רעיה

סצנה שלישית: (אח) אפריים: תתעוררי את עוד מעט בת 30 , אם לא תמצאי חתן עד גיל 30 אין סיכוי שתתחתני! (אח) יענקי: הוא החליט לא להמשיך כי את שקטה מדי. אמא: זה הבחור הזה אייך קוראים לו?! יהודה. תראו אייך השפיע עליה. אבא: תתפללי ותתחזקי בכיבוד הורים. דודה עליזה מנויורק: בת כמה את? עוד חודש בת 30!!! אוי מי גאש! גברת אם את לא מתאפסת על עצמך ותפסקי להיות בררנית את מוצאת עצמך במקום גרוע. טוב טוב. מותק אל תבכי לא התכוונתי. השנה אני באה לארץ ישראל ונחגוג לך יום הולדת גדולה! מה את רוצה מתנה? רעייה: (סוגרת שפופרת) לא תודה לא צריכה מתנות ולא חגיגות. ממתי חוגגים אצלנו מסיבות? רק את העובדה שהגעתי להשיג כה מרשים נזכרים לחגוג! איזה מין יום הולדת? תחושת החמצה! רק ייאוש הולך ועוטף אותי מכל כיוון. (אח) אפריים: אם לא תמצאי חתן עד גיל 30 אין סיכוי שתתחתני! רעייה: (נבהלת) נבואה שחלילה תגשים את עצמה?! אוי. איך הגעתי לגיל הזה? אני הולכת להיקבר בלי ילדים! להישאר זקנה גלמודה וערירית בעולם. כולם רק עוטים מסיכה של השתתפות והבנה ואף אחד לא באמת מעוניין להקשיב. אין למי לשפוך את הלב לא לאמא, לא לאח ואני לא מעוניינת לשתף גם את טובה. ומה יהודה חושב על כל מה שקרה? האם הוא יודע באמת את הסיבה למה השידוך ירד? מה הוא חושב עלי? בטח הוא כועס עלי. הרי באוזניו הבעתי נכונות להמשיך ורק אחר כך אבא התקשר לשדכנית והודיע לה תשובה שלילית. איזה חוסר אונים. ואבא – טוב לא צפיתי למשהו אחר תמיד היה תקיף בדעתו, הערצנו אותו. ודווקא בגלל זה אני חושבת שעלי ללמוד ממנו להתנהג בביטחון ולקחת אחריות על עצמי ולא לפחד. אם אין אני לי מי לי? מי? (בהחלטה של רגע נוטלת מזוודה ובעדה מטילה לתוכה חפצים, חולצה, צעיף, נעליים) חולצה: הרחמן הוא יחלצנו מחיי הרווקות בקרוב. נעליים: הרחמן הוא ינעל את פיות המקטרגים עלינו רעה. צעיף: הרחמן הוא יציף בנו שמחה ואושר. הלוואי. אמא רעייה! מה את עושה? לאן את סוחבת מזוודה? השתגעת? רעייה: כן אמא השתגעתי. אני נוסעת אמא: אבל לאן? רעייה: אל דאגה אני חוזרת בעוד שבוע אמא: אני אמא שלך תספרי לי לאן את נוסעת רעייה: לאומן אמא: לאומן?! מה פתאום לאומן? אנחנו ליטאים. חסר קברי צדיקים בארץ? רעייה: סגולה לזיווג לנסוע לקבר של רבי נחמן מברסלב. אבא: עוד סגולה ועוד סגולה... אבא: בנים גדלתי ורוממתי! אני הולך להתייעץ עם רב מה לעשות יש לי בעיה חינוכית מדרגה ראשונה! מי היה מאמין בגיל כזה... יענקי: לא תדרוש אל המתים - ממש איסור חמור! אפריים: זה מעשה שקרוב לעבודה זרה ממש אבא: רעייה רייזל, מאז המקרה עם הבחור ההוא... נו מה השם שלו? יהודה. את אלא אותה בת שהכרתי! רעייה: (מתפרצת) חבל שסיפרתי. ידעתי שלא תבינו אותי. אתם מעולם לא הבנתם אותי. תמיד החלטתם מה טוב בשבילי פגשתי בחור מיוחד במינו ראיתי בו פוטנציאל מדהים בשבילי. אתם חושבים שהמשכתי בחיי הרגילים כל יום שואלים אייך בעבודה? תוכלי לקפוץ לקניות? כאילו הכול רגיל. אבל אני לא שוכחת! פאוזה אמא: וזה מה שעושה לך טוב? אומן? סעי לאנגליה לארצות הברית חסר מדינות? למה לאומן דווקא? רעייה: אני נוסעת בשביל להתחבר מחדש לתפילה, בשביל האנשים, האווירה. אני זקוקה לשינוי! למעט אוויר לנשימה! אבא: אני לא מוכן! תכף הבת שלי הופכת לברס... אמא: (מהסה את אבא ומניחה יד על כתפה של רעייה) אנו לא נתנגד יותר ויהיה אלוקים עימך.

מי שיודע/ת להסביר לי כיצד לערוך את הטקסט בצורה נאה והגיונית כמו שזה היה אמור להיות יבורך!

תודה רבה לכל המגיבות ולמגיב המגניב עד כאן בינתיים המשך יבוא אך לא במתכונת הנוכחית. סצנות נבחרות מן המחזה יעלו בתאריך יח תמוז 26/06/2013 על במת תאטרון "ברוד וואי" (סתאם) כול מי שמתעניינת מוזמנת למסרש. צ'או, להתראות :-).