את ר' אוריאל מושקוביץ (74) פגשנו בבוקר יום שישי, בחדר עבודתו בביתו שבבני-ברק. ניחוחות השבת כבר עולים מהתבשילים שמכינה רחל רעייתו, ואילו אוריאל רוכן על רדיד כסף ויוצר את יצירתו החדשה. על שולחנו כמה מיצירותיו, שהבולטת בהן היא נרתיק מרהיב עשוי כסף מוזהב למגילת-אסתר. "יום שישי הוא היום היחיד שבו אני יכול להתמסר לתחביב שלי", אומר אוריאל, איש חביב ונעים-סבר, העושה כל השבוע בבורסת היהלומים ברמת-גן, ובשעות הערב קובע עיתים לתורה. מאחורי ה'תחביב' מסתתר, בעצם, סיפור חיים מופלא ומרגש, המחזיר אותנו יותר משבעים שנים לאחור. אוריאל נולד בשושן-פורים תש"ד להוריו, ר' בן-ציון ופרידה, בפרסבורג שבצ'כיה. ר' בן-ציון חונן בידיים טובות ובקול ערב. לפרנסתו היה צורף וגם חזן. כשמונה שנים לאחר מכן נמלטה משפחת מושקוביץ, שכבר היו בה אז חמש נפשות, מאימת הנאצים, להולנד. מפגש משמים כעבור שנתיים השיגה אותם יד הצוררים, והם נשלחו למחנה-המעבר ווסטרבורק. שם נפרדו דרכיהם: האב הובא למחנה הריכוז בוכנוולד והאם ושלושת ילדיה – למחנה הריכוז רוונסבריק. במשך כמה חודשים הגיעו לרוונסבריק גלויות ששלח ר' בן-ציון, ובהן סיפר על חייו במחנה. גלויות אלה שמורות עד היום בידי אוריאל. אחר-כך חדלו הגלויות ונותק הקשר בין שני חלקי המשפחה. פרידה ושלושת ילדיה שרדו ושוחררו בברגן-בלזן. אחרי השחרור החליטה פרידה לחזור להולנד. "טסנו במטוס צבאי להולנד ונחתנו באיינדהובן", מספר אוריאל. "איש הצלב האדום שאל לשמנו. כאשר אמרה לו אימא את שם המשפחה, העיר לפי תומו כי 'לפני שלוש שעות הגיע לכאן גבר בעל שם משפחה כזה'. 'מה שמו הפרטי?', שאלה אימא, כולאת את נשימתה. הוא עלעל ברשימותיו ואמר, 'בן-ציון'. חזן בן חזן "אי-אפשר לתאר את עוצמת ההתרגשות בעת הפגישה עם אבא, שיד ההשגחה הוליכה אותו ואותנו לאותו מקום, כמעט באותה שעה. אבא סיפר כי השתתף ב'צעדת המוות' מבוכנוולד לטרייזנשטט. מבין כחמשת-אלפים אנשים שיצאו לצעדה סיימו אותה חיים כתשע-מאות בלבד". לאחר המלחמה היה ר' בן-ציון החזן הראשי של בית-הכנסת הגדול באמסטרדם. אוריאל, שירש מאביו את כישרונותיו, הקדיש ארבע שנים ללימוד צורפות ובד-בבד שימש חזן בבתי-כנסת ברחבי הולנד. כשנפטר אביו (בשנת תשכ"ח) מילא את מקומו כחזן של בית-הכנסת הגדול (האם, פרידה, הלכה לעולמה לפני כארבע שנים, בהיותה בת תשעים ושלוש). יצירות יודאיקה אוריאל התחתן בארץ ושב להולנד, אך כשבנו ושתי בנותיו (כעת הורים לשישה-עשר ילדים) החלו להתבגר, הבין כי למען חינוכם ועתידם מוטב לגור בארץ. לאחר העלייה הפך את הצורפות לתחביב ולפרנסתו החל לעבוד בחיתוך יהלומים. את ביתו של אוריאל מפארות יצירותיו – קופסה לאתרוג, קערת ליל-הסדר, לוח ספירת-העומר, כלי לבשמים, תליון לספר-תורה בצורת החושן ועוד. "בכל פעם שאני יוצר כלי חדש המשמש למצווה, ממלאת אותי חדווה ותחושה עמוקה של הודיה לקב"ה", אומר אוריאל. 
אוריאל ויצירותיו: "תחושה עמוקה של הודיה לקב"ה"
|
