מאותו המקום. אך הטומאה ממלאת את כל אותו מקום ולא רק מעליו. ה'מקום' הנ"ל צריך להיות בעל חשיבות מסויימת של מקום. החשיבות הזו מתחילה להתקיים רק אם ישנו טפח על טפח ברום טפח. פחות משיעור זה אין למקום חשיבות, והמחיצות כביכול בטילות למת, והרי כאילו המת נמצא בלא כל חציצה וחוזרים לדין א.
ג] אם האדם האמור להטמאות נמצא בתוך מקום שחוצץ בינו לבין חלל העולם אין בכוח הטומאה לחדור. (למשל צמיד פתיל או שידה תיבה ומגדל).

אין להקיש כלל בין ב לג. הם שני ענינים נפרדים ודינהם שונים בתכלית. בב' אנו זקוקים לקביעות מקום חשוב. [שזה מקיימים בכל מיני אופנים בגשרים העשויים מכיפין ע"ג כיפין, או מפו"ט בארונות. או פו"ט בבאגז' המטוס].
לעומ"ז בג' אנו זקוקים לחציצה. אותה מקיימים ע"י ניילון.
[ואני חוזר שאני לא בטוח שצריך ניילון כאן. אבל אם אכן צריך, אין מקום לטענתו של ירוחם המקישה בין מרחק המטוס, פותח טפח וצמיד פתיל].

נשלח ב-15/4/2013 20:26

דה_וינצי2 כתב:
א] מת מטמא את מי שמאהיל עליו. וזה לא משנה כמה המרחק בין המת לנטמא. (כמו"כ את מי שנמצא באותו אוהל עימו, אך זה פחות נוגע לכאן).

כמה דבילי. אגב, תגיד, נניח שהיית טס בערך למרחק דומה לזה של השמש מכדוה"א, והיו אומרים לך מראש שבזמן מסויים יקברו מישהו במקום מסויים מתחתיך. האם היה מותר לך לשהות שם עוד שמונה דקות, או שה"טומאה" מתפשטת יותר מהר ממהירות האור?

נשלח ב-16/4/2013 00:12

מקק.
לא הבנתי:
א] למה דבילי?
ב] מה אמור להיותר הקשר בין מהירות האור ל'טומאה רצוצה בוקעת ועולה', למה ה"קושיה" שלך מהווה פירכא על מושג 'טומאה רצוצה'.

כמובן שיתכן שכל זמן שלא ניתן לראות את הטומאה, והראיה הלא כפופה למהירות האור, עדין לא נתהוותה הטומאה המסורה לבנ"א במסגרת כלי החישה שלהם.

נשלח ב-16/4/2013 00:54

דהוינצי
לסעיף ג' שלך צריך להוסיף שכלי שמקבל בעצמו טומאה -כמו מטוס לדוגמה, 'כלי מתכת' - אינו מהוה חציצה מפני הטומאה. ולכן המטוס עצמו אינו חוצץ.

לשאלת המקק, "נניח שהיית טס בערך למרחק דומה לזה של השמש מכדוה"א"
סביר שמגובה זה כבר לא נתיחס כאילו המטוס 'השידה תיבה ומגדל הפורח' נמצא מעל הביה"ק [למרות שהלשון של חז"ל הוא 'טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע'.]

נשלח ב-16/4/2013 08:35

דה_וינצי2 כתב:

א. זה דבילי, מפני שאתה קובע חוקים בעולם הפיזיקלי (לפלוני הכהן אסור לעמוד פה ופה) על סמך איזושהי "טומאה" שהיית כבר אמור לדעת - אולי בניגוד לחז"ל - שכלליה פשוט אינם תואמים שום דבר ידוע לנו (מקור "טומאה" שקרינתו אינה דועכת בזמן ובמרחב [אבל רק בכוון מסויים]). זה מטופש בדיוק כמו לשמוע את תהליך ההומאופתיה, ולחשוב שאולי יש בזה משהו.

ב. איפה ראית שכתבתי "קושיה" או "פירכא"? ככל ש"קרינת הטומאה" המטופשת עובדת שונה מכל מה שידוע לנו, כך עולה מופרכות העניין. החלה של מהירות האור על כללים שרירותיים ומוקרצים שקבעו אנשים שבשבילם "לא מוגבל כלפי מעלה" הוא "עד הרקיע" רק מדגישה את העניין.

נשלח ב-16/4/2013 17:25

ז"ל המדרש בריש פרשת חוקת:
"שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי אילין עובדייא דאתון עבדין נראין כמין כשפים אתם מביאים פרה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת מזין עליו ב' וג' טיפין ואתם אומרים לו טהרת אמר לו לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך אמר לו לאו ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית אמר לו הן א"ל ומה אתם עושין לו אמר לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרביצים עליה מים והיא בורחת א"ל ישמעו אזניך מה שאתה מוצא מפיך כך הרוח הזו רוח טומאה דכתיב (זכריה יג) וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ מזין עליו מי נדה והוא בורח לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו רבינו לזה דחית בקנה לנו מה אתה אומר אמר להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקב"ה חקה חקקתי גזירה גזרתי אי אתה רשאי לעבור על גזרתי דכתיב זאת חוקת התורה"

מקק.
נותר לך לבחור אם שייך אתה לדחויי הקנה.

נשלח ב-16/4/2013 19:44

זה לא באמת כישוף,
זה רק כך מגעגע.
אנחנו טרנסצנדנטיים -
כך כל אחד יודע.

כישוף זה רק בעכו"ם
בגוי שם בחוץ, בברנש.
באמת! אינך מאמין לי?
קראתי זאת כאן במדרש.

מים אכן מרביצים,
אך לא לאותה מטרה.
זה לא סתם כישוף פרימיטיבי,
דכתיב זאת חוקת התורה.

אינני חרד פרימיטיבי,
עטוף לו בשק בדד.
גם לא גוי רדוף כשפים,
כפי שנראה מהצד.

ועתה, חילוני, במטותא
הב לי מאתיים מנה.
שב'ך בצד והחלט
האתה מדחויי הקנה.

תוקן על ידי מקק_חרד ב- 16/04/2013 20:26:33

נשלח ב-16/4/2013 20:11

דה וינצי
לא המרחק של 2000 המטר קובע. אלא דופן וקרקעית המטוס. אם תבדוק תגלה איך הוא חוצץ את רוח הטומאה.

סתם עלה לי במחשבה הרי אין בהלכה התיחסות למרחק. כי לא היתה מציאות כזו של מרחק באויר,
אולי למדנו זאת מבית מדרשם של בני פפונאיה.

תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 16/04/2013 20:21:22

נשלח ב-16/4/2013 23:40

מקק.
לתת לך את המספר חשבון?