זכותנו על הארץ הזו, מה היא?

מרוב התקוטטויות אישיות על נושא חשוב כשלעצמו, איננו באים לידי ברור הנושא מהי זכותינו על ארץ ישראל.

לדעתי הסתמכות על טקסט מקודש להרגעת המצפון המוסרי במעשי עוולה, אינה שיקול מוסרי, ומבחינה מעשית שכרה יוצא בהפסדה. גם לצד השני יש טקסט קדוש. הנוצרים ראו בנו מכחישים עקשנים הראויים לרדיפה, המוסלמים ראו בנוצרים וביהודים מכחישי הנביא שלהם. איננו טובים או גרועים מעמים אחרים, אבל ראוי מאד להכיר כי גם אנחנו חטאנו וגם לצד השני נעשו מעשי עוולה. הכרנ זו נחוצה גם מבחינה מוסרית וגם מבחינה מעשית.

הצידוק שנותנת התורה להתנחלות ישראל בארץ השייכת לכנענים, הוא צידוק מוסרי. הם חטאו ואבדו את זכותם לארץ. כמובן, זה הצידוק מן הצד שלנו, והוא מעיד על חולשה בטענת הזכות בדיני קניין. המעניין בסיפור הוא במה שהצד השני הגיש פעם משפט בטענה לזכות קניינית, ויתכן כי הצד הזה עדיין קיים אם כי כבר אינו מודע לדבר.

עודד

נפלתי כאן בטעות באשכול, אך אני שונא שמעלים את השאלה הזו, לכן אגיח, אזרוק את התחמושת שלי, ואפנה לדרכי.
אציין שעברתי רק על חלק מהתגובות, עמכם הסליחה שמצאתי רבים מהם לוקות בהתנצחות או רדידות.

ולענין המדובר. 
אני חושב שיש להגדיר היטב את ההיבט המוסרי כאן, האם הוא קיים כלל במקרים מעין אלו ?!
כל החלוקה של העולם ל"מדינות מוכרות", ו"גבול מוכר" וכן הלאה, הוא שרירותי, ולא נובע מאף שיקול "מוסרי".

עיינו בהיסטוריה הקצרה או הארוכה של כדור הארץ, מלחמות, דיקטטורה, כח, תאוונות, בצע, חמדנות, של רבים של שליט יחיד, גם וגם, הכל ביחד, קבעו סדרי עולם וגבולות.

לדוגמה קלה, אנגליה האימפריה הגדולה ביותר בעולמנו, אימפריה יחסית הומאנית, קבעה הרבה גבולות מדינות ועמים, על סמך קריזות של פקידים, או דילים עם כל מיני בעלי כח ושררה.

אם תעיינו היטב בגבולות ומדינות ה"מוכרות", תמצאו שאין קשר בהכרח בין הומוגניות האוכלוסיה לקרקע.

העיקרון היחיד שקיים הוא עקרון כל דאלים גבר.
השריף החזק באיזור, קובע את החוקים, קובע היכן הם גבולותיו, ונלחם עם אלו המתנגדים לקביעותיו הקפריזיות.

זה מה עשו האנגלים באנגליה, הגמרנים בגרמניה, הפולנים בפולניה, והינקים באמריקה. 
קלומבוס וחבורתו לא התנצלו פעמיים כשהם "פלשו" לאמריקה ושדדו אותה מהאינדיאנים, רמסו את תרבותם, וכמעט שהכחידו אותם. ואף אחד אינו רואה בארה"ב של אמריקה ערש החופש והחירות וכו', יישות כובשות.

חבל מאוד שאנשים טובים נופלים לטרמינולוגיה פלשתינית, אותם פלשתינים שיהודי התועה בדרכו בקרב "המתונים" מהם, כמו ברמאללה, או שכם, יוצא להורג ללא אשמה ללא דין, בלינצ' חייתי.

ולא רק זאת, העדר חוט שדרה מינמלי בקרב העם הזה, גרם לכל אומות העולם לראות בעובדה ש20 אחוז ממדינת הישראל היא ערבית כדבר "טבעי", מובן מאליו, והערבים משתלבים לא רע בכלכלה רפואה מדע וכו'.
ומאידך העולם התרגל שזה דבר "טבעי" שיהודי הטועה ונופל ברמאללה, ומי מדבר בעזה, דינו מוות בסקילה.

ואלו מהם הרוצים להשאר במקומות אלו, הם "מתנחלים", אולי כל ערביי ישראל הם "מתנחלים" ?!
 
ולסיכום, הקושאן על ארץ ישראל, זה הנשק, התותחים, הפגזים, הגרעין, והנחישות.
גם אם חבורת המולקולות המרכיבות את הד.נ.א הישראלי-יהודי, אף פעם לא עמדו בשכנות לצאצאי הילידים המקוריים של חבל הארץ הזו, בין אם אלו פריזים או כנענים, או יהודיים, גם אם היינו שבט פיליפיני שנפל כאן בטעות.

זכותנו על הארץ היא, כי אנו חיים כאן, וכאן נולדנו, וכאן יוולדו ילדנו.
וכזכותם של הצרפתים, וכזכותם של האמריקאים. אין הזכות הזו נופלת כי הוא זה, ואין צורך מעבר לכך כלום.

כמובן, שיש לנו הצדקה היסטורית, כי התנ"ך, גם אם נראה בזה יצירה אנושית. עדיין אינו יצירה מפוברקת כולו.
כמו"כ הקוראן, כמו"כ הברית החדשה.
ויש לנו הצדקה גם בכך שתמיד היו יהודים בא"י, אם מעט מאוד, אם רבים. יהודים תמיד היו, והמשיכו רצף של דורות כאן בארצנו ששדדנו מהיבוסי.

זהו עד כאן.                                                                

ירוח
אני הייתי מוכן להיות פציינט של קרדיולוג
עם כל הרצון הטוב לא תוכל  לשכנע האם היער שייך לנמר שהילך בו ראשון ואם כן למה

לא אוכל לשכנע מי שאינו רוצה בכך.

אבל, לו תבונן אובייקטיבית, תראה שבמהלך ההיסטוריה כולה, אכן ה"נמר שהילך ראשון" הוא קבע את החוקים, כל עוד היה נמר חזק, וידע לנשוך בשיניו, ואין לזה שום הגיון או מוסר. 

מה פתאום טקסס שייכת לכמה בוקרים לבנים ?! טקסס שלי היא. שיראו לי שטר קניין ממי שיצר את טקסס.

תושבי ישראל הם בעל הבתים פה, כי ככה בא לנו. מי שלא מוצא חן בעיניו, כולל ירחוםשמ מוזמן לחזור לאירופה, או לטוס בטיסת חד כיוונית למאדים (פרסמו לאחרונה שיש כזו)

[מיותר לציין, שאינני מתכוון לכך, אלא לשבר את האוזן]

ירוחםשמ, הקריטריון לצדק אינו יכול להיות פרטי, 'בעיני עצמי', אלא הוא צריך להיות כללי. אלו שבוחרים לעצמם קריטריון פרטי עושים בו מעשי נבלה. אם אתה מאמין בהבטחה אלהית, אתה מעביר את הדיון למישור שבינך ובין אלהים. הואל בבקשה להמתין עד שיבא האלהים ויתן לך את הארץ. זה מה שעושים חרדים אנטי-ציוניים. הם בכלל אינם מכירים במדינה.

המדינה קמה בארץ ישראל, משום שזה היה המקום ההסטורי של העם היהודי. היא קמה במעשה אנושי של אנשים שהחליטו לקחת את גורלם בידיהם, בלי להמתין לאישור מלמעלה. המעשה התבסס על יסוד תהליך היסטורי אירופי, ולא על חשיבה דתית.

התהליך של הקמת המדינה ניצל חלון זמן שבו התפוררה האימפריה העותמנית, וחדרו פנימה מעצמות המערב. למשל מצרים, אשר תאורטית היתה שייכת לאימפריה העותמנית עד 1914, אבל בפועל היה בה שלטון מצרי מ 1805 ובמחצית השניה של המאה ה 19 נכנסה לחסות בריטית. היהודים המתישבים בארץ אינם חודרים למדינת פלשתין אלא למחוז הדרומי של סוריה, אשר היא חלק מהאימפריה העותמנית. הם מוצאים כאן קהילות המתגבשות לכלל לאום, כפי שהיה באירופה. הארץ מעולם לה היתה ריקה. חלק מתושביה היו מהגרים כמונו, אבל הרוב יושב כאן מדורי דורות. נוצר מאבק על השליטה בארץ בין שתי קהילות, אשר האחת היתה יותר מגובשת ובעלת כלים מתקדמים יותר לניהול המאבק הזה. המאבק הזה רווי בדם ואיבה גדולה, ובחלקו גם במעשי נישול ועוולה שעשינו אנחנו.

כולנו מכירים בעובדה כי הכח קובע. העובדה כי אבותינו ישבו כאן לא מנעה מהרומאים לכבוש את הארץ ולגבות מיסים מן התושבים. בכל זאת, יש גם חוק ומנהגים בין לאומיים. עוד בעת העתיקה ארץ היתה שייכת לעם האוטוכתוני – העם המקורי, יליד המקום, שישב על האדמה שלו למן ההתחלה. הזיקה לאדמה מסוימת מגבשת את בני העם הזה ונותנת לו לגיטימיות. הבעלות לא עוברת לכובש והכיבוש אינו מעניק לגיטימיות. היוונים קובעים למי מבין היוונים שייכת ארץ על פי סיפורי הומרוס. גם התנ'ך מתאר את חלוקת העולם לעמים שונים, כל אחד וארצו שלו, לכל אחד בעל חזקה לגיטימית על אותו שטח שהוקצה לו.

לכן, כשיהודים נתבעים על ידי הכנענים בפני הסנאט הרומי באשמה שגזלו את ארצם, התנ'ך מסיע לכנענים ומרע ליהודים. הוא אינו קושאן עבורנו. חטא הכנעני אינו טעון שיכול להישמע בדיני אדם.

קרדיולוג כותב: 'זכותנו על הארץ היא, כי אנו חיים כאן, וכאן נולדנו, וכאן יוולדו ילדנו'. [כנראה בעקבות איזה שיר המושמע ברדיו]. בדיוק אותה טענה משמיע גם הפלשתינאי, ושלו חזקה הרבה יותר משלי.

קרדיולוג עובר גם לצד המעשי, וצריך להשיב על כך. העם היהודי החליט לקחת את גורלו בידיו ולא להתאבד. זה הצידוק העיקרי שלו. היהודים לא פלשו למדינת פלשתין והורישו ממנה את העם המקורי, אלא נכנסו לתחומי הקיסרות העותמנית ואחר כך לתחום המנדט.  ההתנגדות של הערבים מובנת מאליה, לא באנו לכאן על פי הזמנה, גם אנחנו היינו מתנגדים.

התהליך האירופי שלקחנו בו חלק, הוא תהליך המכיר בזכות גיבוש קהילות לאומיות במסגרת טריטוריאלית מותחמת בגבול ברור ונותן להן לגיטימיות. כל המתבונן במפה מדינית רואה את התופעה הזו באופן הברור ביותר. זה תהליך גאופוליטי בסיסי, עמוק וארוך טווח. כל אלו שהפרו את התהליך הזה התמוטטו במפולת דמים. גרמניה, מעצמה אירופית מן השורה הראשונה, אשר התמודדה על ההגמוניה הבין לאומית, ערכה שתי מלחמות עולם אחת לאחר השניה, משום שלא הכירה בתהליך הזה, וירדה מגדולתה. ישראל, מדינת חסות אמריקאנית זעירה, אינה יכולה להרשות לעצמה מה שעשתה מעצמה גדולה כגרמניה, – לבצע מדיניות רומנטית, אבל זה בדיוק מה שהיא עושה.
עודד