|
|
| נשלח ב-21/4/2013 00:37 |
 |
| |
בקשר לשאלה א' באשכול--- אנסה לתאר אותה כפי איך שאני מרגיש אותה. ע"מ שהאדם יאהב את עצמו ויחשוב על עצמו הוא זקוק להיות מודע לעצמו. אך דא עקא, המודעות אינה מסוגלת לזהות את עצמה -תוך כדי חשיבה! החשיבה היא תמיד, שהאדם חושב על הרגע הקודם. האדם לא מסוגל לחשוב על החשיבה תוך כדי נביעת החשיבה מן האין. ובמילא גם לא 'לאהוב את עצמו' את העצמו של זה הרגע. אלא זה על ה'אני' שלפני רגע [למרות שיש בינם זהות:)) -----------------מתנצל על בעית הפיסוק. זו בעיה של המערכת.[אשמח לקבל עזרה בענין]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 08:16 |
|
| |
אתם מזהים שני מושגים שונים: חרטה ותחושת כישלון. זה לא אותו דבר. כשמישהו חור בתשובה הוא מתרחט על העבר, אבל זו לא תחושת כישלון.
אבל אנחנו חוזרים על עצמנו.
זאב,
לשיטתך: אני חושב משמע הייתי קיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 08:32 |
|
| |
אנחנו לא מדברים על חוזר בתשובה אלא על הדבקים מילדות בתורת ה'.
אלה שנולדו בבית חרדי וממשיכים להאמין ולדבוק בה' חשים חרטה וכישלון בעת ובעונה אחת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 08:41 |
|
| |
אפרים, מה פירוש אנחנו לא מדברים? השאלה שעלתה כאן היא עקרונית וכללית: האם בכלל ייתכן מצב של תחושת כישלון במובן שאני מדבר עליו? בין אם זה מופיע אצל דתי מבית ובין אצל חוזר בתשובה. אגב, אני גם לא רואה שום הבדל לענייננו בין דתי מבית לבין חוזר בתשובה. אבל אם אתה מודה לי בחוזר בתשובה - דיי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 08:54 |
|
| |
אנחנו לא מדברים על חוזר בתשובה אלא על הדבקים מילדות בתורת ה'.
אלה שנולדו בבית חרדי וממשיכים להאמין ולדבוק בה' חשים חרטה וכישלון בעת ובעונה אחת.
אפרים בן,אולי תשכילי אותי
אני הבנתי מחברי הפורום שהם לא האמינו בה',אלה ביקוק ופצפציה.
מישהו פה טועה?
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 09:00 |
|
| |
אם אין כולנו מבינים מהו שם השם,צריך לפתוח אשכול כזה להבהרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 09:48 |
|
| |
הרב מיכי, אכן נכון. זהו בדיוק התיאור של ההגד. "אני חושב" [זיהו חשיבה שעברה לי בראש] "משמע אני קיים" [לפני שניה. אבל על הבעיה הזו רנה דקארט לא חשב..:) כי עד שהוא הספיק להעלות אותה על הדעת הוא כבר זיהה 'חשיבה נוספת' שאישרה את קיומו לרגע נוסף]הסיבה לכך היא כי התודעה לא מזהה את עצמה 'מבפנים' אלא את החשיבה שהוא חשב. אגב, גם באר"י יש דיבורים ע"כ שחשיבה של 'עצמי עם עצמי' היא בריאה [של לפני אצילות כמדומני]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 10:45 |
|
| |
זאב, רק ציינתי זאת, אבל לדעתי אתה טועה. אני מדבר על החשיבה בעת האמירה הזאת עצמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 11:05 |
|
| |
מיכי תתאר לי בבקשה, על מה אתה חושב, תו"כ זיהו החשיבה?--אם אתה מזהה 'תוכן חשיבתי' [למשל 1+1=2] אז זו מחשבה שכבר חשבת זאת לא 'פעילות מוחית' אלא תוצר ומחשבה מוגמרת! הלא כן?
תוקן על ידי Zeev_w ב- 21/04/2013 11:13:09
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 11:43 |
|
| |
אתה מזהה "חושב על" עם "נוכח מולי במחשבתי". הטענה שלי "אני חושב משמע אני קיים" היא טענה שנסובה על כל מחשבה ומחשבה שלי, כולל זו הנוכחית. אני לא צריך להחזיק את המחשבה הזו שלי מולי בתודעה כדי שאיחשב "חושב עליה". כמו שאם אני מדבר על "אוסף כל שרשראות התווים", זוהי שרשרת תווים שנכללת גם היא באוסף הזה (אמנם יש לדון בסמנטיקה וסינטקס ופרדוכסי ראסל, ואכ"מ). כאמור בדבריי למעלה, לא כל התייחסות עצמית היא פרדוכס (אם כי יש התייחסויות עצמיות שמוליכות לפרדוכסים).
אגב, אני סבור שאפשר אפילו להחזיק את המחשבה הזו עצמה במחשבתי (ולא רק לחשוב עליה) בזמן שאני חושב אותה, אבל זה כבר צעד אחד הלאה ואינני צריך אותו כדי לטעון את טענתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 17:51 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | אפרים, מה פירוש אנחנו לא מדברים? השאלה שעלתה כאן היא עקרונית וכללית: האם בכלל ייתכן מצב של תחושת כישלון במובן שאני מדבר עליו? בין אם זה מופיע אצל דתי מבית ובין אצל חוזר בתשובה. אגב, אני גם לא רואה שום הבדל לענייננו בין דתי מבית לבין חוזר בתשובה. אבל אם אתה מודה לי בחוזר בתשובה - דיי.
|
|
כנראה שצריך לרענן את זכרונך ולהבהיר לך שוב היכן אתה טועה.
האם חילוני יחוש תחושת כישלון כאשר יסע בשבת?לא. כי הוא לא מאמין.
האם אדם רזה מאד יחוש כשלון כאשר יאכל עוגה טעימה? לא. כי הוא לא שומר דיאטה אלא להפך. הוא מעוניין להשמין.
יוצא מכך שאין כאן שאלה עקרונית וכללית אלא כל מקרה לגופו.
הדיון נסוב על השאלה האם אדם יכול לרצות משהו ואעפ"כ לחוש כישלון כאשר הוא משיג את רצונו.
התשובה אינה עקרונית וכללית אלא תלויה בכל מקרה לגופו.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 19:29 |
|
| |
אכן הבהרת לי היכן אני טועה. בזה שאני ממשיך לחזור על דבריי בלי שאתה טורח להבין אותם. כל טוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 19:43 |
|
| |
יקרא הקורא המבין וישפוט.
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 20:02 |
|
| |
הרב מיכי ,
גם חרטה וגם כישלון באים לידי שימוש בהשאלה וגם מתמזגים,
אתמקד על ראייתך לחולשת הרצון,איך אדם מרגיש שעשה משהו שלא רצה בו?
אז למה באמת הוא עשה את זה?
התשובה היא כי רצה ,נשאלת השאלה אם כך למה אתה מרגיש שנכשלת.
התשובה ,
א] אכן היו לי שתי רצונות שסותרות ולכן עשיתי משהו שרציתי שסותרת משהו שלא רציתי,
ב]אני לא מתחסד שעשיתי משהו שלא רציתי רק מתחרט שהתפתיתי ועשיתי מעשה שטות שמייסרת,
ג] כשאני אומר שנכשלתי אני בעצם אומר שנכשלתי על ההחלטה שארזה ,החלטה זו התקיימה לפני שראיתי את הגלידה,
|
|
|
|
| נשלח ב-21/4/2013 20:47 |
|
| |
חולשת הרצון, כשמה, היא סוג של חולשה. זו חולשה בתחום שחשוב לך להיות בו חזק. הנה מקרים דומים: חרדי שמגלה חולשה בתלמוד תורה. ספרטני שמגלה חולשה בכישורי לחימה. אישה שמגלה חולשה בתחום טיפוח היופי.
--בכל המקרים האלה תופיע באופן נורמלי תחושת כישלון. זה לא כל כך הכישלון באירוע הבודד (כגון אכילת הגלידה), כמו התחושה שבחולשתך בתחום שהוא כה חשוב עבורך אתה כישלון מהותי, כישלון מתמשך.
תוקן על ידי רם28 ב- 21/04/2013 20:53:52
|
|
|
|
|
