"יעקב"-השיר המקורי (המהדורה המעודכנת)
בגבולות מרחבים, בין הררי מושבים, על יד הבדואים והערבים.
שוכן מןשב אחד, נידח מבודד, מגיעים אליו רק באוטובוס מיוחד.
לילה סערה, בקולה של תורה, המושב-הישיבה אפופים טהרה.
ואי שם בקצה, מורחק ומוקצה, סטנדר קטן שוכן לו לא מרוצה.
יושב על הסטנדר בחור מגודל, לעשן כך נראה לעולם לא יחדל, נקרא הוא בשם יעקב הבטלן, מה עבר עליו איש לא ידע מעולם.
משוזפות הפנים מושטת היד, נוסע לצפון וחוזר לו מיד, כמוהו אין איש הנוסע בזמן, לארכה ולרחבה כאשר יאפשר לו הזמן.
ובכל האיזור איש לא ידע את סודו, עד כמה רחוק הוא נמצא מפסגת שאיפתו, איך אותו הביאה סערה אכזרית, להתבטל באופן מחריד!, ועם הסיגריות יוצא הוא יום יום, ומרגיש נורא ואיום.
כי בלילות תקפו אותו הגעגועים, לא להורים גם לא לאחים ורעים, מתגעגע היה לצפון לגולן, ולמקומות בהם לא היה מעולם, לטיולום בהם הוא לבלות, במסלולים בימים ובלילות.
נהג הוא לשיר מנגינות עריבות בלילות, למרחקים הם היו נשמעות ומצלצלות, ומחשבותיו בראשו אז חולפות ועוברות, ונשכחות לו הם מזכירות, כיצד נשתנה הוא כל כך מהעבר, בו עשה "שטייגן" עד שנשבר.
אמ-מר רבא, אמר רב סחורה, ואילו אביי אחרת חושב, קושיה חדשה הוא מיישב, מביא ראיה והכל מתישב.
והמהרש"א רשב"א ריטב"א, חולף לו הזמן אך הוא לא חש בו, רמב"ם רמב"ן רבינו תם, תענוג עילאי נפלא ומסותם.
אמר רב הונא, ר' סבא המנונא, ושמאי סברא חדשה העלה, תקף אותו הלל בשאילה, עד שבחוץ השחר עלה.
אי תיגידי די
ביום שני בחדר תה על יד הקומקום הוא ניצב לו - יעקב - עם כוס קפה וסגריה לתרופה. את הגעגועים הוא לא שכח וזה מאד כאב לו - יעקב - ולא הוקל לו אף כמלא טיפה.
והנה פונה אליו הבעל הבית ה"ראשישיבע" - יעקב - נדבר ישר ולענין. את התורה! אתן לך היא מתוקה ומלבבת - יעקב - וגם כספית זה עסק מצוין.
"חבורת בקיאות" "דרשו" "קצוית" הרבה כספים לך אתנה - יעקב - לפקטים שלמים וגם עד מתנות. התורה לך קוראת מהרה בא הנה - יעקב - חבל להרוס במקום רק לבנות. * יעקב יושב מושפל פנים, ואינו אומר דבר, הוא מפליג הרבה שנים, הרחק הרחק אל העבר, הוא רואה את עצמו מחליט להשתנות, ובפיו תחינה, על יענקל'ה בורא שמור נא, שילמד באמת ובאמונה.
אך לפתע מתנער ומכריז הוא עזות, זהו! התיאשתי! אין לי כח לכל זאת, שאיפתי להשתנות כל כך נחלשה, כי איני מרגיש עוד טעם בתורה הקדושה.
ישב ה"ראשיבע" ועיבד לו תכנית, להזמין למחר אסיפה רבנית, את "יעקב" יביאו שלא מרצונו, וכך על כרחו הוא ישוב לאיתנו.
בשעת בין הערביים"יעקב" יושב לו לבד, יושב וחושב מבין שהסיכוי כבר אבד, עוד מעט הם לכאן מגיעים, ואותו על כרחו מביאים, ישקוהו ב"שיחעס" ובשפע הבנות, עד שיאבד העשתונות.
מאחורי ההרים אט אט השמש גלשה, "ייעקב" ממתין, בוכה בליבו בלחישה, אי שם צבוע מרים את קולו, הפסגות ניבטות למולו, פניהם לשמים זועקות בלי מילים, אכן, החיים לא קלים.
אך לפתע מתנער, ומכריז הוא עזות, זהו! התיאשתי! אין לי כח לכל זאת, שאיפתי להשתנות כל כך נחלשה, כי איני מרגיש עוד טעם בתורה הקדושה.
ישב ה"ראשיבע" ועיבד לו תכנית, להזמין למחר אסיפה רבנית, את "יעקב" יביאו שלא מרצונו, וכך על כרחו הוא ישוב לאיתנו.
בשעת בין הערביים"יעקב" יושב לו לבד, יושב וחושב מבין שהסיכוי כבר אבד, עוד מעט הם לכאן מגיעים, ואותו על כרחו מביאים, ישקוהו ב"שיחעס" ובשפע הבנות, עד שיאבד העשתונות. והנה לפתע שומע הוא קול צעדה,
את האסיפה מתחילים כבר ברעדה, וכמו משינה הוא פתאום מתנער, ומתחיל ללכת מהר, הוא רק יכנס ויקח מחדרו, את חפציו וצרורו.
הולך לאיטו כמו אל מותו, מגיע לשער פותח דלתו, הוא מביט אל תוך האולם המואר, ריח ה"תיירה" באפו כבר בער.
אמר רבא אמר רב פפא, אותיות הוא רואה כמו מתוך הגמרא, מביטות וקוראות זועקות במרה, מה לך "יענקב" ברח מהרה. * אי תיגי די די
קול ה"תיירה" מהדהדת ואחד מאנשי הצוות - יעקב - וסביבו עשרות מהבחורים. וסוגית הגמרא את כולם לתוכה שואבת - יעקב - אך לי קשה להצטרף לאחרים.
ובראש ההר בשעות הליל, האפילות והעגומות, מטפס לו יעקב חרש, בעינים עצומות, משתי צידיו שוחות לעומק, לטרפו הן שוחרות, אך יעקב כלל אינו חושש, ופניו רצוצות ושבורות.
דרך הישיבה לא לי היא! ולעולם בה לא אצעד!, טוב יותר להתרסק כאן! ואליה לא לחזור לעד!, אין דבר שיטיל מורא על שבור בישראל, לכך מובילים המשברים - ומזה ישמור אותכם הא--ל
 |
|
|