| נשלח ב-5/5/2013 18:57 |
 |
| |
לימוד תורה
בציבור החרדי מסיבות אידיאולוגיות או טכניות, בציבור החושב כמעט בהכרח רואים בלימוד החכמה ערך עליון על כל מערכת החיים. הסיבה היא לכאורה ברורה, שהתכתיב הוא המערכת הקשורה בשכל, וזוהי עיקר מהות האדם - ההבנה והיצירה.
משום מה ישנם מקורות מעניינים שלכאורה מוכיחים שלימוד התורה אינו היעוד העיקרי [בהנחה שרוב בעלי הדת, לכל הפחות הדת היהודית, רואים בתורה את מקור החכמה]:
גמרא נדרים כב:
אמר רב אדא ברבי חנינא אלמלא (לא) חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל הוא מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס
תנא דבי אליהו רבה סוף פרק כג
פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני זקן אחד ואמר לי רבי דורות הללו הן כשרין יותר מן יוצאי מצרים ראה בעיניך ובאזניך שמע שהרי דורו של משה לא היה עמהם רק התורה בלבד אבל דורות הללו יש עמהם תורה נביאים וכתובים ואמרתי לו לא, שהרי אותן דורות שהיו מיום שחרב הבית ראשון עד שנבנה הבית שני היה עמהם תורה נביאים וכתובים ודברי פלפול של התורה ואפילו הכי לא היו כשרין כמו יוצאי מצרים. ואם רוצה אתה ללמוד וחפץ אתה בדברי תורה צא ולמד מה שנאמר בהם ביוצאי מצרים (ירמיה ב) הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קודש ישראל לה' ראשית תבואתה אבל כשהיו יוצאי מצרים מהלכין במדבר לא הניח הקב"ה דבר בעולמו שלא גלה לישראל שנאמר (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ונאמר (עמוס ג) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. העבודה ומעיד אני עלי שמים וארץ כי בכל יום ובכל שעה שאני זוכר את כל המעשים אני נופל על פני האדמה ומברך ומרומם ומשבח ומקדש לשמו של מי שאמר והיה העולם ברוך הוא וברוך שמו של ממ"ה הקב"ה שהוא יושב ומחלק מזונות לכל באי עולם וכל מעשה ידיו מאדם ועד בהמה ועד רמש ועד עוף השמים וכל הנפשות אשר ברא. אף דוד היה משבח את יוצאי מצרים כי אפילו המצוה האחת שהיתה בידם נוח לפני הקב"ה הרבה יותר מן כמה מצות שלנו ומהו המצוה האחת שהיתה בידם שנתקבצו כולם באגודה אחת וכרתו ברית שיעשו גמילות חסדים זה עם זה. וישמרו ברית המילה שהוא ברית אברהם יצחק ויעקב ושלא יניחו לשון של יעקב אבינו ושלא ילמדו לשון של מצרים מפני דרכי ע"ז שנאמר (שמואל ב ז) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים זה משה ואהרן לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה ונוראות לארצך מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו אל תאמר כן אלא כך תאמר מפני עמך ישראל אשר פדית לך ממצרים כרת גוים ואלהיו:
העיסוק המרכזי אינו בלימוד התורה, שהרי מוטב היה אם היינו יודעים ולומדים פחות! התורה ניתנה לנו בהרחבה כעונש!
מה זאת אומרת?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 00:19 |
|
| |
בספר יהושע נאמר והגית בו יומם ולילה. ריבוי ספרים מעבר לתורה שניתנה במעמד הר סיני נדרש בגלל ירידת הדורות, אולם אין זו מעלה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 08:45 |
|
| |
אח
ברשותך אסיט קצת את הדיון.
מי שתורתו אומנותו פטור מהתפילה, ש"מ שלימוד תורה עדיף, אולם בכוזרי מאמר ג נאמר שעיקר הזמן ופריו הוא זמן התפילה, הווה אומר שתפילה עדיפה מתלמוד תורה.
אין הכוונה כאן להקשות מחז"ל על כוזרי אלא להציג שתי תפיסות אפשריות, מהו ערך חשוב יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 09:24 |
|
| |
מ80,
אין ספק שאחר שניתנה התורה על כל חלקיה, כללותיה ופרטותיה, יש להגות בה יומם ולילה.
הנושא של ריבוי לימוד תורה בתנ"ך הוא נושא נפרד לדיון, כי כידוע אמרו בגמ' 'מי איכא מידי דלא רמיזא באורייתא?!' אבל בהכרח היה טעם חשוב ואולי הכרח לכתוב את הנ"ך, כי הם נכתבו בזמן שהיה אסור לכתוב ד"ת כפירושים [אני אישית הייתי נהנה מאוד להשתתף בדיון אודות מהות הנ"ך, ובעיקר ספרי הנביאים]. - בכל מקרה המפרשים בנדרים מסבירים שע"י תוספת החומר הלימודי יתרבה העמל - וזהו עונש. ואני שואל איך אפשר לקרוא לעמל התורה עונש. וכי בדורות שהיו מוציאים הכל מהת/נ"ך היו פטורים מלעסוק בתורה? וכי מה גרע עסק התורה מעסק כל מצווה אחרת? נהפוך הוא, לימוד התורה אינו מעשה מצווה, אלא בעיקר נושא של קריאה והתבוננות, ובכל מקרה עסקו אמור להיות מעלה.
בעל, כרצונך
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 11:25 |
|
| |
אח קרוב רחוק. להגות אין פרושה ללמוד כל היום, אפילו ברכה נורמלית כמו לכל מצוות עשה אחרת לא תקנו ללימוד הזה. כי אין מצווה כזו בתורה. יש לעסוק בה . בעלי העסקים ינהגו לפי התורה. האדם יעסיק את כל צעדיו לפי התורה.
גיטין דף ס:
דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב. דבי רבי ישמעאל תנא: אלה - אלה אתה כותב, ואי אתה כותב הלכות
ונראה מה קרה בפועל- לפי העיקרים-.
העלו על הכתב את המשנה, הבא בעצם להסביר את התורה הכתובה. המשנה פי עשר יותר גדולה בתוכן מהתורה.
העלו על הכתב את הגמרא, שהיא בא בעצם להסביר את המשנה. והיא בגודל פי שלושים מהמשנה.
פרשני הגמרא- פרושיהם הם פי כמה וכמה בגודל מהגמרא.
הרמב"ם בא לתמצת את מצוות התורה ולרכזם, נושאי הכלים והפרשנים שלו. הם פי כמה וכמה ארוכים יותר
רבי יוסף קארו-השולחן ערוך, בא לתמצת את ספרו של הרמבם, והוא כתב פי כמה וכמה.
מפרשי השולחן ערוך כתבו באריכות גדולה את פרשנותם עשרות מונים, לפעמים המעיין רואה בדף אחד שורה קצרה מהשולחן ערוך, והיתר פרשנות.
ולא נמשיך עד אין סוף, לעשרות אלפי ספרים שהודפסו ומודפסים.
אדם צריך להיות בעל אמונה גדולה ותמים- להאמין, כי כל התוספות הללו הן תורה מהקב"ה
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 11:28 |
|
| |
ירוחם
כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 11:49 |
|
| |
זה מה שכתבתי בשביל להאמין בזה צריך להיות תמים ולהאמין.
הרבה מאד תלמידים ותיקים ספרים יש בהם שיבושים מדעת ומחוסר ידע ודעת, קשה לי לקבל, כי כולם ניתנו מסיני.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 15:11 |
|
| |
ירוחם,
דבר ראשון לייק על הכנוי.
אני חושב שאין כזה דבר שלהגות בתורה הכוונה כל היום. תורה (לפחות בדת היהודית) פירושה מימד רוחני לעולם, ואם אין עולם אין מימדים..
ברור שהפירושים ארוכים, כי תפקידם לפרש, ולא לסתום. אך לגבי הנ"ך אני חושב שאמור להיות בו משהו יותר מפירוש, כי הפירושים נאסרו באותו הדור (ובעיקרון גם היום). מהגדרת הפירוש שהוא יוצא מהטקסט, ולכן אפשרי בהחלט (לענ"ד) שכל מה שתלמיד ותיק וכו'. אך לא בהכרח שכל הפירושים. לכן כמאמין אני מעדיף לחלק בין הפירושים הנכונים לשאינם. בנוגע לשאלה אם המחבר פירושים לא נכונים נקרא עוסק בתורה וכדו' יוכיחו בעלי מדרש ממקורות שונים, אך זה מתרחק מהנושא יתר על המידה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 16:56 |
|
| |
אח,
אומרת הגמרא (נדרים כב:): מאי טעמא כי ברוב חכמה רב כעס. הפשט כפירוש התורה תמימה: יען כי כל ספרי הנביאים הם דברי מוסר, ואילמלא חטאו ממילא לא היו כל אלה הדברים. ובדבריו כלל גם את נביאים ראשונים שאינם רק קורות דברי הימים, אלא הוראת מוסר לעוזבי דרך ה', וכתב שאם לא היו חוטאים לא היו נצרכים לזה, וקיצור השתלשלות הדורות היה נספח לספר יהושע. ספרי מוסר מלבד התורה שבכתב הם בדיעבד אולם לא מלכתחלה, להוציא ספר יהושע שניתן כדי ללמד את ערכה של א"י.
תוקן על ידי מ80 ב- 06/05/2013 16:58:22
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 17:04 |
|
| |
אח
להגות בתורה- פרושו לחשוב על המעשים שאדם עושה שיעשה לפי התורה.- כך אני מבין. אם תרצה מוכן להדגים.
פירושים כדבריך- צריכים לדברים לא מובנים, אבל להבנתי, היום הפרושים לא מסבירים ומפרשים- אלא מסבכים, ומגיעים לתוצאות שהמחוקק או הפרשן הראשן לא כיוון אליו כלל וכלל, זו תורה חדשה תורת הפרשנים.
התנ"ך - ובעיקר התורה ניתנו לעם ישראל במדבר, התורה כשמה אמורה להורות. לא הגיוני וסביר, שנותן התורה נתן ספר חידות ומשלים, הוא נתן ספר חוקים.
לא נראה לי הגיוני כי- בוקי בן יוגלי- מיוצאי מצריים,- ופלטי בן ליש -ואחרים מאותה תקופה היה להם את היכולת האינטלקטואלית והבנת השפה המקראית בכדי להבין את מה שאתה חושב שצריכים להבין.
לתשובתך התורה בעצם ניתנה בעיקר לדורנו, ואולי לכמה יוצאי דופן בדורות קודמים, שיכלו להבין את מה שצריך להיות בו יותר מפרוש.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 18:32 |
|
| |
מ, הפירוש של התורה תמימה דרשני ונחמד. אך דומני שמפרשי הגמרא פירשוה כפשוטה (רש"י, רא"ש, שיטמ"ק).
ירוחם, אני בהחלט מסכים עימך בשני החלקים הראשונים של דבריך, אך האם התורה היא אכן ספר חוקים? דומני שהדת עצמה מוכיחה, שהדת אינה מבוססת על חוקים במובן הפנטיסתי של המילה, אלא בעיקר הדרכות עקרוניות בדרך המוסר האלוקי. לצורך העניין הובאו סיפורים ומשלים, ותפקידם של כל בני הדת - עמיאל בן גמלי ושפן הסופר, אתה ואפילו אנכי - לחפש את המוסר בתורה ולידע את הדרך התורנית כדי למצוא אותה בחיינו. וע"כ אינני בטוח (אף שאינני בטוח שלא) שרק הבנתינו יעילה ללימוד התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 19:09 |
|
| |
אח,
אין ברשותנו פירוש רש"י למסכת נדרים, אולם הפירוש שיוחס בטעות לרש"י ומצורף לגמרא מפרש כפירוש התורה תמימה: לפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים להטריחן יותר. וכנ"ל פירש הר"ן: שעיקרן של שאר הנביאים לא היה אלא להוכיח את ישראל על עבירות שבידם ואלמלא חטאו לא הוצרכו לתוכחה. ופירש על נחיצותו של ספר יהושע: שבספר יהושע מפורשות עיירות שבארץ ישראל והנחלות אשר נחלו ולפיכך אפילו לא חטאו היו צריכין ספר יהושע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 19:52 |
|
| |
אחי
עם לא צריך היסטוריה ?
האם סיפורי התורה מוסריים?
הא גילווי הפן השלילי של אבותנו ושל מנהיגנו, לא נחוץ,, לפי חז"ל לא.
בתקופה הקדומה ספרי החוק היו מלווים בסיפורים,- ראה חוקת חמורבי.
התורה היא נצחית, כי היום אנחנו מבינים את התורה בצורה אחרת, מאשר הבינו אותה אבות אבותנו.
גם הם הבינו נכון וגם אנחנו מבינים אותה אחרת ,אבל בצורה נכונה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/5/2013 23:20 |
|
| |
| אחרחוק כתב: |  |
אין ספק שאחר שניתנה התורה על כל חלקיה, כללותיה ופרטותיה, יש להגות בה יומם ולילה. |
|
איך בכך ספק?
תרשה לי להסתפק בכך.
'והגית בו יומם ולילה' נאמר כציווי פרטי ליהושע.
חז"ל למדו מכך שמצוות תלמוד תורה (הנלמדת מהפסוק 'ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם', או 'ודברת בם') גדרה ללמוד ביום ובלילה. זמן מסוים ביום וזמן מסוים בלילה.
מעבר לכך, זה יפה מאוד וגם מבורך.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2013 00:50 |
|
| |
אחרחוק.
הקטע שהבאת מנדרים לא מובן לי עד תומו. ק"ו ב"ב של ק"ו הקטע מתד"א. שמלבד שהוא לא מובן הוא גם ארוך...
אבל מרוח הדברים נראה לדון בבקורת מהותית כאשר אנו ניגשים ללמוד תורה כפי שהיא מופיעה בדורנו.
כשדוד המלך נגש ללמוד סוגיא הייתה לו עבודה מאוד פשוטה. כנ"ל ראשוני התנאים.
מכאן הענין התחיל להסתבך. ולא הפסיק. והוא ממשיך ללכת ולהסתך ביתר שאת.
כאשר היום אתה נגש ללמוד את הפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו, אתה צריך לפנות לענין משהו כמו חצי שנה. סוגיות בחולין, ומקבילות בע"ז, זבחים ועוד. ראשונים כיד המלך. כאן ושם. רמב"ם ונו"כ. טור ונו"כ. שו"ע ונו"כ. עיקרי האחרונים החשובים. עד כאן יסודות הסוגיא. מכאן והלאה אתה מייצר טקסטים שכולך תקווה שימשיכו לסבך ללומדים בעוד כשלושה דורות את הפסוק לא תבשל גדי בחלב אמו. מזלם של לומדי הדורות הבאים שלא כל יצרני הטקסטים בדורנו יזכו לכך. כמו שלא כולם בדורות עברו זכו לכך.
זה עוד בלי להתמודד עם שכי"ם ארוכים בחו"מ. שכנודע מהחיד"א שהכל היה בשם מיוחד לעניני מציאה וחיפוש [ctrl+f??? מי יודע].
זו הייתה כוונת נותן התורה?
אבל מה באמת הם למדו? יסוד של איזו מחלוקת הסבירו לפני שהיו מחלוקות?
אם הרמב"ם והראב"ד לא היו נחלקים והכל היה ברור על איזה מצע היה צומח הגר"ח?
דומני שבאיזשהו מקום מופיע שהמחלוקות הם תולדת הגלות. משהו משלהי בית שני. יש שבונים על זה שלעת"ל ג"כ לא יהיו מח'. במה יבוא לידי ביטוי עסק התורה?
מה כן?
כנראה שזה משהו שקשור ל'עסק במושכלות' הרמב"מיסטי [או הקבלי למי שמתחבר] שהוא לא קשור לפרשנות הלכות התורה.
משהו כעין כתיבת שירה. או פרוזה. לא רק עסק בפתרון בעיות.
והדברים צריכים עיון, תלמוד ופיתוח.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/5/2013 08:47 |
|
| |
מס 1741
|
|
|
|
|
