הא-ל כפוף למוסר ?

כותב חזקואמץ:

"מהי עבודת אלילים? אם אדם מאמין שקיימים כמה אלים, הוא בעצם ניצב בפני המצב הבא: ישנם כמה בעלי כוחות ששולטים בעולם, והם מתגוששים ביניהם. כל אחד מהאלים הללו יכול להשפיע על האדם לטובה או לרעה, אך יחד עם זה הוא זקוק לפולחן של האדם בכדי לקבל את הכח הנדרש להתמודדות מול האלים האחרים.
נמצא, אם כן, שבעלי הכוחות השולטים בעולם, האלים, פועלים מתוך אינטרס של הישרדות ושליטה, וכמוהם גם האדם פועל למען האלים ועובד אותם מתוך רצון שכוחם של האלים יועיל לו בעקבות כך. בעולם של עבודת אלילים העולם כולו מבוסס על אינטרסים.
לעומת זאת, אדם שמאמין בקיומו של א-ל אחד ויחיד, ניצב בפני מצב שונה לחלוטין: א-ל אחד אין לו צרכים ואין מי שמאיים עליו, לא חסר לו כלום והוא לא צריך את הפולחן של האדם. אז למה, בעצם, הוא ברא את העולם? אם בריאת העולם אינה בשביל הא-ל עצמו, אז בשביל מי היא כן? בשביל מישהו אחר! מי הוא אותו יצור שבשבילו ברא האלוקים את העולם? האדם! כלומר, פעולותיו של האלוקים הן בשביל האדם – להיטיב לו."

 א. אז לנו אין אלילים. החלפנו אותם בכל מיני מלאכים, מכל מיני סוגים, וגם הם עורכים מאבקים על הנפשות, וכל אחד מושך לצד שלו. ואפילו יש להם קבלני משנה על הארץ. רוב האנשים פשוטים הם, ונותרו עובדי אלילים ובני אדם וחפצים. בני האדם והצרכים האנושיים שלהם אינם משתנים.

 ב. החלק השני מעיד על היבריס, - התנשאות יהירה כלפי שמים. אלהים ברא את העולם בשביל האדם וכעת הוא עובד כדי להיטיב לו. אני לתומי חשבתי שהאדם צריך לעבוד את האלהים. אבל אם באמת הוא עובד בשבילנו, אז, רק רגע, העבודה שלו ממש גרועה. אלו ביצועים של פקיד ממשלה בטלן ולא של אחד כל יכול. אצל עובדי האלילים היווניים העונש על היבריס היה מיתה בידי שמים, אבל אצלנו, הפועל שלנו לא יעיז להוציא להורג את אדוניו.

 ג. אולי אפשר להציע הסבר יותר רציני?
עודד

עודדכתב =אם אני סובר שחוקי המוסר נובעים, כמו המתמטיקה, מן התבונה, הרי שכל בעלי תבונה, גם על הירוקים על המאדים, יהיו שותפים לכללים אלו. הם עדיין אינם 'מוסריים'

דבריך מעורפלים. א. תלוי כיצד נובעים מהתבונה.   ב. אולי תלוי אםזו תבונה דןמה.

יש אפשרות שחכמים בתלמוד הסכימו עם הסטואים שהאדם הוא המידה. ובמידה מסויימת אפיזודת תנורו של אכנאי יש בה לתמוך בתפיסה כזו. כלומר במחלוקת בין בת קול לבין חכמים - הלכה כחכמים. עולה השאלה מה היה קורה אילו המחלוקת היתה בין בת קול לבין תינוק של בית רבן הטוען ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע ואילו בת קול טוענת חמש? פשיטא ש"הלכה" במקרה זה היתה כתינוק. מדוע? משום שבת קול לא יכולה בהגדרה לצדוק על פני דעת תחתון (יהא זה דעת רוב או דעת מדע). מה לגבי מוסר? נניח שבת קול אומרת לגבי בן סו"מ להמיתו ואנחנו סבורים שהדבר בלתי סביר בעליל ואם צריך לעקם פשוטו של מקרה נעקם ואם צריך למחוק נמחוק. הרי פשיטא שבת קול במקרה זה תהא כעלה נידף. מכאן שברור שבמידה והאל מתבטא (בע"פ או דרך הכתובים והדרושים) הרי שהוא כפוף בפועל למוסר האנושי הנוהג באותה התקופה.

דה וינצי,
א. אם תפרש אמונה כלשהי באופן שהיא הופכת להיות זהה לאמונת הייחוד, כלומר מניחה שקיים אל יחיד שאינו בעל צרכים, זו אכן תהיה אמונה כשרה לחלוטין ע"פ היהדות. זה בסה"כ יהיה שינוי השם אבל לא שינוי מהות.
ב. אינני מתמצא כל הצורך.
ג. אני מתכוון שהמוסר הוא יסוד המונותיאיזם, ובשלב שני המונותיאיזם מעניק משמעות הרבה יותר גבוהה לערכי המוסר (שמקורם באדם!). כלומר, בשלב השני, המונותיאיסט הופך להיות מוסרי יותר, אבל האמונה אינה מקור המוסר.

חזק, נראה שאתה סבור שהמקור היחיד לחוסר מוסריות אצל שליט הוא אינטרסים אישיים, לא ענייניים (כמו האדמו״ר שמתפשר בדרישות הדתיות בשביל לשדך את הנכד). אבל לדעתי שליט אידיאליסט וחסר אגו עלול להיות מסוכן ולא מוסרי לא פחות. נחשוב נא על הרודנים הגדולים של המאה העשרים: היטלר, סטאלין, מאו, פול פות, קאסטרו, קים ג׳ונג איל, צ׳אוצ׳סקו, השח הפרסי, מחליפו חומייני ... גם אם אתה חושב שמקצת הרודנים הללו הונעו על ידי האגו, ודאי לא מדובר על צרכים אגואיסטיים מהסוג של לשדך את הנכד. אלא זהו אגו ששואף לעצב עולם אנושי חברתי שלם על פי חזונו וטעמו, ושמוכן לדרוס כל מי שמפריע למימוש החזון. זהו אגו מן הסוג שניטשה כתב עליו: רצון לעוצמה, ללא מעצורים וללא עכבות. אגו כזה עלול להיות גם לא-ל האחד. עצם הייחוד לא שולל את זה. ולכן, הייחוד איננו ערובה למוסריות, והוא אף מקור לסוגים מסוכנים ביותר של חוסר מוסריות. בגלל זה למדנו להאמין בדמוקרטיה הליברלית ובהפרדת רשויות.

תוקן על ידי רם28 ב- 16/05/2013 22:20:43

רם, הייחוד המושלם שולל כל צורך, גם צורך לעוצמה או לשליטה.

אבל הייחוד המושלם איננו שולל רצון, נכון? זה לא משנה אם תקרא לזה צורך או רצון. לדבריך שלך יש לו רצון, והרצון היחיד האפשרי שלו הוא רצון להיטיב לברואיו. אבל יש עוד אפשרויות. זה יכול להיות גם רצון לעוצמה. יותר מזה, הרצון להיטיב עצמו יכול להיות רצון לעוצמה, במובן שתיארתי למעלה. מי שיתנגד לתוכנית ההטבות שלי, יידרס. הרצון להיטיב עלול להיות בלתי מוסרי בעליל.

רם - אתה מבדיל בין יחודו לרצונו להטיב וזו טעות.
הרצון להיטיב הוא לכל - טוב לכל.
אין שום אדם שבטבעו רוצה להרע לעצמו ואם הוא עושה זאת הוא כנראה חולה,אדם כזה יש לאשפז אפי' בכפיה לטובתו.
כך גם לגבי מי שכביכול אינו רוצה את תוכנית ההטבות שהזכרת, מדובר באדם שמחוסר ידיעה או מחמת רוח שטות ופיתוי היצר גורם רעה לעצמו.
ברור א"כ שהכפיה ע"י סיבות או יסורים שמביאים עליו מלמעלה היא טובה גדולה ביותר מה שכפי מדת הדין לא היה ראוי לו.
וכעת למדת היחוד, היחוד אינו נובע מרצון לשליטה אובססיבית של הבורא ח"ו ואינו צורך או רצון,אלא מדובר במתן שכרן של נשמות.
הקב"ה רצה להטיב לכל ובהיות שהטוב הנבחר ביותר הוא טוב שיש בו מהקישור עם הבורא ומעבודת הנבראים(מה שמפרי מעשיו ישבע איש),לכן  נקבע מתן שכרן של נשמות גילוי יחודו. 
היחוד היא הידיעה במעלת עבודת האדם, האדם זוכה להשיג את פעולת עבודתו וכיצד במעשיו הוא זכה להשלים את הבריאה והעביר ממנה את חלקי הרע שבה.
 מדובר א"כ בשכרן של נשמות, לא מדובר במידה שענינה להשליט את מציאות הבורא בעולם ושרק כלפי חוץ מורכבת בהטבה.
להפך ההטבה היא המידה הפנימית אלא שיופי ומעלת ההטבה ועדנה מתגלה  בהשגת היחוד.
[הנהגת היחוד מנהגת בפנמיות הנהגת ההטבה מצד ההשגה אך מבחינת הסיבה ההטבה סיבה ליחוד]

וכל זה הוא רק בנוסף לעיקר הגדול שאין כל עוצמה או שליטה וממשלה למשול על דבר שכל קיומו תלוי רק ברצון.
וכמו להבדיל באין סוף הבדלות מכך שאדם שיש לו אלפי מרעה בקר וצאן ואבירי בשן שלא שייך בזה כלל לשון ממשלה ושליטה כ"א רדיה בעלמא.
עאכו"כ שמלכותו ית' בברואיו אין נופל בזה כלל לשון מלכות באמת רק הוא המלך המרומם לבדו מאז, דהיינו גם קודם שנברא העולם.
וגאותו ומלכותו אינו במה שמתנשא על אחרים אלא במה שהוא מרומם ומנושא מצד עצמו בעצם ולא במקרה.

דורש, לא הצלחתי להבין מדבריך מהו הקשר שבין הייחוד ובין ההטבה. בעיקר לא הבנתי את הדרך שבה אתה מדבר על הייחוד. עניין הייחוד הוא עובדתי: או שיש ייחוד או שלא. הייחוד איננו מידה. הייחוד איננו הנהגה. הנושא שלנו איננו גילוי הייחוד, ולא הכרת הייחוד, אלא הייחוד עצמו. בלי קשר לכך אם הייחוד הוא מגולה או מוכר. הייחוד הוא פשוט עובדה: האם יש מלך יחיד או שלא. שלמה היה מלך יחיד. רחבעם לא היה מלך יחיד. שכן היה ירבעם. זו שאלת הייחוד. ההטבה לעומת זאת היא כן עניין למידה, להנהגה, לצורך, לרצון. הייחוד לא. הייחוד הוא פשוט עובדה.