מדוע צריך ללמוד גמרא?


שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד

1 2 3

סך הכל 3 דפים.

הצג תגובות לאשכול מהסוף להתחלה

נשלח ב-22/4/2013 19:48

ברשותכם הערה קטנה מן הצד,

פותח האשכול מציין שהתלמוד 'אי"ז הלכה למעשה'.

וכך מקובל כיום כמעט אצל כולם, זאת על פי מה שמצאו בספרים שונים שצוטטו כהלכה למשה מסיני מדור לדור, אך על עצם הנחת הבסיס המוסכמת הזאת אפשר לערער בדיון על מידת חיוב הכרחיותה.

למעשה, היו רבנים שהיו פוסקים הלכה למעשה מן התלמוד ( ראה למשל לרבנו אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח, שהיה מכריע מן התלמוד והתוספתא. והן אמת שרבנו בצלאל אשכנזי בשו"ת שלו, גינה אותו על מעשה זה ושיטה זו ע"ש, אך אין זה אומר שמפני שהוכה הראשון ע"י האחרון, האחרון צודק. אפשר שהאמת כמעשה הראשון. )

וזכורני שקראתי שגם בדור שלנו נמצאו רבנים שהיו כ"זאב בודד" פוסקים הלכה ישירות מן התלמוד.

נשלח ב-22/4/2013 20:48

מוטי היקר
כבר ציינתי לתשובת הר"י מיגש בעניין זה ממש, טענתו היא שלא כל אחד הוא בעל הבית על התלמוד לומר שכך יש לפרשו. ויש להוסיף כי הרמב"ם העיד על הר"י מיגש כי 'לב האיש ההוא בתלמוד מבהיל'
דהיינו מי שבאמת נגע בשורשה ובנשמתה של הגמרא - יכול לומר על כאלה שלא עשו כן שהם אינם עושים כדין כשהם מפרשים את הגמרא
הרוגוטשובער היה פוסק ישירות מהגמרא, וזה משום שהבין את עומקה ועומק סברותיה. אבל נדרש עמל עצום כדי להגיע למדרגות כאלה, שלא לדבר על הכשרון הבסיסי.

נשלח ב-22/4/2013 23:50

ישר כח גרוס,

תשובת הר"י מגאש המפורסמת היתה בכלל מה שציינתי שכך מצאו בספרים. אבל אם כדאי לפתוח את הנושא הזה מראשיתו, טוב נעשה אם נעתיק את תשובתו ואלו שהביאוה, נעמוד על מניעיה , דיוק דבריה, ומתוכה נוכל לראות.על מידת הכרחיותה בכל תנאי.

קצת קשה להניח שרק מי שלמד את התלמוד כולו וזוכר אותו כולו, רשאי להורות הלכה מתוך תלמודו. שהרי אפילו בימי האמוראים לא כולם היו ברי הכי. ועוד, שהרי הרמב"ם כותב בכמה מקומות כי אי אפשר לאדם לדעת התלמוד כולו בעל פה. וזה היה בזמנו. הרי שלמרות שהדבר הזה בגדר הבלתי אפשרי, בכל זאת לא נמנעו בזמנו ולפני זמנו מלפסוק הלכה מן התלמוד.

מה גם שגם כיום אישתני לטיבותא שהרי אפילו הסבור שהוא פוסק מתוך התלמוד לבדו, אינו עושה כן ממש. כי אין איש שלומד ללא רש"י וללא תוספות, שזה בגדר הנמנע כמעט ולו רק בגלל מחסום השפה. על אחת כמה וכמה מעצם הבנת העניין. לכן, כיום אדם הפוסק מתוך התלמוד הוא למעשה פוסק מתוך רש"י והתוספות.

ויש עוד כמה סברות שניתן לצדד בהם להראות שהרוצה להורות מן התלמוד, בזמנינו, רשאי.

נשלח ב-24/4/2013 01:09

ההסבר שלי למה ללמוד גמרא, הסבר שאני עושה בו שימוש ולפעמים השומעים משנים את גישתם ללימוד הגמרא.
אבל קודם כל הבעיה, כפי שאני מכיר אותה מקרוב.
אפשר לחלק בגדול את התורה לשלושה חלקים: 1. תורה שבכתב. 2. גמרא (כולל משניות וברייתות). 3. הלכה למעשה.
לא הכנסתי את ספרי המחשבה, המוסר, החסידות והקבלה. זה תחום נוסף שעליו יש צורך לדון בנפרד.
עכ"פ, רבים טוענים את הדברים הבאים: תורה שבכתב - אני מבין למה ראוי ללמוד. סוכ"ס זו התורה שהקב"ה נתן ואפשר ללמוד ממנה המון דברים, גם אם לא הלכה למעשה ממש. משנה ברורה/קיצוש"ע - אני ג"כ מבין למה ללמוד, צריך לדעת איך לחיות ע"פ ההלכה. גמרא - אני מבין שתלמיד חכם צריך ללמוד אותה, כדי להיכנס לעומק הסוגיות, לדעת לדמות מילתא למילתא, בקיצור, לדעת הלכה היטב צריך ללמוד גמרא ואת זה יודע כל מי שלמד פעם גמרא בעיון ולהלכה. אבל אני לא מתכנן להיות רב או ראש ישיבה, אני אדם פשוט שלא יהיה אף פעם ת"ח, אז למה לי ללמוד גמרא?
זו הטענה העקרונית שנשמעת מפי רבים, ולענ"ד רבים עוד יותר מרגישים כך ולא יודעים בדיוק לומר מה מפריע להם בלימוד הגמרא.
חשוב להוסיף, שלימוד הגמרא, לכה"פ בשלבים הראשונים, דורש מאמץ ניכר, לעקוב אחרי מהלך העניינים, להתעמק בגדרים ובמחלוקות. זה לא מקצוע קל (אם כי מהנה מאוד למי שמורגל בו).

מה אני מסביר למי שטוען כך?
נכון, גמרא צריך ללמוד רק מי שרוצה להיות תלמיד חכם. אבל צריך להבין שתלמיד חכם זו לא הגדרה רק של כמות ידע תורני, זו הגדרה מהותית של אדם שלוקח את התורה לעומק בכל תחומי חייו. גם אדם שלא מתכנן להיות תלמיד חכם בכל הסוגיות, כדאי לו להיות קצת תלמיד חכם. ה"קצת תלמיד חכם" הזה זו דרגה אחרת לגמרי בקיום המצוות, ובכלל בעבודת ה'. לכן כדאי ללמוד גמרא.
הסברתי בקצרה, ויש בזה אריכות.

יש הסבר נוסף שלענ"ד הוא מתקבל על הדעת, אבל מסופקני אם הוא נכון ברמה העקרונית, וכעת אכמ"ל. בעז"ה לכשירווח בזמן.

נשלח ב-24/4/2013 09:09

חזקואמץ - ריתקת אותי!
אני מחכה להסבר הנוסף!

נשלח ב-24/4/2013 10:12

שאלתי בזמנו את הגרי"מ פינשטיין זצ"ל האם תקנת לימוד הדף היומי לא עמדה לכאורה מלכתחילה בסתירה לדברי הש"ך בשם הדרישה (יו"ד, רמ"ו, ה) "יש בעלי בתים נוהגים ללמוד בכל יום גפ"ת ולא שאר פוסקים וכו' ואינם יוצאים כלל בלימוד גמפ"ת וכו' אבל הנך בעלי בתים שאינם לומדים רק ג' או ד' (!) שעות לא ילמדו בשס כנ"ל" עי"ש כל לשונו. והשיבני: עובדה היא שמי שאינו לומד גמ', לא מסוגל להבין כראוי את המשנה ברורה ...

תוקן על ידי ספרן ב- 24/04/2013 10:17:18

נשלח ב-24/4/2013 11:28

כנגד דברי הגרימ"פ אפשר לומר שילמד חיי אדם או פניני הלכה
על כל פנים מה שהציע 'חזק ואמץ' פירוש שהאדם בוחר להיות 'קצת' ובלבד שידבק בקבוצת התלמודיים במקום שיהיה 'הרבה' או 'גדול' בכת אחת, כגון בעלי משנה או מקרא, או דברים אחרים במקצועות התורה.
אמנם יש בזה ערך גדול וכדברי המשנה שצריך להיות זנב לאריות ולא ראש לשועלים, אלא שידע המורה שכשהוא מורה לתלמידיו שלא מתאימים ללימוד הגמרא שהוא גורם להם להיות 'קצת' ולא 'גדוילים'. וייתכן שהעולם הפסיד כשרון. ובמקום כשרון קיבל עוד בינוני. וכדברי הסבא מנובהרדהוק שסיפר שנפולאון היה רועה צאן וראו השלטונות את כשרונותיו ולקחוהו להיות ראש עליהם, ואמר 'מי יודע כמה נפולאונים יש שאינם מתגלים ומחביאים את כשרונותיהם?'.

נשלח ב-24/4/2013 15:07

לכאורה, כהוספה על שאלת פותח האשכול פסחמן, ניתן להקשות על אותו עניין:
מדוע נוצר כעת מצב בארצינו שאדם שלא מצא עצמו בלימוד ומנסה לפנות לאפיקים שונים כגון לימוד מקצוע או עבודה כ"ש הוא מוצא עצמו מנודה מכל הציבור.
האם אכן עדיף שציבור שלם יחיה על קצבאות ו'חלילה' לא ילך לעבוד? אתמהה?!
ממתי נהפך העניין לאיסור גמור? וכי גדולי הרבנים לא עבדו לפרנסתם?
אודה למי שיואיל ברוב טובו להסביר לי העניין, ולהדגיש ששאלתי היא לא חלילה ע"מ לקנתר, ולכן תשובות פוליטיות או מתלהמות - בבקשה לא כאן.

נשלח ב-25/4/2013 00:01

egrosss,
אני לא מציע להיות 'קצת' בכל דבר ולא 'הרבה' בתחום אחד.
להיפך, אני בחלט ממליץ לכל מי שמדבר איתי למצוא את התחום "שלו" בתורה ולהיות בו "גדול" במידת האפשר.
אבל השאלה שנשאלה היא מה הערך של לימוד גמרא, והתשובה שכתבתי היא שלימוד גמרא, גם אם אינך מתכנן להיות תלמיד חכם גדול הבקי בש"ס ופוסקים, בכל זאת מעניק לך מהות של תלמיד חכם המקיים מצוות ועובד את ה' ברמה אחרת. להיות "קצת תלמיד חכם" ע"י לימוד הגמרא, בנוסף להשקעה בנושאים שמעניינים אותך, אם זה תנ"ך, הלכה או מחשבת ישראל.

נראה לי חשוב להוסיף נקודה שרק כעת אני מבחין בה.
פותח האשכול ניסח את השאלה "למה צריך ללמוד גמרא". מי אמר באמת שצריך? החובה ההלכתית של לימוד התורה היא פרק ביום ופרק בלילה (ואפילו בק"ש בוקר וערב יוצאים בשעת הדחק). כל לימוד תורה מעבר לזמן קצר זה הוא התנדבות.
לימוד גמרא, ובכלל לימוד תורה יותר מפרק ביום ופרק בלילה, זה כדאי, זה תורם לאדם בכמה מובנים, אבל זה לא חובה. מי שמנסה לקדם את תלמידיו לא צריך להסביר להם למה "צריך" אלא למה "נכון" או למה "כדאי". זו נקודה חשובה.

כעת להסבר השני. אכתוב אותו ואח"כ אסביר את ההסתייגות שלי ממנו.
אנו חיים במציאות מוזרה מאוד. עולם המושגים שלנו ועולם הערכים שלנו שונה מאוד מעולם המושגים והערכים של אלו שקבעו את ההלכה, ובעצם את אורח החיים שלנו.
אדם דתי שחי בעולם המודרני, ובטח בעולם הפוסטמודרני, מנהל בעצם אורח חיים כפול. מצד אחד הוא מאמין (לדוגמא) בשוויון ובדמוקרטיה, ומצד שני הוא מקיים הלכות שממש לא מתאימות לערכים אלו (כמו היחס ההלכתי לנשים ומקומן בציבוריות. דוגמא נוספת, אדם יכול להתייחס ברצינות להלכות הקרבנות, ולהאמין ולהתפלל לבנין בית המקדש, אבל אם תציב אותו בפני השאלה מה עושה לו מראה של בהמה שחוטה, הוא יסתכל על התמונה בצורה אחרת לחלוטין.
הסיבה שזה כך היא פשוטה ועצובה. העובדה שאנחנו לא חולקים על חז"ל בגלל חוסר סמכות היא תוצאה של הגלות והפיזור בין האומות, כפי שמבאר הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה, ולכן ההלכות שלנו הן אותן הלכות שהיו לפני אלפיים שנה, אבל אנחנו אנשים שונים לחלוטין מהאנשים שחיו לפני אלפיים שנה.
אגב, זה נכון גם להלכות מלפני מאתיים שנה. העולם השתנה מאוד מאז, וההלכות לא.
התוצאה של כל זה היא שאנשים רבים מקיימים את ההלכה בלי חיבור פנימי אליה, בלי תחושה שהדברים שהם עושים הם דברים נכונים וצודקים, והתוצאה הבאה היא התרופפות של קיום ההלכה, כי כמה אפשר לשמור בקפדנות על משהו שאני לא מחובר אליו?
מה שיכול לפתור את הבעיה הזו זה לימוד הגמרא. אדם שלומד גמרא מתחבר לראש, לערכים ולסגנון החשיבה של חכמי התלמוד, ובעצם יוצר גשר בין ההלכות שהוא מקיים ובין תפיסת העולם שלו בתחומים רבים. הגמרא מלמדת את האדם לא רק פלפולים בהלכה, אלא מכניסה את האדם לבית המדרש של התנאים והאמוראים, מציבה את האדם בין אביי לרבא ובין רבי עקיבא לרבי ישמעאל. אדם לומד גמרא ומאזין לטיעונים שנשמעו בבית המדרש לפני אלפיים שנה, הוא מתחבר לדברים, הוא "תופס צד", הוא מתחבר לעולם העתיק הזה. זה מביא אותו לרמה אחרת של קיום ההלכה, רמה של קיום מתוך חיבור פנימי ואמיתי, תפיסה של ההלכה כדבר טבעי הרבה יותר.

עד כאן ההסבר, ומכאן ואילך ההסתייגות.
אינני משוכנע שאכן זו הדרך שבה רוצה הקב"ה שנלך. הרי בדיוק כמו שאנחנו יכולים - ע"י לימוד הגמרא - להתאים את תפיסת העולם שלנו להלכה המעשית שאנו מקיימים, בדיוק כך אנו יכולים להתאים את ההלכה המעשית לתפיסת העולם שלנו.
תאמרו, זה רפורמים. יכול להיות. ומי אמר שאינם צודקים?
הדברים האלו נחשבים הרהורי כפירה בעולם האורתודוקסי, אבל אני לא משוכנע שזו לא הדרך הנכונה. ואין כאן מקום להאריך בזה.

נשלח ב-25/4/2013 00:16

גשמעקע כתב:

על השאלה "איך נוצר מצב כזה" די קל לענות.
אבל האם מצב זה מוצדק, בפרט מה שקורה בציבור הליטאי, אני משוכנע שהוא לא מוצדק ואין לי אף מילה טובה על המציאות הזו.

איך זה נוצר?
אחרי השואה היה חלל תורני גדול שהיה צורך למלא אותו בכח. בנוסף לכך ההתמודדות עם השנים הראשונות של מדינת ישראל, ובכלל עם החילוניות שהשתלטה על הציבוריות של העם היהודי, הביאה לידי דחיפה חזקה להרבות לומדי תורה. נוצר מצב של הסתגרות מצד אחד, והשקעה עצומה בלימוד תורה מצד שני. שני הדברים ביחד גרמו לפריחה עצומה בכמות לומדי התורה.
ההשקעה העצומה הזו, שאגב נעשית עד היום בהיכלי הישיבות, הביאה למצב שגם מי שלא מתאים כ"כ ללמוד תורה כל היום נדחף מבחינה חברתית לעשות מאמץ גדול להיות חלק מקהל לומדי התורה.
אבל הציבור גדל וזה כבר בלתי אפשרי. מה השתנה בעקבות כך שהציבור גדל?
נניח שיש 30% שמטבעם מסוגלים ללמוד כל היום, ועוד 30% שיכולים לעשות מאמץ גדול וללמוד כל היום בניגוד לטבעם, ועוד 10% שממש מתאמצים ולא מצליחים אבל בכל זאת שורדים ליד הגמרא פחות או יותר. עדיין יש 30% שלא מסוגלים ללמוד כל היום.
ואני רוצה להדגיש, כשאני כותב "לא מסוגלים", אינני מתכוון לכאלו עם בעיות קשב וריכוז או בעיות אחרות. אני מתכוון לאנשים נורמליים ובריאים שטבעם גורם להם שלמידה במשך שעות רבות אינה מתאימה להם. הם לא נהנים מכך ואולי גם סובלים. בנוסף, יש גם את עניין הפרנסה. יש כאלו שיכולים להצטמצם ולחיות חיי דוחק, ויש כאלו שלא מתאימים לכך וזה גורם להם סבל. אלו (לא מתאימים מטבעם) ואלו (זקוקי הפרנסה) הם אנשים כשרים וצדיקים, אבל ללמוד כל היום אינם יכולים.
עכשיו, 30% זה כמות גדולה, אבל אם ה30% האלו הם רק 30 אנשים, אפשר להתמודד עם זה איכשהו. אבל כשהציבור גדל וה30% הופכים ל500 איש, או לאלף, או לעשרת אלפים, זו כבר בעיה שאי אפשר להדחיק אותה.
לכן, כשהציבור גדל התגלתה הבעיה הזו. כשהציבור היה קטן יותר הצליחו (או לפחות ניסו להצליח) לתת מענה מקומי ופרטי לכל אחד בפני עצמו, אבל כשמדובר במסה אדירה של אנשים, זה כבר בלתי אפשרי ודרוש פתרון מקיף ורציני.

אני מקוה שעניתי לפחות על חלק מהשאלה.

נשלח ב-25/4/2013 06:59

חזקואמץ כתב:

egrosss,
כמו שאנחנו יכולים - ע"י לימוד הגמרא - להתאים את תפיסת העולם שלנו להלכה המעשית שאנו מקיימים, בדיוק כך אנו יכולים להתאים את ההלכה המעשית לתפיסת העולם שלנו.
תאמרו, זה רפורמים. יכול להיות. ומי אמר שאינם צודקים?
הדברים האלו נחשבים הרהורי כפירה בעולם האורתודוקסי, אבל אני לא משוכנע שזו לא הדרך הנכונה. ואין כאן מקום להאריך בזה.

האם "אכמ"ל" מספיק כדי לא להכלל במה שאמרו (אבות א, יא)

[עריכה]

אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר, חֲכָמִים, הִזָּהֲרוּ בְּדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תָחוֹבוּ חוֹבַת גָּלוּת וְתִגְלוּ לִמְקוֹם מַיִם הָרָעִים, וְיִשְׁתּוּ הַתַּלְמִידִים הַבָּאִים אַחֲרֵיכֶם וְיָמוּתוּ, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל

אם אין כאן מקומו, ראוי להסביר במפורט במקום אחר (אשכול / פורום) ולהפנות לשם.

נשלח ב-25/4/2013 09:36

חזקואמץ כתב:

egrosss,
אינני משוכנע שאכן זו הדרך שבה רוצה הקב"ה שנלך. הרי בדיוק כמו שאנחנו יכולים - ע"י לימוד הגמרא - להתאים את תפיסת העולם שלנו להלכה המעשית שאנו מקיימים, בדיוק כך אנו יכולים להתאים את ההלכה המעשית לתפיסת העולם שלנו.
תאמרו, זה רפורמים. יכול להיות. ומי אמר שאינם צודקים?
הדברים האלו נחשבים הרהורי כפירה בעולם האורתודוקסי, אבל אני לא משוכנע שזו לא הדרך הנכונה. ואין כאן מקום להאריך בזה.

ההפגנה בדרך