|
|
| נשלח ב-11/11/2014 22:18 |
 |
| |
[לכולכם,
אסביר שוב למה כוונתי.
מחוייבות לפוסקים קודמים - תמיד הייתה, אך לא במובן של "תקדים", הנוהג בעולם המשפט המודרני, שהרי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות" ועוד נימוקים הלכתיים כגון דא. זה מה שכתבתי לעיל ואני חושבת שהדברים ברורים ונכוחים לכל מי שמתמצא במקורות ההלכתיים.
"קלף מנצח" שעצם איזכור שמו מיד מוחה כל זכר להתנגדות או למחלוקת - לא היה אף פעם. גם היום, איזכורו של הרב פיינשטיין מתפקד באופן הזה רק ב"קהילה" מסויימת.
(תלמיד - איני מדברת כלל על מומחיות בשטח או נושא, אלא על סוג של מחוייבות "סוציאלית" לשם ספציפי)]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/11/2014 22:30 |
|
| |
אמשלום יקרה, חבל שאת ממשיכה להחזיק בטעות, כל מי שמתמצא במקורות ההלכתיים רואה שדברייך במקרה זה לא ברורים ונכוחים.
היחס לפוסקים קודמים בזמננו, מקביל בהחלט למה שהיה בתקופות קודמות, וגם מחוייבות (שאת קוראת לה) 'סוציאלית' לשם ספציפי, היתה גם היתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 14:54 |
|
| |
[ישיבישעאר,
צר לי, אך אתה הטועה.
איני מודדת "מחוייבות" (וכי מישהו יכול לעשות כן?). מה שניתן למדוד ולבחון הוא עד כמה, ובמיוחד - באיזה אופן משתמשים בפסקים/תשובות קודמים (ובשל מי - האם השימוש תלוי ב"קהילה"/עדה/מיקום גיאוגרפי? האם הוא תלוי בעניינים אחרים? האם כולם משתמשים באותם פסקים/תשובות או שמא יש מגוון גדול? וכו' וכו'). במאה (בערך) השנים האחרונות חל שינוי משמעותי ביותר בתחום הזה. למיטב הבנתי, המבקש חיים לתורה ולהלכה, ראוי לו שיתבונן נכוחה במציאות הזו, גם אם היא אולי לא מתאימה לאידיאולוגיה (התאמות מתחדשות תמיד ניתן וצריך לעשות, ושערי מדרש לא ננעלו)].
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 15:32 |
|
| |
אני חוזר ואומר לך, כמי שעוסק מספיק שנים בתחום, לפחות כמוך. האופן בו משתמשים בפסקים / תשובות קודמים, ובשל מי, כולל קשר לקהלות ועדות, בימינו, אינו שונה מאופן השימוש בדורות קדומים, ואף קדומים מאד. לא חל שום שינוי משמעותי בענין זה, ואם באמת כפי שכתבת קודם את נמנעת מלעסוק בנושאים שאינך מתמצאת, כאן ועכשיו הגיע הזמן שתפסיקי לחזור על קביעתך המוטעית, שכל מי שמכיר באמת את עולם ההלכה מבפנים יודע שאין לה על מה שתסמוך. אם את באמת רוצה לבסס את קביעתך, תכתבי ביתר פירוט מה בדיוק היה פעם ומה מתרחש היום והיכן את רואה שינוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2014 19:26 |
|
| |
אחזק את דבריו של ישיבש - האם בימינו יש יותר מחויבות לפוסקים קודמים מאשר בימי הסבוראים או באשכנז של סוף יה"ב?!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2014 10:22 |
|
| |
כשהרא"ש כתב, בניגוד לר"י מיגש, שאין לדיין אלא מה שהוא למד המהתלמוד, גם נגד הגאונים, האם זו מחויבות או עצמאות.
גילוי נאות - אני כותב כעת מהזכרון, ואם טעיתי, נא לתקן אותי.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2014 11:55 |
|
| |
ראש השנה דף יח:
כשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב. ו
השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם הקדמה
הנני עם חשקי וחפצי להיות לראשונים תלמיד, לקיים דבריהם ולהעמיד, לעשות אותם לצוארי רביד ועל ידי צמיד, לא אהיה להם חמור נושא ספרים תמיד. אבחר דרכם ואדע ערכם. אך באשר לא יכילו רעיוני אדון לפניהם בקרקע אשפוט למראה עיני. ובהלכה ברורה לא אשא פנים בתורה. כי י"י יתן חכמה בכל הזמנים ובכל הימים. לא ימנע טוב להולכים בתמים:
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2014 14:41 |
|
| |
רבו הציטוטים מכל הדורות, כפי שכתב בעל בעמיו, מעולם לא היתה "מחוייבות" לפוסק מסויים, מלבד קבלת התלמוד, אבל זה לא מאפשר לעשות מה שרוצים, כי יש היררכיה, צריכים לפסוק כמו הרוב, או כמו הגדולים, ויש גם להתחשב במנהג דורות, לכן אפי' שלא חייבים לאף אחד ספציפי, כיוון הפסיקה די ברור ומתבקש. כאז כן עתה, כל עוד ההלכה לא הוסכמה ונקבעה במשך דורות רבים, מרשים לעצמם רבנים לחלוק ולנטות מדברי מחברים ורבנים בדורות קודמים, ובמקרים שדבריהם תמוהים או דחוקים וכו' אפילו נגד רבנים גדולים ומפורסמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2014 19:45 |
|
| |
שמתי לב לדבר מעניין, הפוך לגמרי ממה שאומרת אמשלום, שבדורות קודמים התייחסו לספרי פסק כדבר הרבה יותר פורמלי ומחייב, ולא רק ספרים קדומים ומקודשים, אלא גם בזמן חיבורם, וכל הפולמוסים על הספרים בדור השו"ע והלאה מראים עד כמה היו המון העם תלויים בחיבורים שונים, והחזיקו בכל מה שכתוב בהם, מבלי ביקורת. כך למשל ועד ארבע ארצות קבע שבכל מקום שיש מחלוקת בין הט"ז לש"ך, תהיה הלכה כש"ך, וכי בזמננו היה שייך דבר כזה? שיקבעו שבכל מקום שיחלוק החזו"א עם המ"ב, או הרב אלישיב עם הרב אוירבעך, או אפילו הפרי מגדים עם הפרי חדש, יהיה הלכה כמישהו מסויים?
הסיבה היא פשוטה, החברה שלנו היא חברת לומדים, לכל אחד יש דעה והבנה בנושא, החברה היהודית באלף השנים הקודמות לא היתה חברת לומדים, אלא חברה עממית עם מיעוט אליטיסטי, ולכן המון העם לא היה בעל דעה, הוא קיבל את הספר של הרב הגדול והפך אותו לספר מחייב, וגישה זו השפיעה גם על הפוסקים עצמם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/11/2014 19:56 |
|
| |
דווקא הרמב"ן (שצוטט על ידי ירוחם) נטה הרבה יותר למחויבות מלחדשנות בפסיקת ההלכה (הכוונה שלי היא לא להלכה התיאורטית אלא להוראה למעשה). בפירוש הגמרא והתורה הוא עושה כרצונו, כפי שלמד מבעלי התוספות, אך כאשר הוא מגיע לפסיקת ההלכה הוא מבטל את דעתו מפני הרי"ף, הגאונים ואף הראב"ד.
|
|
|
|
|
