| נשלח ב-25/4/2013 07:40 |
 |
| |
דרוש הסבר למשנה הראשונה בבא קמא
מהו ההסבר למדוע המשנה הראשונה במסכת בבא קמא, אינה משנה בעלת תוכן הלכתי ככל המשניות, אלא היא בעלת תוכן המתאים לתלמוד?
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2013 09:46 |
|
| |
אני מניח שכוונתך לא למניין האבות (שהרי מניינים כאלה יש עוד. ראה תוס' במקום), אלא לצריכותות. אבל יש עוד משניות שמתעדות מו"מ בין תנאים, לכן איני מבין מדוע זה כ"כ חריג בעיניך.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2013 16:16 |
|
| |
היכן ראית כאן מו"מ?
משנה זו אינה אלא פתיחה למשנה הבאה, האם ייתכן שהיא והמשנה הבאה (כל שחבתי) היו משנה אחת?
בתוספתא מתחילה המסכת ב"כל שחבתי".
|
|
|
|
| נשלח ב-25/4/2013 18:26 |
|
| |
הגמרא שם מציינת את תחילת מסכת כלים, כדאי שתראה כיצד מתחילה המסכת שם, שגם היא פתיחת סדר
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2013 06:41 |
|
| |
ידעתי. כלים פרק א משנה א: "אבות הטומאות השרץ ושכבת זרע וטמא מת והמצורע בימי ספרו ומי חטאת שאין בהם כדי הזייה, הרי אלו מטמאין אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינם מטמאין במשא". משנה זו כולה הלכה, ומה לה ולשאלתי?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/4/2013 12:33 |
|
| |
במשנה מוזכרות הלכות בדרך אגב, כשם שבבא קמא מוזכרות הלכות אמנם בצורה יותר נסתרת [לא הרי השור שמשלם את הכופר .. ולא הרי האדם שחייב בארבעה דברים.. לפי רב בגמרא ד.]. ההבדל הוא שבכלים כל הפרק עוסק בהשוואות [חציו בהשוואות בקדושה שלפי המפרשים נכנס רק בדרך אגב], ובב"ק רק המשנה הראשונה.
לא באתי לתרץ, אלא לפקפק מעט בהנחה שמסכת/סדר אמור/ה להפתח בהלכות. אם יש לך ראיות אחרות וכדו' אשמח אם תשתף אותי במחלוקתך עליי.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2013 06:48 |
|
| |
במשנה מוזכרות הלכות בדרך אגב? ההלכות בבבא קמא הוזכרו כחלק מהמו"מ. <אלא לפקפק מעט בהנחה שמסכת/סדר אמור/ה להפתח בהלכות> לא טענתי שמסכת/סדר אמור/ה להפתח או לסיים בהלכות, אלא שמשנה מטרתה ללמד הלכות. יש לך עוד משנה שכולה מו"מ?
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2013 09:00 |
|
| |
ראה משנת ר"ט בפ"ב דב"ק מ"ה. ויש עוד כמה וכמה משניות של מו"מ. אמנם משנה עם צריכותות לא זכורה לי, אבל איני רואה בזה משהו כל כך חריג. אם ההנחה היא כפי שכתבת כאן שמשנה באה ללמד הלכה, לזה יש הרבה חריגים. לדוגמה, בתענית פ"ג מ"ח מצאנו משנת סיפורים:
על כל צרה שלא תבא על הצבור מתריעין עליהן חוץ מרוב גשמים מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו התפלל ולא ירדו גשמים מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו גשמים מנטפין אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו לירד בזעף אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שיצאו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים באו ואמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן אמר להן צאו וראו אם נמחת אבן הטועים שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו ועליך הכתוב אומר (משלי כ"ג) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך:
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-29/4/2013 09:59 |
|
| |
גם בכלים ההלכות הם בדרך אגב, בעיקרון מנו - בלי צורך הלכתי - את אבות הטומאות, וע"מ להסביר למה החלטנו מה יותר חמור ממה הזכרנו שמטמא בהיסט, באבן המסמה, באהל וכדו'.
אחשוב על משניות שיש בהם מו"מ, אבל משניות שיש בהם דיון בלי הכרעה ברורה יש הרבה, כמו המשנה בספ"ג דכריתות על גופין המחולקין ושמות המחולקין, שא"א להבין לא את הסברות ולא את המסקנה..
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 04:46 |
|
| |
מיכי ואחרחוק איני טוען ולא ניסיתי לטעון שלא מצאנו במשנה שהיא, נושאים שאינם הלכתיים "טהורים'', ידעתי שישנן משניות ובהן סיפורים מסייעים או קשורים להלכות הנידונות במשנה, או שישנה משנה שכולה תיאור מעמד מסויים בפרטי פרטים, (ראה משנה מנחות פרק י משנה ג), או שבתארה מעמד קשור למשנה, היא מתארת פרטים שאין להן משמעות בהלכות אותה משנה, (ראה משנה סוטה פרק ז משנה ח), אך לא זכורה לי משנה שכולה "תלמודית".
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 09:12 |
|
| |
משניות עם מו"מ על אופן הלימוד מהפסוקים ישנן רבות.
משניות עם סיפורים, הדרכות מוסריות ומוסר השכל ישנן ג"ג רבות.
אבל שלש המשניות הראשונות בב"ק הן יחידאיות בלשונן, והגמרא כבר מציינת על המשנה השניה ש'האי תנא ירושלמי הוא'. ובעצם אם המסכת היתה מתחילה בפרק א' משנה ד', זה היה נראה טבעי יותר. במהר"ץ חיות על אתר (הגמרא של 'האי תנא ירושלמי') הרחיב מעט וכלל את כל 3 המשניות בטקסט הירושלמי הקדום שהכניס רבי יהודה הנשיא למשנה ככתבו וכלשונו.
כיון שכל השלש שונות הסברא נותנת שהן אכן הגיעו ממקור אחד ובודאי כבר בזמן רבי היו חלק מהמשנה, והוכחה מדברי התוספתא.
|
|
|
|
|
