| נשלח ב-16/5/2013 14:24 |
 |
| |
מגילת רות - במקור מחזה תאטרון
מגילת רות - מחזה תאטרון את הרעיון הזה קיבלתי מפרופ' קצוף שקיבל מאדם ששמו נשתכח ממנו.
הדמויות אלימלך נעמי – אישתו של אלימלך מחלון, כליון – בני אלימלך ונעמי ערפה, רות – כלות אלימלך ונעמי בעז – ממשפחת אלימלך עובד – בן בעז ונעמי הגואל עשרת העדים עובדי השדה, מלקטות המספר מקומות העלילה: בית לחם מואב בדרך ממואב לבית לחם בית נעמי שדה בעז גורן בעז שער העיר בית לחם בית בעז את הפרולוג והאפילוג קורא המספר פרק | פסוקים | | | | | | | פרולוג | א | 1-5 | זמן השופטים. רעב בארץ. ירידה למואב. הצגת המשפחה. נישואי הבנים. מות אלימלך והבנים מחלון וכליון. נעמי נותרת עם שתי הכלות. 10 שנים במואב | | | | | | חלק א | | 6-18 | תמונה 1 בדרך. נעמי יוצאת חזרה לארץ. שיחת נעמי עם הכלות, ערפה ורות. נעמי מדברת אליהן בתבונה, לשכנען שישארו במואב וינשאו בשנית. התרגשות הכלות. ערפה שומעת בקול נעמי ונפרדת. דבקות רות בנעמי. הולכות יחד. | | 19-22 | תמונה 2 בבית לחם. נעמי ורות, הפגישה עם אנשי העיר. | | | | | | חלק ב | ב | 1-3 | פרולוג זמן תחילת הקציר הצגת בעז. רות יוצאת ללקט שיבולים ומגיעה לשדה בעז | | 4-17 | תמונה 1 בעז מגיע לשדה. הפגישה בין בעז ורות וקבלת הפנים של בעז. | | 18-22 | תמונה 2 רות חוזרת הביתה. השיחה עם נעמי. | | 23 | אפילוג רות מלקטת בשדה בעז וחוזרת לנעמי | | | | | | חלק ג | ג | 1-5 | תמונה 1 זמן זריה בגורן נעמי ורות. התוכנית של נעמי | | 6 | תמונה 2 פרולוג | | 7-15 | בגורן בלילה בעז ורות | | 16-18 | תמונה 3 אצל נעמי. שיחת רות ונעמי. המתנת השתים | ד | 1-12 | תמונה 4 שער העיר. בועז, הגואל ועשרה עדים בעז גואל את אדמת אלימלך ולוקח את רות לאישה בפני עדים | | | תמונה 5 בית בעז בעז לוקח את רות לאישה. לידת הבן – עובד. נעמי אומנת לנכדה | | | | | | אפילוג | | 18-22 | אלה תולדות |
תוקן על ידי 932woland ב- 16/05/2013 14:37:11
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2013 14:29 |
|
| |
?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2013 14:34 |
|
| |
עודד.
המחזת יפה מאוד את מגילת רות.
אבל הייתי שמח להבין למה כתבת שזה המקור?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2013 14:41 |
|
| |
תשובה לדה-וינצי.
מחזה שבנוי על סיפור בפרוזה חייב תמיד לשנות מבנה כדי להתאים למבנה של מחזה.
כאן לא היה צורך לשנות אפילו פסיק. זה נכתב מראש במבנה של מחזה.
עודד
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2013 14:53 |
|
| |
כל הכתיבה התנכי"ת היא כתיבה תכליתית ותמצית. הרי אם ויקטור הוגו היה כותב את רות זה היה 'תופס' קצת יותר מכמה עמודים.
השינויים שנדרשים כדי להמחיז פרוזה הם בעיקר תמצות, מה שגורם שבקלות ניתן להמחיז את מגילת רות.
את קהלת לא ניתן להמחיז בקלות ליצירה כעין 'מחכים לגודו'? ועוד כיד ה' הטובה עליך.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2013 15:42 |
|
| |
נכחתי פעם בהרצאה יפה של מאיר שלו בה הוא טען משהו דומה אך מעט שונה. הוא ניתח את את המקצב ואלמנטיים ספרותיים אחרים, וטען שמדובר בסיפור דידקטי (אולי פרופוגנדי) של מתנגדי עזרא הסופר שהוקרא בע"פ כבידור.
הניגוד בין תחילת המגילה לסופה מאד ברור, לדוגמה. המגילה מתחילה בזוג שילדיו נקראים "מחלון" ו"כליון". לשומע ברור בשלב זה שמדובר בדמויות סכמטיות, והסיפור הוא לכל הפחות מעט אגדתי. גם מקצב הסיפור הוא מאד נינוח. אם מסתכלים על הפסוקים האחרונים, ובפרט אם קוראים אותם בקול רם: אפשר לשמוע איך המקצב משתנה לחלוטין. מדובר בפרוטוקול רשמי (ומעט בומבסטי) של דמות קונקרטית שהיא לא פחות מדוד המלך. השומע פתאום קולט את ה"פאנץ' ליין" - אם עמדת עזרא הסופר לגבי נשים מואביות היתה מתקבלת, דוד מלכנו לא היה נולד בכלל.
לטענת מאיר שלו, הקראה בקול רם של סיפור (נניח בככר הכפר) היתה צורת בילוי נפוצה וזולה יחסית, וכאן הוטמע מסר בבידור.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 16/05/2013 15:42:51
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 12:10 |
|
| |
אני חושב שכמעט על כל התנ"ך (=אדם וחווה, נח והמבול, אברהם ושרה, יוסף והשבטים, משה ויציאת מצרים והמסע במדבר, שמשון ודלילה, דוד ושאול, שלמה, מגילת רות ומגילת אסתר, ועוד) נעשו סרטים קולנועיים. אז מה? אמנם מתוארים במקרא אירועים היסטוריים, אך אין ספק שהמטרה של התורה היא ללמדנו דרכי חיים ואורחות יושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 12:30 |
|
| |
פוגמישו
סרטים טובים ויפים= אבל אני מעדיף את הספר.
אגב איזו אורחות יושר יש בעינניה של הגר על ידי שרה? ואיה דרך חיים אפשר ללמוד מגירושה עם ילדה? וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 13:03 |
|
| |
"שקיבל מאדם ששמו נשתכח ממנו". השל"ה כותב שיש סגולה שלא ישכח את שמו, להגיד פסוק שמתחיל באות בה מתחיל שמו ומסתיים באות שבה מסתיים שמו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 13:13 |
|
| |
| פוגמישו כתב: |  | | אך אין ספק שהמטרה של התורה היא ללמדנו דרכי חיים ואורחות יושר. |
|
כשלוגי פטיציו פרינצ'יפי.
מה יהיה אתך, פגומשו?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 13:30 |
|
| |
| xibolaiyu כתב: | | נכחתי פעם בהרצאה יפה של מאיר שלו בה הוא טען משהו דומה אך מעט שונה. הוא ניתח את את המקצב ואלמנטיים ספרותיים אחרים, וטען שמדובר בסיפור דידקטי (אולי פרופוגנדי) של מתנגדי עזרא הסופר שהוקרא בע"פ כבידור.
הניגוד בין תחילת המגילה לסופה מאד ברור, לדוגמה. המגילה מתחילה בזוג שילדיו נקראים "מחלון" ו"כליון". לשומע ברור בשלב זה שמדובר בדמויות סכמטיות, והסיפור הוא לכל הפחות מעט אגדתי. גם מקצב הסיפור הוא מאד נינוח. אם מסתכלים על הפסוקים האחרונים, ובפרט אם קוראים אותם בקול רם: אפשר לשמוע איך המקצב משתנה לחלוטין. מדובר בפרוטוקול רשמי (ומעט בומבסטי) של דמות קונקרטית שהיא לא פחות מדוד המלך. השומע פתאום קולט את ה"פאנץ' ליין" - אם עמדת עזרא הסופר לגבי נשים מואביות היתה מתקבלת, דוד מלכנו לא היה נולד בכלל.
לטענת מאיר שלו, הקראה בקול רם של סיפור (נניח בככר הכפר) היתה צורת בילוי נפוצה וזולה יחסית, וכאן הוטמע מסר בבידור.
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 16/05/2013 15:42:51 |
|
יתכן שההרצאה היתה יפה, שהרעיון מעניין, אבל חסר בו דבר פעוט אחד - בסיס.
האם יש מקור לכך שהקראת טקסטים היתה בילוי מקובל, כפי שהוא כותב?
התשובה ידועה - אין.
וכן הלאה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 13:34 |
|
| |
מואדיב אני מתפלא עליך
מאיר שליו טוען כך מכאן שזאת הוכחה שכך זה היה
חד גדיא חד גדיא
כמו האבולוציה וביקורת המקרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 14:22 |
|
| |
| מואדיב כתב: | | יתכן שההרצאה היתה יפה, שהרעיון מעניין, אבל חסר בו דבר פעוט אחד - בסיס.
האם יש מקור לכך שהקראת טקסטים היתה בילוי מקובל, כפי שהוא כותב?
התשובה ידועה - אין.
וכן הלאה.
|
|
בהחלט, ואכן לא כתבתי ברור כלל. ההרצאה היתה יפה ומעניינת, ולי התחדש מאד אופן קריאתו של מאיר שלו, שאמנם קרא פסוק פסוק ברצינות כמו הרב הדוחה שלי משיעורי נ"ך, אבל בתשומת לב לצדדים הספרותיים. ועם זאת, למרות שהגישה היתה מאד מעניינת, אינני יודע מה תוקף מסקנותיו ההיסטוריות.
(למקרה שיש צורך לומר: הנסיון ללמוד עובדות על משהו שארע בעולם העתיק, ע"ס טקסטים שבאו מתרבות עתיקה שכבר איננה ברורה לנו, הוא בעייתי. על אחת כמה וכמה שמופרך להסיק את קיומו של משהו שסותר את כל העובדות הידועות לנו - בסיס אמונתכם פחות או יותר.)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 15:22 |
|
| |
אחרי הצהרים יושבים זקני הכפר בכיכר. מרחוק ניבטים אליהם שדות החטה הנמשכים אל האופק, רוח עדינה נושבת, וקרני החמה מרצדות על זקנו הארוך והלבן של אורחם. אזי ניגש ראש הכפר אל זקנו ולוחש לאזנו. קול דממה דקה. הזקן פותח את פיו, ומספר מעשה שהיה. דיבור מצטרף לדיבור בפשטות, בצניעות, בבהירות. מה שהיה כמו מקבל צורה לנוכח עיניהם. הכל מקשיבים בצמאון לקולו האצילי של הזקן, מדי פעם מביטים אליו כהשתוקקם לשמוע עוד פרטים, והזקן לא חש לתגובותיהם וממשיך לספר את הסיפור בסגנונו המתון, אומר מעט ורומז הרבה, אומר דבר ומעלים דבר, לעתים משתתק לשניה ומביט באורח. והאורח משתאה למשמע הסיפור הפלאי, ומאזין לו בקשב רב. והזקן ממשיך לספר את הסיפור, ודבריו הולכים ומתבהרים, הולכים ונאספים מלשונו הקצרה אל לוח ליבותיהם של שומעיו. כעבור שנים ייזכר האורח בסיפור ששמע, במעשה שהיה, ויעלהו על הכתב בסגנונו-הוא. ולדברים ששמע הוסיף: וישי הוליד את דוד.
תוקן על ידי מ80 ב- 17/05/2013 15:28:41
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 15:45 |
|
| |
רות פרק ד
(יד) וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל:
(טו) וְהָיָה לָךְ לְמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְכַלְכֵּל אֶת שֵׂיבָתֵךְ כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַתֶךְ יְלָדַתּוּ אֲשֶׁר הִיא טוֹבָה לָךְ מִשִּׁבְעָה בָּנִים:
(טז) וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת:
(יז) וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי וַתִּקְרֶאנָה שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד: פ
מענין למה השומעים לא שאלו- איפה נעלמו פתאום בועז ורות? השכנות קוראים לילד בשם?. לא האבא בברית?
איפה המזל טוב לרות? למה רק נעמי?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2013 16:12 |
|
| |
|
|
|
|
|
