|
|
| נשלח ב-5/6/2013 19:04 |
|
| |
גישה מעניינת של הנודע ביהודה , מהו טעם ההבדל בין מחשבה רעה שאין הקבה מצרפו למעשה לבין מחשבה טובה ,וז"ל
והנה נתתי אל לבי להבין ולהשכיל בעניני החילוקים האלה,וראיתי טעם הדברים,דבאמת אצל הבורא בה במחשבה והמעשה של האדם שוין הם הן להרע והן להיטיב ,אם לחסד לקבל שכר אם לשבט להיפךחלילה,רק דעולם חסד יבנה ,על כן מאת ה היתה זאת לנו שלא לענוש על המחשבה ,לפי שהמחשבה אינה באה בהסכמת הבחירה רק מצד הרצון לבדו,ויצר האדם ורצונו רק רע כל היום,ואם היא אדם נענש על הרצוןלא היה לאדם שום תקנה וקיום ,אמנם על המעשה נענש עליה האדם משום דאינה יכולה בשום צד שתושלם בהרצון לבדו אם לא בהסכמת הבחירה אשר תסכים להרצון,והיה לאדם עזר מצד בחירתולהיות שב ואל תעשהנגד רצונו,והנה הדבר הזה מבואר ומוכרע לעין הידיעה והשכל כי בחירת האדם לעולם איננה לרעהרק לטובה וגם כל איש זד ובליעל אשר ילך שובב בדרך לבו יבחר בדרך הטוב ,ויודע בעצמו כי על כל פנים כל ישרי לב המונעים את עצמם מלכת בדרך החטאים האלה צדקו ממנו. רק הוא מצד תגבורת רצונו בכח תאוות החומריות שבו יכריח ויכוף את בחירתו להסכים לרצונו הנשחת והמקולקל,ולכן רובם ככולםשל אנשים החטאים האלה זה דרכם אחר אשר לא יבצר מהם את אשר יזמו לעשות ,ונחה שקטה אש תבעורת התאוה והמוות שאינה אז יתנחמו על רעתם , וחרטה זו באה להם מצד הבחירה ,כי כאשר יחליש כח הרצון יגבור כח הבחירה לבחור בטוב כדרכה ,עד אשר תחזור ותיקוד בם אש תאותם ,אז עוד ישובו לכסלה, לא כן הצדיקים אשר ליבם נכון עימם ,המה בכח בחירתם יחזיקו בחזקה ברסן רצונם לבל ישנו את תפקידם ולבל ישלחו בעולתה ידיהם , על כן כל אדם אשר עלה במחשבה לפניו דבר טוב ורצונו להיטיב,אזי מחשבה ורצון כזה הוא בטח כי יצא מכח אל הפועל הטוב,כי אם הרצון אשר טבעו לנטות לרעה ,ואם הוא נוטה לטובה אזי הבחירה אשר דרכה תמיד לבחור בטוב הוא בודא לא תמנע הטוב מבעליה,ובאין ספק כי תסכים בזה להרצון וממילא אין לפעולה הטובה הזאת שום מונע משום צד ולפיכך כל מחשבה טובה אשר באדם יעלה לרצון לפני השם בה ומעלה עליו כאילו עשאה מה שאין כן במחשבה רעה ,אף דיצרו הרעה פיתה את מחשבתו להפקיר רצונו לדבר רע בכל זאת נשאר עוד כח הבחירה אשר אך היא לבדה יודעות לבחור בטוב ולמאוס ברע ,ודרך הבחירה תמיד להיות נצב כמ נד,להחזיק במתג ורסן של הרצון, וכל עוד של הפיק האדם זממנו הרע אל הפועל עוד יש תקוה כי כח הבחירה ינצח לכח הרצון וישוב וניחם על הרעה אשר חישב לעשות,וכאשר יבוא לעשות הרע יהיה כח בחירתו מונע אותו ויכוף אותו לבחור בטוב נגד רצונו ,ולכן כל מחשבה רעה כל זמן שלא עשאה אין במחשבתו כלום,
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 19:40 |
|
| |
בליצר הזכרת לי שאלה
ההלכה אומרת המניח תפילין או העומד בתפילת ש"ע, ושומע את הציבור אומר קדושה, אסור לו להפסיק בתפילתו. ישתוק ישמע, בגמר הקדושה ימשיך בתפילתו.
שואלים- שתיקה זו למה? ממה נפשך אם שומע כעונה- הרי אזי הוא הפסיק בתפילתו, וזה הפסק גמור.והוא חטא ואם שומע לא כעונה- אז למה שישתוק, ימשיך בתפילתו?!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 22:27 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | בליצר הזכרת לי שאלה
ההלכה אומרת המניח תפילין או העומד בתפילת ש"ע, ושומע את הציבור אומר קדושה, אסור לו להפסיק בתפילתו. ישתוק ישמע, בגמר הקדושה ימשיך בתפילתו.
שואלים- שתיקה זו למה? ממה נפשך אם שומע כעונה- הרי אזי הוא הפסיק בתפילתו, וזה הפסק גמור.והוא חטא ואם שומע לא כעונה- אז למה שישתוק, ימשיך בתפילתו?! |
|
הפסק הוא רק בעקימת שפתיים. שומע הוא רק כעונה (בכף הדמיון) ולא עונה ממש בעקימת שפתיים. וכמו שהארכנו באשכול סמוך בדבר הפסק בתפילה לשיטת הראשונים ובראשם הרמב"ם
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 22:45 |
|
| |
שולחן ערוך הרב אורח חיים הלכות תפלה סימן קד סעיף ה
אפילו לענות קדיש וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע הש"ץ בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו
כ כדמיון שיהיה אם הוא מכון למה שאומר השץ, הוא הרי מפסיק בתפילתו ממש. הוא מתכון לתפילת השץ ולא לתפילתו
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/06/2013 22:47:52
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 22:50 |
|
| |
ביליצר: "גישה מעניינת של הנודע ביהודה . . . והנה הדבר הזה מבואר ומוכרע לעין הידיעה והשכל כי בחירת האדם לעולם איננה לרעה רק לטובה וגם כל איש זד ובליעל אשר ילך שובב בדרך לבו יבחר בדרך הטוב"
וקצת קדום יותר, אפלטון (מתוך טימאיוס, תרגום ליבס):
". . . כך נוצרים חליי הגוף; ואילו חליי הנשמה נגרמים בשל מצב הגוף בדרך דלהלן. לא יהיה מי שיחלוק על כך, שאיוולת היא מחלת הנשמה, ויש שני מיני איוולת: שגעון וסכלות. לפיכך, כל היפעלות שמביאה עמה אחד משניים אלו, יש לקרוא לה מחלה, ויש לראות בהנאה מופרזת ובצער מופרז את האנושים שבחליי הנשמה. שכן אדם הנתפס כולו להנאתו, או להיפך, שקוע כולו בצערו, ומשתוקק מעל לכל שיעור לזכות בזו ולהתחמק מהלה, שוב אינה מסוגל לראות ולשמוע נכוחה; הוא מתהולל, ואותה שעה ימעט ביותר כשרונו לשקול את הדברים כהווייתם . . . וכמעט ניתן הדבר להיאמר, שאין צדק בצורת הגינוי שמגנים את מי שאינו כובש את יצרו: כאילו היו בני אדם רעים מרצונם. שום איש איננו רע מרצונו, והרע נעשה רע בשל ליקויים גופניים וחוסר חינוך; ונסיבות אלו הן אויבותיו של כל מי שלוקה בהן, שאינו לוקה אלא בעל כורחו"
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 23:24 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  |
כ כדמיון שיהיה אם הוא מכון למה שאומר השץ, הוא הרי מפסיק בתפילתו ממש. הוא מתכון לתפילת השץ ולא לתפילתו
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/06/2013 22:47:52 |
|
בס"ד
ירוחם, שוב, הפסק בתפילה אין די לה בכוונת הלב אלא דווקא אמירה בפה. וכלשונו של בעל שו"ע הרב שאתה ציטטת (!) : "אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו"...
|
|
|
|
| נשלח ב-5/6/2013 23:55 |
|
| |
כשאדם מפסיק בתפילתו וחושב על תפילה אחרת זה נקרא מפסיק , אם כדבריך הוא לא מוציא מפיו ולכן זה לא נחשב, אז למה הוא צריך להקשיב לתפילה אחרת ממה שהוא מתפלל? הרי אם הוא כדבריך לא מוציא מפיו אז זה לא נחשב אז בשביל מה זה טוב? וזאת שאלתי
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 00:11 |
|
| |
בס"ד
על מעלת תפילה בציבור ולהיות חלק מן הציבור בתפילה שמעת?!
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 11:39 |
|
| |
אור עליון מדובר כאן על הלכה, שאסור להפסיק בתפילה-ולא על חסידות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 12:24 |
|
| |
בס"ד
ירוחם
שאלת בשביל מה זה טוב? אז עניתי לך שע"פ הלכה יש להצטרף לציבור ובתנאי שלא תפסיק (בדיבור) בתפילתך שלך. איפה ראית כאן דברי מוסר או חסידות? תמה אני עליך ירוחם. תמה מאוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 12:29 |
|
| |
בס"ד
מסכת ברכות
אמר הקדוש ברוך הוא כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם.
רמב"ם
הלכות תפילה פרק ח
א תפילת הציבור, נשמעת תמיד; ואפילו היו בהן חטאים, אין הקדוש ברוך הוא מואס תפילתן של רבים. לפיכך צריך אדם לשתף עצמו עם הציבור, ולא יתפלל יחידי, כל זמן שיכול להתפלל בציבור. ולעולם ישכים אדם ויעריב לבית הכנסת, שאין תפילתו של אדם נשמעת בכל עת, אלא בבית הכנסת. וכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו, ואינו נכנס לתוכה להתפלל--נקרא שכן רע....
בטוח ישנם כמה וכמה אשכולות הדנים בענינים אלו בהרחבה,פשוט הייתי חייב להזכיר את הענין כנראה שנעלם מכמה גולשים
תוקן על ידי אור_עליון ב- 06/06/2013 12:32:43
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 12:55 |
|
| |
אור עליון אזי המתפלל צריך להפסיק מתפלתן מיד ולענות בקול גדול בקדושה ולא לשתוק ורק ולהקשיב. ומדובר על אדם שמתפלל שמונה עשרה בבית הכנסת,
בבקשה ממך אתה לא משתתף כאן בהתועדות תענה לענין אם יש לך מה לענות ועל תערים ערמות של מובאות שאין להם כל קשר לשאלה שנשאלה. נחזור להבהרה- השאלה היא, למה ההלכה מצווה עליו לשתוק ולהקשיב. ממה נפשך אם לשמוע זה הפסק בתפילה, זה אסור, ואם זה לא הפסק ובשתיקה ושמיעה שלו אין כלום. לשם מה הוא מצווה לכך?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 17:01 |
|
| |
בס"ד
ירוחם כתב -
[quote] אור עליון
אזי המתפלל צריך להפסיק מתפלתן מיד ולענות בקול גדול בקדושה ולא לשתוק ורק ולהקשיב.
ומדובר על אדם שמתפלל שמונה עשרה בבית הכנסת,
זה נקרא הפסק. אסור להפסיק בתפילה. אם שאלתך למה אסור להפסיק בתפילה אזי תשאל את חכמים מדוע כך קבעו.
בבקשה ממך אתה לא משתתף כאן בהתועדות תענה לענין אם יש לך מה לענות ועל תערים ערמות של מובאות שאין להם כל קשר לשאלה שנשאלה.
קצת צניעות לא תזיק לך. תשאל לענין נענה לך לענין. בינתיים שאלותיך לא מבוססות כלל בהלכה וגם לא ע"פ ההיגיון הבריא.
נחזור להבהרה- השאלה היא, למה ההלכה מצווה עליו לשתוק ולהקשיב. ממה נפשך אם לשמוע זה הפסק בתפילה, זה אסור, ואם זה לא הפסק ובשתיקה ושמיעה שלו אין כלום. לשם מה הוא מצווה לכך?
נחזור להבהרה - לשמוע לא נקרא הפסק. אתה הוספת "אזי בשתיקה ובשמיעה שלו אין כלום" שזה אמירה מטופשת שאין בה כל הגיון. לפעמים עדיף לשמוע ולהקשיב מאשר לצעוק בקולי קולות.
נבהיר שוב - אסוק להפסיק בדיבור בתפילה גם לצורך ענייה בציבור. לכן, אם נקלעת לתפילת יחיד והציבור הגיע לקדושה או ברכו, אזי כדי לצאת ידי חובת קדושה (כי תפילת רבים לא מאוסה ואין היתר להתפלל ביחיד אלא בדיעבד), וכדי לא להפסיק בתפילה כי זה אסור, עליך לשתוק ולהקשיב כדי להתייחד עם הציבור ואח"כ להמשיך בתפילה. כך יצאת ידי חובת כל הצדדים. מקווה שהדברים בהירים וברורים דיו [/quote]
תוקן על ידי אור_עליון ב- 06/06/2013 17:03:28
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 17:22 |
|
| |
את שאלתי -הלא הגיונית- שאל המגיד ממעזעריץ וענה תשובה יפה , לפי הרעיון שבליצר דיבר ולכן נזכרתי ושאלתי את השאלה. אתה מדבר ועונה כפי שמדברים בהתועדות. ולכן חבל על הזמן שלי וגם שלך. אנחנו כנראה לא מדברים באותה שפת לימוד. איך אתם אומרים בשורות טובות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/6/2013 17:49 |
|
| |
בס"ד
חשבתי שאמרת שמדובר בהלכה ולא חסידות. אנחנו באמת לא מדברים באותה שפה כי אתה שואל בשביל לשאול ומקשה בשביל להקשות. ולראיה שאני עונה לך ואתה מתעלם. אם אכן שאלה זו נשאלה ע"י הרב המגיד בטוחני שהשאלה נשאלה בצורה אחרת לחלוטין וכך גם התשובה. אכן בשורות טובות גם לך
|
|
|
|
|