בריאת מטה הלכה כמפלט מהבנת ההלכה

[ת"ט,

איני אומרת מה "ראוי" בעיניי ומה לא (מה עסק יש לי אצל הלכה??). אני כן אומרת מה מצוי לדעתי במקורות שלפנינו (פסיקות, שו"תים וכו'). להבנתי, אין בהם כמעט שום דבר "טכני" (כלומר - איסוף נתונים, שקילתם ה"טכנית" ופלט של התוצאה המתמטית). יש בהם הרבה מאוד בחירה - על מה להסתמך, כיצד לקרוא זאת (לפי פרשן א' או ב'? כולל השורה שלפנֵי או בלעדיה? וכו'), מה נכון מבחינה פוליטית/כלכלית/חברתית/דתית בזמן נתון. כל אלה אינם "טכניים" כלל, אלא נתונים לשיקול דעת הפוסקים (דבר שאינו "מטא-הלכה" אלא מעוגן בכללי ההלכה עצמה, שהרי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ומה שעיניו רואות הוא תורם מכריע לשיקול דעתו). 

איני מבינה גדולה במשפטים ואולי יבואו המבינים דכאן ויתקנוני, אבל נדמה לי שהבדל משמעותי ביותר בין מערכת המשפט האזרחית בישראל (למשל) ובין עולם ההלכה הוא, שפסק של שופט א' מחייב את שופט ב', ולתקדים יש משמעות קריטית בצמצום שיקול הדעת של שופט ב' (במובן זה, כל פסיקה של בית משפט מהווה מעין "תוספת" לחוק הכתוב). בהלכה, לעומת זאת, אין - שוב, ברמת העיקרון - היררכיה כזו, וכל דיין/פוסק/משיב דן במה שלפניו בלבד, במה שעיניו שלו רואות. הוא כמובן יכול ורשאי להשתמש בפסיקות קודמיו, אבל בסופו של דבר הן אינן מהוות "תקדים" במובן המשפטי, שכן לפי תפיסת עולם ההלכה, מה שהיה נכון מבחינת משיב באשכנז של המאה ה-12 אינו לגמרי נכון בישראל של 2013 (אלא אם כן, מחליט המשיב/הפוסק זה רלוונטי בדיוק, והנה דוגמא לבחירה...). בנוסף, כיוון שבאשכנז במאה ה-12 (למשל, וקו"ח באירופה של המאה ה-17 או ה-19) היה יותר ממשיב/פוסק אחד, יש אפשרות של בחירה גם ביניהם (אני מזמינה אותך לעיין - שוב? - בשו"תים של רבנים מאותו אזור ומאותה תקופה, אפילו לפני 60-70 שנה, שלא לדבר על 500: "אחידות" - מאן דכר שמה???). נכון שבעשרות השנים האחרונות התקבעו "מחוייבויות" לרבנים ספציפיים (פיינשטיין, למשל), ששימוש בפסיקה שלהם נחשב "קלף מנצח" מול אחרים, ובמובן זה כל פסיקה או תשובה שלהם הפכה ל"תקדים" מחייב - אבל זו תופעה חדשה יחסית, שאין לה רגליים בהיסטוריה של עולם ההלכה, ולא בטוח שמעבר לעניין סוציולוגי ופוליטי יש בה ממש גם היום.]

 אמשל

א.       כתבת "יש בהם הרבה מאוד בחירה - על מה להסתמך, כיצד לקרוא  את (לפי פרשן א' או ב'? כולל השורה שלפנֵי או בלעדיה? וכו')". עובדתית חושבני שאת טועה וכנגד גישה בדיוק יצאתי.

ב.       התקדים ההלכתי כובל הרבה יותר משנדמה לך ואינו המצאה בת עשרות שנים. וים התקדימים ההלכתי רחב יותר (בגלל מימד הזמן)

[ת"ט,

א. עובדתית - אין כאן עניין למחשבה, גישה או דעה. אתה מוזמן לבדוק פסיקות (למשל בשו"תים) מדגמיות בנושא ספציפי ולראות. הטועה במקרה זה הוא אתה.

ב. כאן זו כן שאלה של גישה, כי תלוי בהגדרה שאתה מייחס ל"תקדים" או ל"כובל" :-)
בכל מקרה, אני חושבת שאתה טועה, וגם העובדה שיש "ים" של תקדימים (כפאראפרזה על דבריך) מוכיחה את טענתי העקרונית - כיצד ייתכנו תקדימים רבים (שיכולים להקשות מבחינת המחוייבות אליהם, קרי: שעלולים ליצור מצב של מחויבויות סותרות) לשאלה הלכתית מסוימת, אם לא ניתנו עליה בעבר תשובות שונות? כיצד ניתנו עליה תשובות שונות, אם כולם מחוייבים לאותם מקורות ותקדימים והריהם פועלים כ"רובוט" בלבד?]

אמשל
בכדי לא להקלע לריב עקר טרחתי להדגים בראשית האשכול כי גישה הדומה לשלך התבססה על אי הבנה ועל דמיון

[ת"ט,

לא קראתי את הספר הנ"ל ולכן תגובותיי עוסקות ברמה העקרונית ולא בדוגמא הספציפית. בכל מקרה, בהחלט ייתכן שאדם X אינו עושה עבודה טובה, ועדיין אין זה פוסל מעיקרו את תחום עבודתו...
טענותיי ושאלותיי עומדות בפני עצמן והן עדיין מחכות לתשובה. כדי לבדוק אותן, אני מזמינה אותך להשוות בין שו"תים של פוסקים שונים, מאותה תקופה ובאותו נושא הלכתי. הבא לכאן את הדברים ונבחן אותם יחד. 

בכל מקרה, עד שתעשה זאת - אני מציעה לך לחשוב ברצינות על שאלתי הראשונה: האם ייתכן שהבחירה שלא להשתמש בשיטות "קריאה" נוספות ובגישות פרשניות (של הבנת טקסטים) אחרות, היא "מפלט" מהתפתחות אינטלקטואלית מחד גיסא ומ"איום" על (מה שיכול להתגלות פתאום כ)קלישאות היסוד המנחות את הבוחרים כך, בחייהם?]

אמש

בכדי לא לדבר באויר בואי נבדוק נושא אחד לגופו. טלי את הנושא של חשמל בשבת שבו דנו הרשז"א והחזו"א והראי כיצד הוא מתפרש לשיטתך בהסתמך על החומר בכתוב (שהם עצמם כתבו). את יכולה להעזר בספרים של אמיר משיח ובנימין בראון. למה סתם לדון ברוח.

אני חשבתי ברצינות והבאתי דוגמאות. תורך

[ת"ט,

אני חוששת שלא הבנת את דבריי - 
גישת הקריאה שלי אינה מציעה שיטה הלכתית כלשהי, ולכן היא אינה מעלה או מורידה לגבי "תוצאות" הלכתיות מתוך כתבי רב X. כלומר, אני לא באה לבקר פסיקות ולהציע היכן "טעו" פוסקים כלשהם בפירוש המקורות. בקיצור - אני לא מתעניינת בנפ"מ ההלכתית כלל. 
מה שאני מציעה הוא שבהחלט ניתן לקרוא את כתבי רב X (ובפרט - שו"תים ופסיקות מנומקות) גם באופן שחושף את השימוש הספציפי שהוא עושה במקורות, את הסלקטיביות בבחירתם וכו', ובכך גם את הגישה המטא-הלכתית שלו (כלומר - תפיסת עולם לגבי הנושא הנדון ולגבי עניינים אחרים הנוגעים ושאינם נוגעים לו, הנחות יסוד לגבי החברה/הפוליטיקה/היהדות שבזמנו וכו'). לגישה כזו, כאמור, אין שום נפ"מ הלכתית (לפחות לא באופן הכרחי ומובנה) וכל עניינה ב"צורה" וב"תוכן" עליו היא מרמזת ואליו היא מכוונת את הקוראים.
בתוך דיוננו בעניין זה, עלו גם נושאים אחרים, כגון המחוייבות ל"תקדים" בעולם ההלכה והגיוון העצום של תשובות שונות שניתנו לשאלות דומות (גם בתקופות ובמקומות זהים). אלה יכולים אמנם להיקשר היטב לעיקר דבריי, אבל גם להידון בנפרד ממנו.

אם היה לי הזמן (והעניין) והייתי מנסה לבחון כך את הפסיקות בנושא חשמל בשבת, למשל, שיטת הבחינה שלי הייתה שונה לחלוטין מזו אתה מציע, וכך גם המטרה - איסוף השו"תים (והפסיקות) בנושא מאותה תקופה (נניח); בחינת המקורות בהם כל אחד מהם משתמש - האם המקורות זהים? היכן יש הבדלים ומה יכול להיות המקור לכך? האם יש מקורות אחרים בהם ניתן להשתמש והם לא השתמשו בהם? מה ה"קטגוריות ההלכתיות" בהם בוחר כל אחד להשתמש? האם הן זהות, ואם לא מה יכול להיות המקור להבדל? מה "מוסיף" כל פוסק לשאלה ההלכתית עצמה - האם הוא "מקשט" את חוו"ד בעניינים נוספים, שאינם הכרחיים לפסק ההלכתית "פרופר"? מה הם, ולמה בחר להוסיפם? וכו' וכו'.
אגב, אני ממש לא הראשונה שמציעה שיטת קריאה והבנה כזו, וחכמים גדולים בהרבה כבר עשו זאת בפועל (באופן רציני ומעמיק ביותר, ובלי שום "התחמקות" או "חיפוש מפלט" - להיפך...). את מי שמעוניין, אשמח להפנות למאמרים המסבירים ומדגימים זאת.]

ואחרי הקריאה ננתח את המטא הלכה של ת"ט וא"ש.

גם הטיעון שאין מטא הלכה הוא טיעון מטא הלכתי.

תלמיד טועה

אם הפוסק אינו שוקל ברמה מטא הלכתית אין טעם לפסיקה.
גם כאשר נדמה לך שהפוסק אינו שוקל שיקול מטא הלכתי -טעות בידך הוא פשוט לא הביע את שיקולו במילים "מטא הלכה"(אולי הוא גם לא הכיר את צמד המילים האלה) אבל המטא הלכה נמצאת תמיד ברקע השיקול ההלכתי.במודע או לא במודע.