אמונה ואמת

אני רק אעיר שהסיפור מביא פה נימוק נוח מאוד ומעגלי - אני מאמין באמונה שלמה, כל ניסיון להוכיח יעיד שאני לא מאמין באמונה שלמה -> לכן אמשיך להאמין בלי להוכיח.
אני חושב שכל אדם צריך לגלות קצת ענווה ולהשאיר מקום לספק (אפילו רחוק מאוד ושלא משפיע על התנהגותו) שמא הוא טועה.

הרב לוינשטיין האמין לבתו שראתה את המחזה ולא ניתן היה לטעות בו יותר מידי. בד"כ במצב שכזה לא ניתן להגיע לתוצאות חקירה שונות יותר מאשר האדם הממוצע היה רואה ומסיק. ומה כבר היה יכול הרב לונשטיין להועיל אם היה חוקר בעצמו את המקרה במבט עינו?
אמנם, אעפ"כ רצה הרב לוינשטיין לראות בעצמו את התופעה אמנם החליט לחזור בו. כך שהרב עצמו החליט לעשות את המעשה של הבדיקה העצמית...

ועוד, אין במעשה זה בשביל להוריד או להעלות באיזה דבר עיקרי בענייני האמונה שבגינו נצטרך לבדוק זאת שבעתיים יותר מהאדם הרגיל. ולכן היה ברור מדוע לא אצו לבדוק את הדבר ולחקור אותו היטב היטב.

עודד היקר

סבורני שמיהרת לחרוץ משפט.

גם אני סבור, כמוך, שהמעשה לא היה ולא נברא. אבל כלל גדול הוא שגם טעות צריכה הסבר. הרב לווינשטיין בוודאי היו לו הנחות שונות משלנו לגבי המציאות, אך אם נזהה את ההנחות האלו, אפשר שיתברר לנו שהוא דווקא היה זהיר מאד ואימץ רק השערות ותיאוריות שעלו בקנה אחד עם השקפת עולמו.

הבה נתבונן יחד.

1. יש בעולם תופעות שאינן מוכרות במדע והמדע יסרב להכיר בהן

2. אבל הן קיימות והן מתועדות בכתובים ובמסורת על פה של עם ישראל (לפחות בדורות האחרונים).

3. התינוק לומד לפני הלידה את כל התורה כולה (גמרא. אפשר להבין את האמירה הזו בגמרא באופנים שונים, אבל הרב לווינשטיין ודאי ראה בה קביעה כפשוטה. כל מה שנשאר לברר הוא אכן מה כלול באותה תורה, שבכתב או שבעל פה, תורה קדמונית שלפני הבריאה, או כולל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, והאם החידושים לתינוק מתגלים לפני שהם מתגלים לתלמיד הותיק בדורו או רק לאחר מכן. זה יכול להסביר מדוע התינוק בימיו ידע, נניח, "קצות החושן" אבל תינוק שנולד לפני שחובר "קצות החושן" עוד לא היה לומד זאת בבטן).

4. המלאך עלול "לפספס" את מחיקת הזכרון של התינוק, ואולי זה נעשה במכוון משמים כדי לגלות את המציאות שהמדע אינו מכיר בה (טענות דומות מופיעות אצל האחרונים, ואחד מחוקרי החסידות ששכחתי את שמו ציטט מן ההקדמה לאוסף הראשון של סיפורי הבעש"ט שנועדו בדיוק למטרה זו, להראות שיש השגחה ויש דברים מופלאים עדיין בעולמנו).

5. עדות אשה אינה מספיקה למטרות שדרושה להם עדות של שני עדים כשרים, אבל אם בתו המוכרת לו מעידה בפניו הוא מוכן לקבל את דבריה. ויש בהלכה גדר של "נאמן עלי".

אם נשלב את הכל ביחד נקבל שהרב לוונשטיין, לדעתי, יישם אותן מתודות שמנחות אותנו לשלול את המעשה.

התיאוריה הכללית שלו לגבי המציאות היא שעקרונית ייתכנו תופעות כאלו.

יש לו תיאוריה לגבי התפתחות העובר המבוססת על מקורות בני סמכות עבורו באופן שהוא קורא אותם.

יש לו עדות אמינה.

כיון שהתיאוריה והעדות משתלבים יחד, מדוע שלא יאמין?

מדוע אנו, אתה ואני, שוללים את הדבר?

מאותן סיבות רק מהצד ההפוך.

יש לנו תיאוריה לגבי המציאות ששוללת תופעות כאלו.

את הגמרא אנו קוראים כמטאפורה, השערה לא נכונה או משל. אבל לא כתיאור מציאותי.

סיפור הבת נראה לנו חשוד כי איננו מכירים אותה ואולי גם נסתמך על כך שנשים נוחות להתפעל (סליחה מן המגדר) ומאותה סיבה שבשלה אנו דוחים את הסיפור. עולם התיאוריות שלה מקבל כזו תופעה ולכן היא תהיה פחות חשדנית לגביו.

על כל פנים, מתבאר לדעתי שאותה מתודולוגיה שמנחה אותנו בחיינו, כלומר להסתמך על ידע מוקדם ועל עדויות אמינות למרות שאינן כשרות בבית דין, תכוון אותנו לשלול את הסיפור מכל וכל ואת הרב לוונשטין לאמצו. ואין בדבר חסרון במתודולוגיה אלא בהנחות היסוד שלו לגבי המציאות והתורה.

מזכיר את המעשה באחד מחסידי קוצק שהרבי הרגיש עליו שהנו עצוב. לשאלתו על סיבת הדבר, השיב החסיד: ידידי, חסיד של אדמו"ר פלוני מתפאר בפני מדי פעם שרבו זוכה לראות בעיניו ממש את האושפיזין בסוכה, ואילו אני לא שמעתי  כזאת על הרבי, ומה אשיבו ?
נענה הרבי ואמר: לך אמור לו שהרבי שלך יותר גדול, שכן הנו מאמין באמונה שלימה שהאושפיזין באים לבקר בסוכה, ואמונה, גדולה מראיה ...

ר"מ, כמדומה שהדיון שאך החל, הוא בעיקר על העיקרון או הגישה שמאחורי הסיפור, הלא כן ?

ובכל זאת.........

בתלמוד מובא בהקשר לכך מעשה ובו רבי יוחנן דרש כי "עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות שהן שלושים על שלושים אמות, וחוקק בהם עשר ברום עשרים" (כלומר, עשר של רוחב על עשרים של גובה), "ומעמידן בשערי ירושלים, שנאמר "ושמתי כדכד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וגו'" (ישעיהו נד, יב)". אחד מתלמידיו לגלג על דבריו, ואמר כי לא ייתכן שימצאו מרגליות בגודל כזה. לימים הוא הפליג בים, ושם ראה את מלאכי השרת שמנסרים אבנים טובות ומרגליות בגדלים התואמים לאלו שנאמרו על ידי רבי יוחנן, ולשאלתו אמרו לו מלאכי השרת כי אלו הן האבנים שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. כאשר חזר, מצא את רבי יוחנן באמצע לימודו. אמר לו התלמיד: "רבי, דרוש, ולך נאה לדרוש, כשם שאמרת כך ראיתי". אמר לו רבי יוחנן: ריקה, אילו לא ראית, לא האמנת?! מלגלג על דברי חכמים אתה! נתן בו עיניו ועשאו גל של עצמות. החוקרים מוצאים כי אף שמעשיו של התלמיד חמורים היו, תגובתו של רבי יוחנן נחשבת לחריפה ביותר, לעומת תגובתו של התנא רבן גמליאל, שכאשר נמצאו תלמידים שלגלגלו על דבריו הוא הוכיח להם בהגיון כי הדבר ייתכן ולא המיתם‏

בילי,

זכורני שהר"ן בדרשותיו מפרש שהיתה בידם קבלה שהפסוק כפשוטו והתלמיד סרב לקבלה עד שראה בעצמו, ובכך חומרת הדבר.

ספרן ,ובכל זאת....

מיימוני, נהנתי מדבריך הכתובים בטעם, אעיר עליהם שני ענינים. דברי הרב לוינשטיין אכן נראים עקיבים בפני עצמם. אלא שיש הרבה האוחזים בדברים עקיבים ובכל זאת דבריהם מעידים על בעיה גדולה בהכרת המציאות, וחוסר היכולת להבחין בין מה שהוא בבחינת סיפור אגדה או דרשה לבין עובדות, עד שהם נחשבים חולים. אבל אותו אדם באמת אינו נושא העניין שלנו, אלא הקביעה כי כל המבקש ראיה למה שקיבל 'הרי הוא כהרמת ראש בעזות מצח כנגד מסורת אבותינו'. הוא הערתי השניה.

http://www.youtube.com/watch?v=AYxW6g58yS8