בו הוא כותב למעשה שעל פי חז"ל לכאורה במעמד הר סיני בני ישראל לא שמעו את קולו של אלוקים , או כל נברא אחר , אלא לא פחות ולא יותר את כולו של משה המוסר להם את הדברות.
אני מצטט "בקצה האחד של ההזדהות של משה עם הקדוש-ברוך-הוא עומדת תפיסה אחת במדרש, שכל מה ששמעו ישראל מאת ה', גם בהר סיני, שמעו בקולו של משה. כלומר, למעשה לא היה קיים קול נבדל של אלקים, שהרי כשם שאין לו גוף ודמות הגוף כך אין לו גם קול. "רבי לוליאני בשם רבי יצחק: כתיב 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול', האלהים ידבר ומשה יעננו בקול אין כתיב כאן, אלא 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול' בקולו של משה היה מדבר עמו". (במדבר רבה פרשה יד ג ומקבילות, זוהר ואתחנן רס"ה א' ועי' שם בפירוט"
התורה מציינת בפרוש כי העם רואים את הקולות- רואים= מבינים. למרות הקושי והפחד הם הבינו כל מילה. הם שמעו את כל עשרת הדיברות מהבורא, ואידך פירושא.
לא ככל העמים ישראל, עם מיוחד הוא - עם מוזר. נזקק הפסוק לציין שהבינו: מה שראו שעשן - הוא הר.
"הבנת, אחי, מה המקל שהאור הבוער מקצהו יוצא?" "בטח הבנתי! זהו לפיד - הרגע אמרו בשבת זה יוקצה".
נשלח ב-3/5/2013 11:58
שיבוליה
למרות החרוז לפעמים צריכים להבין גם פרוזה.
התורה מספרת על תופעה על טבעית, בה אלוקים- עם כל המשמעות שהאדם המאמין מיחס לו- מדבר אליו.
טבעית והגיונית היתי אמור לחשוב כי אדם לא יכול להבין את דברי ה'- מכל בחינה שהיא. אומרת התורה - למרות הכל העם ראו-הבינו.
נשלח ב-3/5/2013 12:07
קריאה תמימה ושגויה
קריאה תמימה ושגויה,
העניין הזה ראוי לדיון נפרד אבל אתחיל בו כאן.
נשאלת שאלה מסוימת – ממי שמעו ישראל את הדיבור? – זו שאלה של עובדה. צריך כמובן לקרא לעד, התורה, ולחקור אותה.
מה עושה הקורא התמים? קורא לעדות את חז'ל ואת הזהר. הרי הם אינם ראויים כלל לעדות הזו. וכי יכול אני להעיד על קנית מערת המכפלה? לא הייתי שם. וכי הנושא לברור הוא כיצד הבינו חז'ל את הדברים? ועוד שחז'ל הם המון אנשים רב, שכל הזמן הם במחלוקת על כל דבר ועניין. ועל מה יעיד בעל הזוהר מלבד הדרשה שלו שכלל אינה שייכת לכאן?
בבסיס הדבר הזה עומדת הנחה, על פיה כל ההמון הגדול הזה, שאישיו מתפרשים על פני אלפי שנים, מצוי תמיד יחד בכל מקום. הרעיון משקף אידיאל של שלמות התורה וקיומה הנצחי, אבל בה בעת יוצר בעיה ממשית של עיוות גדול ושגוי עד מאד, במה שהוא מוחק את שינויי הזמן והמקום והתחדשות דעות ופיתוח רעיונות, מקפיא עולם ולא מחייה אותו. בה בעת הוא מחייב את הקורא להגיע לעמדה תמימות, אשר, בלשון נקיה, מנוגדת בתכלית לשכל הפשוט והבריא שלו, עד שהוא נאלץ לבטלו.
עודד
נשלח ב-3/5/2013 12:07
ומה לגבי המקורות הבאים
כיצד הייתם מפרשים אותם שלכאורה מראים הפוך מכך?
מכילתא על שמות יט פסוק יט :"משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ר' אליעזר אומר, מנין אתה אומר, שאין הקב"ה מדבר, עד שמשה אמר דבר, שכבר קבלו עליהם בניך, לכך נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול. אמר לו ר' עקיבא, בודאי כן הוא הדבר, ומה ת"ל משה ידבר, אלא מלמד שנתן הב"ה כח וגבורה במשה, והיה הקב"ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע בו, היה משמיע את ישראל, לכך נאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול."
ומדרש במדבר רבה פרשה יד- " "רבי לוליאני בשם רבי יצחק: כתיב 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול', האלהים ידבר ומשה יעננו בקול אין כתיב כאן, אלא 'משה ידבר והאלהים יעננו בקול' בקולו של משה היה מדבר עמו.
עודד דווקא היום בעידן המודרני לא צריכה להיות בעיה בהבנת הפסוקים. אבל צריך כמובן קודם להסכים כי יש אלוקים. וצריכים להאמין- כי האלוקים ברא את האדם בצלם אלוקים. אלוקים דיבר אל כולם,דרך הקשר הישיר -הצלם- שיש לו אליו.
בשביל להתאים זאת למציאות של היום, רק כהמחשה, אלוקים בעצם מדבר אל כל אדם, דרך המודם של צלם האלוקים, לא תמיד יש קליטה, לא תמיד רוצים לקלוט, אבל הדוא"ל תמיד מתקבל, כאמור לא פותחים אותו. בק"ש אנחנו אומרים ושמת את הדברים על לבבך- למה לא בתוך לבבך? כי הלב לפעמים סגור- ולכן שמים על- באיזה שהו שלב הלב יפתח. והסימון יפול לתוכו. גם את הדיבור של אלוקים במסרונים שהוא שולח לנו כל יום- בתפוצת נאטו- באיזה שהוא שלב נקרא ונשמע.
נשלח ב-3/5/2013 14:02
איתי, שים לב שהזוהר מדבר על משנה תורה. ידוע פירושו של הגר"א שבשונה מכל התורה אותו שמעו ישראל מפי משה "ושכינה מדברת מתוך גרונו" הרי שמשנה תורה היה משה כנביא, וישראל כשומעים מפי הנביא וזה הפירוש "משה מפי עצמו" .
נשלח ב-3/5/2013 15:14
ירוחםשם, בעיה בהבנת טקסט תמיד תהיה, גם כאשר קוראים אותו במקור. כביכול יש פשט של מילים, אך יש הקשר של מילים לכותב אותם ולקורא אותם, ולרקע שלהם, יש מרחק הזמן ושנוי משמעות ומובנים של מלים. היום האדם המשכיל אמור לדעת שאין פשט של מלים, וצריך ללמוד לקרא כדי להבין טקסט.
כאשר קוראים טקסט יש להבין את המושגים שלו. אין חובה להסכים להם ולהאמין בהם. וכי כדי ללמוד את הברית החדשה עלי להאמין שישו היה בן של בתולה ורוח הקדש, שקם לתחיה, מת שוב ויחזור בעתיד? אני לא מאמין בשום דבר מאלו.
כאשר מדובר באלהים, יש להודות שאין הוא ברור וידוע לנו, ואי אפשר לנו לעמוד על טיבו. הדברים הנאמרים תלויים במישור הדיון שלנו, וברמתם של המשתתפים בשיחה. למשל, את ההמחשה היפה שלך אפשר לנסח בתאור של תבונה כללית, אלהית, אשר כל בני התבונה שותפים לה, לוקחים בה חלק, ופועלים יחדיו. קיקרו מביא דעתו של סטואיקן בשם בלבוס, המדבר על אגודת בעלי תבונה שתפקידם לקשט את העולם [לעשותו טוב ויפה]. קאנט מדבר על 'ממלכת תכליות' של יצורים תבוניים מוסריים, אזרחים אשר בראשם עומד האלהים בעל רצון קדוש [רצון חופשי המזדהה תמיד עם הצו המוסרי].
לעומת זאת איני מקבל את הרעיון בדבר מסרונים בתפוצת נאטו ששולח הקב'ה לברואיו. עולם כמנהגו נוהג, שיטפון או בצורת אינם אמירת 'נו נו נו' בעיני.
עודד
נשלח ב-3/5/2013 17:52
עודד. תיקון טעות רק את עשרת הדברות ה' נתן לכל יהודי בתפוצת נאטו. יתר המסרונים והדואלי"ם המתקבלים על ידי כל אחד בעזרת המודם -בצלם-. הם אישיים ונוגעים בדילמות המוסריות שהאדם מתחבט בהם..
לא רק בהבנת הטקסט יש בעיה- אותה בעיה יש גם לפעמים יותר בהבנת הנאמר. ולכן מתפלל כל אחד, לקבל חכמה בינה ודעת- להבין. אותם.
נשלח ב-7/5/2013 23:54
ירוחםשמ כתב:
למרות החרוז לפעמים צריכים להבין גם פרוזה.
כדרכך בקודש, אתה מטיף לאחרים בזמן שעדיף היה שתסתום את הפה ותנסה להבין את הבעיה אצלך. מבין בערך ארבעה דברים שהפסוק מציין שראו, הווארט המוקרץ שלך ש"ראו = הבינו" לא רלוונטי לשניים. אז במקרה הטוב, מה שאמרת הוא שהפועל הוא בעייתי לא כלפי אחד/שניים מהמושאים, אלא שני מושאים אחרים. מה הרווחת? בובקעס.