הלב שלי.
לב שהרגיש,
אהב.
מיתר שניגן,
פקע. פצע. כאב.
ורק הגעגוע מזכיר,מעיר.
מחשיך את העיר.
השמש עולה,
אך החושך מזהיר.
הכול שחור,
גם האור...
מרגישה,
איך הבדידות מתפשטת,
בשקט.
והלבד,
אני ועצמי לעד.
לא לאהוב כדי לא להיפגע
לבכות כדי להרגע.
ורק העצב שנגע..
מרגישה את המגע.
ומתעלמת..
נעלמת לתוכי.
מרוקנת את מוחי.
אוספת את שאריות כוחי.
וממשיכה..
עם לב שבור,מרוקן.
ממשיכה..
אולי עוד יתוקן.
|
|