בחירה באהבה עצמית

רם, א. מושג ההענשה - איננו בהכרח צמצום נזק, שכן אם נניח תיאורטית שברי לנו שהדבר לא יעשה וכי חוטא נשכר?! הלא זה נוגד את ערך הצדק. ההכרה בכך מובנית בנו, לדעתי. ב. מכאן לגמול ה' - האם הוא כאמצעי לסכל נזקים? יש להאיר על נושא זה מתכלית המצוות. הנה אין סביר, לדעתי, להניח שמעשה, לפחות רוב המצוות אשר תועלתם נעלמה (לפחות בימנו) או החלק הנעלם שבהן, הוא תכלית, שכן מה איכפת לו; אלא הוא אמצעי לנחול בו הטוב לעולם הבא. ולפי גישת סיכול הנזק הגמול רק אמצעי הרתעה לתכלית שהיא המצוות. אם כנים הדברים בהכרח שניתנו מצוות כבסי בחירה, כי אין צודק שיעניש אותנו הבורא כשאיננו בוחרים מה העניין אין לו נזקים לסכל! אמנם עדיין נושא המצוות איננו ברור ואכלינן בהו נהמה דכיסופא מאומות ושטן והמשכיל ידום. הבנתך מהפסוק שהיחס לאל כשופט הארץ אין בה בכדי להסיק חלילה ששפיטת האל מאופיינת בחוסרים בתודעת הצדק. והנה זה שנים שלא מבינים את צדקו בכלים שיפוטיים, מלבד שאין.

תוקן על ידי אלקרטאווי ב- 26/06/2013 22:36:37

ביל,

קשה לדעת, ללא הכרות מקרוב, מתיי האחר פועל או נמנע מתוך חולשת רצון. אפילו לגבי אתה עצמך זה קשה לדעת. במקרים של ספק אנחנו בדרך כלל שופטים לחומרה. מי שיודע ללבב אנוש בודאי ישפוט בצורה מדויקת יותר.

אפשר לראות את זה בבתי המשפט. מקצת הנאשמים מנסים לחמוק מעונש דרך טענה ל-״אי שפיות זמנית״, שזה אופן אחד של חולשת רצון. רוב הנסיונות הללו נדחים על ידי השופטים, אבל יש גם מקרים שמתקבלים.

אלקרטאווי, אני מסכים שיש בהענשה גם צד של צדק, ולא רק של תועלת (הפחתת נזק).

רם 

אסביר שוב את ששאלתי ,
האם חולשת הרצון מורידה את האחריות מהמבצע או דוקא מעלה אותה,
האם אדם אכן בוחר בחופשיות או שהכול סיבתי או מקרי ,
האם אפשר להצביע על עוד אפשרויות ?

רם

יפה,עכשיו,האם אדם אחראי על מעשיו באיזשהו מובן?

אנחנו בדרך כלל מייחסים לאנשים אחריות על מעשיהם, לא?

שאלת השאלות,למה??

אנחנו מייחסים לאדם אחריות על מעשה כאשר המעשה נובע מתוכו, בתהליך המכונה "קבלת החלטה". כאמור האחריות היא מופחתת במקרים של חולשת רצון או אונס חיצוני.