פיקוח נפש בשבת - חז"ל במחשבה שנייה

סברת רשב"ג היא סברא. אפשר בהחלט שזו נתחדשה לו בעקבות אסונות שקרו.  (הטרגדיה הביאה לחשיבה מחודשת שחשפה סברא עלומה) אך אין בכך שינוי מהתפיסה האורטודוקסית המקובלת כיום.
סברת שמואל "וחי בהם" נדרשת  על כל המצוות ולאו דווקא על איסורי שבת.

דהוינצ,
המובאה מלוקס מדברת על הפרושים שערבו לישו  -שהיה בביה"כ, לראות האם מרפא את החולה.
אני חושב כמוך שהדרשה של שמואל מבטאת את עומק הפשט. חוקי התורה הם האופן בה התורה מצווה אותנו לחיות. כמערכת ערכי החיים במילא הם אינם מחייבים למות עבורם. אבל המקורות הללו הם בהחלט חדשים לי, ואצפה לשמוע  את דעת חכמי הפורום.
לענין שאלתך על ע"ז. [בלי להתיחס לדרשות בכל נפשך ונקדשתם] הסברא גםכאן די מובנת, כי אם נסכים שתוכן החיים ותכליתם היא ההכרה בה' אז ברור שערך החיים קטן מערך קדושת ה'.     שאלתך קשה לי ביחס לע"ז כאקט חיצוני וארקתא דמסני [שלאחרונה מרבים להשתמש בו :)] 

תוקן על ידי Zeev_w ב- 21/05/2013 00:15:04

ז'ן ולז'ן

ברוך הבא אל הפורום!

(כיון שהתייחסו לשמך, אציין שזה שם מעניין. הספר "עלובי החיים" הוא אחת היצירות המרתקות והנוגעות ללב בתולדות הספרות, ומחנך את הקוראים להעריך ערכים כמו חסד ותשובה - הגיבור שאת שמו בחרת משנה את חייו לטובה בעקבות מפגש עם אדם בעל חסד באחד הקטעים המרגשים שקראתי אי פעם, אבל לא זה נושא האשכול).

השאלה שלך פשוטה למדי, ובכל זאת, כפי שכבר כתבו כאן לפני, היא מזמינה הפרדה בין שאלות קרובות מאד ותשובות קרובות מאד.

א. היסטורית: מתי הופיע במסורת שלנו, היהודית התלמודית, העקרון של "פיקוח נפש דוחה שבת".

ב. טקסטואלית: מה הראיות שיש לנו לכך.

ג. התפתחות ההלכה: האם חלים שינויים בהלכה, ומה גורם להם, ואיך הם מוצדקים בעיני חכמים.

והנה כמה תשובות קצרות (אולי יותר מדי, ואולי הן עדיין ארוכות?):

א. היסטוריה של ההלכה

אנו מכירים את העובדה שיש לנו תורה שבכתב ותורה שבעל פה. (בלי להיכנס להגדרות מה נכלל בהן). אולם התורה שבעל פה, כפי שהיא מועלית על הכתב, מוכרת לנו רק דרך המשנה, ובמשנה נזכרים רק חכמים מאמצע ימי בית שני. זה אומר שיש "חור" גדול בידע שלנו לגבי התקופה מקבלת התורה וכתיבת ספרי התנ"ך ועד להופעת המשנה. ההיסטוריון (ולא רק הוא) רוצה תיעוד על התקופה הזו. בלעדיה, פורחות תיאוריות. האם אפשר להסתפק בטענה שמופיעה בתלמוד כי יש מסורת הלכה בעל פה ממשה רבנו ועד לימי המשנה?

עד כמה שמוכר לי, בשאלה זו עסקו לאחרונה שני חוקרים אורתודוכסים: ספראי (האב והבן) בפירושם למשנה, ובמיוחד במבוא למסכת שבת, וכן ורד נועם בספרה על ההלכה של קומראן. ספראי אספו מקורות קדומים, שאת חלקם הבאת גם אתה, אודות שמירת שבת. נועם הראתה שגם לקומראן היתה הלכה, אם כי שונה משלנו. אין בנתונים אלו כדי להשביע את הסקרנות המתבקשת, אבל הם עדיין מעידים שהיו חובות שהיום אנו מכנים "הלכה".

ב. טקסטואלית: בתקופתנו, העשירה בדיווחים, כאשר עומדים לרשותנו עיתונים, מחשבים ואינטרנט, עלינו להתאמץ כדי לדמיין לעצמנו עולם שבו כל מעשה כתיבה הוא מסובך ויקר, ובכלל אין בו את התופעה של העלאת כמעט כל דבר על הכתב, למשמרת. אם נשמרו נתונים - מסורת, סיפורים - כל דבר שנראה חשוב - זה היה בעל פה.

ההיסטוריון נאלץ להרכיב את התמונה ההיסטורית של כל תקופה ותכניה - כולל שמירת הלכה וידע הלכתי - דרך פיסות מפוזרות ובהסתמך על תיאוריות שמסתברות בעיניו.

לרשימת הראיות הטקסטואליות של שמירת שבת יש להוסיף כמה מקורות. ראה בפירוש למשנה שבת של ספראי, חלק א עמ' 1 ואילך בספרור החוזר על עצמו (עקב סיבות לא ברורות לי, יש ספרור אחד למבוא ועוד ספרור לפירוש לשבת). המחברים עשו עבודה יפה ומסודרת, וליקטו מקורות מכמה סוגים.

פסוקים במקרא. החל מ"לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ), תלונתם של ירמיהו (יז כא-כב) ונחמיה (יג טו-כב). דוגמא להלכה מקבילה נמצא בספר היובלים (נ ז-יג, אולם שם אסור לרדת באניה ולהילחם בשבת) ובספר "ברית דמשק" (ושם אסור לאכול אלא "מן המוכן ומן האובד בשדה".

מקורות חיצוניים. מלגר (לא ידוע מתי חי אבל מתארכים אותו בין לפני הספירה לראשיתה, ספראי 7) כותב בלעג על יהודים הסובלים מקור, ומכאן ניתן להבין על איסור אש בשבת. סנקה מתלונן על נזקים כלכליים עקב השבת, מה שמעיד על הימנעות ממלאכות יצרניות, ויש עדויות על הימנעות ממלחמה בשבת. מקור מפורט ביותר נמצא אצל מחבר בשם ברדסן, פגאני פרו נוצרי, מן המאה השניה לספירה, המספר על איסורי בניה, ציד, הדלקת אש והריסה והליכה למשפט (ספראי עמ' 8).

יש כמובן סיפורים בספרי הנוצרים המעידים לפי תומם על הימנעות ממלאכות.

כל אלו מקבילים לתקופת התנאים אז הם אמנם מספקים לנו מידע מקביל למסורתנו על שמירת שבת והימנעות ממלאכות, אך לא על תקופות מוקדמות יותר.

היינו רוצים יותר, אבל זה מה שיש.

ג. האם היה שינוי בשמירת שבת ובמיוחד בשמירת שבת מול איומים וצרכים, כמו מלחמה או מחלה? ואיך זה קרה?

יש לנו מקורות בודדים המספרים על הימנעות ממלחמה שעלתה בחיי אדם, כפי שציינת בעצמך. ויש לנו לעומת זאת את אמירתו של שמאי "עד רדתה ואפילו בשבת" (ציטטתי מהזכרון).

האם דברי שמאי הם חידוש? האם הם ניסוח של מסורת קדומה? אם הם שינוי, איך מתבארת העובדה שיש שינוי בהלכה? האם ההלכה מתפתחת?

כאן יש לנו שלוש גישות שונות.

1. לפי מה שכתוב ברמב"ם ולפי מה שמלמדים אצלנו כל ילד, התורה ניתנה בשלמותה למשה בסיני. לפיכך אין בה שום שינוי ושום חידוש. אם יש אמירות מחודשות, הרי זה בגלל שהן היו ונשכחו ושוחזרו.

הגישה הזו ממלאת אותנו באושר שהתורה לא השתנתה בשום מובן, אבל זה לא נכון היסטורית. יש כל הזמן שאלות חדשות ותשובות חדשות.

2. התורה ניתנה כאוסף של כללים ופרטים המופקד בידי בעלי סמכות לפרש ולהכריע בשאלות מתחדשות וכן להוסיף תקנות.

הכלל הזה המנוסח בפשטות תואם את ההיסטוריה והוא אינו מהווה חריגה מן האורתודוכסיה, מפני שהוא אינו רואה בתשובות החדשות חריגה מן המסורת. שום מסורת אינה יכולה לעמוד בקפאונה בלי לספק תשובות לשאלות שיופיעו מחדש.

עם זאת, שאלות חדשות אינן מופיעות בתדירות שהן מופיעות היום. זאת מפני שהחברה והתרבות של ימי אבותינו, כגון התנאים, לא כללו שינויים רבים שיצרו מצבים לא מוכרים.

3. הגישה הלא אורתודוכסית הטוענת שחכמים שינו את ההלכה לפי כל מיני סיבות, כולל אישיותם.

האם ניתן להכריע בין אפשרויות אלו? ולפי מה? ראשית יש לבדוק אם כל גישה מציעה לנו פתרון עקבי (=קונסיסטנטי, נטול סתירות) והולם את העובדות המעטות שיש בידנו.

הגישה הראשונה אינה מצליחה לספק מענה לנתונים ההיסטוריים, והיא נראית כדוגמה שפיתח הרמב"ם מול האתגר הקראי.

השאלה היא מה מבין שתי הגישות המנוגדות, 2 או 3, היא הנכונה, ואיך יודעים זאת.

למעשה, אי אפשר למנוע מן הספקן לטעון ש"יתכן שחכמים המציאו לפי מיגבלותיהם". אבל כמדומה שחכמים היו אנשים גדולים (במובן של חכמים, מסורים לאמת וליראת שמים, ולהיזהר מפני חידושים מדעתם ללא בסיס כמו מקור במסורת או סברה שנתפסת כמקור מקביל בסמכותו).

***
איך מחילים את כל ההקדמה הזו על החידוש של פיקוח נפש דוחה שבת, כלומר על כך ששמאי מגלה לנו שנלחמים גם בשבת כאילו זה לא היה קיים קודם, ועל כך שאמוראים מחפשים אחרי מקורות לכלל הזה בנוגע לרפואות?

יש לנו כמה תשובות אפשריות.

1. הכלל הזה היה נתון במסורת או בסברה. אבל היו כאלו שהחמירו על עצמם ונמנעו מחילול שבת לצורך זה, עד שהיו שנהגו כך וניזוקו, ואז חכמים נאלצו לפעול ולהשיב את ההלכה הקדומה למקומה. ויש לנו עדות להתמודדות הזו.

2. לא היתה מסורת אם מחללים שבת לפיקוח נפש (כמה כבר אפשר לכלול במסורת, במיוחד אם הדור הקודם הניח שהתשובה ברורה ולא טרח להפוך אותה לחלק ששונן). חכמים ענו לפי הסברה ועיגנו זאת בפסוק.

3. התורה משתנה לפי פרשנותם של חכמים בדיוק כמו כל מערכת משפטית אחרת, של חולין.

כל התשובות האלו כמדומה עולות בקנה אחד עם הנתונים הטקסטואליים שיש לנו. לפי מה אנו בוחרים ביניהם? מסתבר שזה לפי האמון שיש לנו במסורת, במערכת.

איך מחליטים בצורה הוגנת, כלומר מתוך יושר אינטלקטואלי, באיזו מערכת לבחור ולמה להאמין?

כיון שאין ראיה מוחלטת, באמת איך אפשר? אני משער שזה תלוי באמון שלנו במסורת שלנו. זה למעשה נושא חדש לחלוטין שאינו קשור למה שנאמר קודם. זה תלוי בשאלות מסוגים שונים. איך אנו רואים את חכמים בדורות המוקדמים? ואפילו שאלות לגבי עצמנו. האם ראוי לנו לתת אמון במערכת שעם ישראל ברובו היה מחוייב לה או לחשוד בה, בעם ישראל ובעצמנו, מפני שאדם בן תקופתנו, מודרני ופתוח, לא ראוי לו להאמין למסורת כי היא מחמיאה מדי לעמו ולעצמו?

***

אני משער שכהרגלי כתבתי יותר מדי ובאריכות. אוכל להצדיק זאת במעט אם אסביר את שני הקוים המנחים שלי. ראשית, עדיף לכתוב יותר וברור ולספק רקע מאשר בקיצור ולא ברור ולהותיר שאלות. שנית, אני מנסה לצפות מראש אלו שאלות יתעוררו ברמות שונות (מקורות, השלכות, מתודולוגיות) כדי לספק תשובה שיטתית. המחיר הוא שהתוצאה ארוכה... אבל זה בדיוק הענין, ששאלות פשוטות מצריכות תשובות מורכבות.

זו כמובן הזמנה לשאול עוד, בתקווה שבידי לענות, גם מצד הידע, גם מצד הזמן.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ספר חשמונאים א, פרק ב:

כח) וירץ אחרי כן בתוך העיר ויקרא בקול גדול ויאמר: מי האיש החרד לתורת אלוהיו ומחזיק בבריתו - יבא אחרי.

כט) ויברח הוא ובניו אל הרי המדבר, ויעזבו כל אשר להם בתוך העיר.

ל) וכל האנשים אשר נגעה תורת ה' בלבבם הלכו אחריהם וינוסו המדברה.

לא) וישבו שם הם ונשיהם וטפם ומקניהם, כי גבר הקצף מאוד מאוד.

לב) וישמעו אנשי המלך בעיר דוד אשר בירושלים כי רבים הכבידו את לבם לבלתי עשות את מצות המלך.

לג) וכי גם עזבו את הערים להסתתר במדבר ונקבצו אליהם עם רב.

לד) ויקומו פתאום להתגולל עליהם ביום השבת. ויאמר להם:

לה) עד אנה מיאנתם לשמוע בקול המלך, קומו נא וצאו מזה ועשו את מצוותיו וישבתם בטח.

לו) ויענו ויאמרו, לא נצא, כי את דבר המלך לא נעשה, ואת השבת לא נחלל.

לז) וייגשו אל המערה ויערכו כלי מלחמה לקראתה.

לח) והאנשים אשר בקרבה לא הרימו את ידיהם לירות אבן או לסכור את פיה.

לט) ויאמרו אליהם: נמותה הפעם בניקיון כפנו, והשמים והארץ עדים בנו כי בזדון תהרגונו.

מ) ויפלו עליהם ביום השבת, ויהרגו כל אשר במערה. וימותו הם ונשיהם וטפם ומקניהם.

מא) ויהיו המתים כאלף נפש.

מב) ומתתיהו ורעיו שמעו את הדבר וייצר להם מאוד.

מג) ויאמרו איש אל אחיו: אם עשה נעשה כאשר עשו אחינו, לבלתי התייצב לפני הגויים בעד נפשנו ותורתנו, עוד מעט והשמידונו.

מד) ויוועצו כולם ביום ההוא לאמור אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו, ולא נמות כמות אחינו במערות.

ראו את דברי הרב קוק שהובאו ב

דרך אגב המקדימים את מועד חיבורו של ספר מקבים א מדברים על אמצע המאה השניה לפנהס והמאחרים על סוף המאה השניה לפנהס. מעל מאה שנים לפני חכמים

זןולזן

 מה יפסקו הפוסקים במידה ויהיה מדובר בחולה גוי חילוני או מזרוחניק ר"ל .......

האם זה באמת חשוב מה יפסקו הפוסקים ?

מה אתה תעשה ?

דה_וינצי2

'מי שמשיג את יעדם המדומה של החיים, את האושר, נוטה לשכוח את יעדם האמיתי, את החובה'.

חובת האדם הינה להיות מאושר.

ירובעל

ברוך הבא אל הפורום!


תודה על הציטוט.

(אם אפשר לשאול: האם יש מקום ובו ספרי חשמונאים להורדה? באיזו הוצאה ובאיזה תירגום זה?)

כמדומה שספר חשמונאים זה מיוחס למחבר צדוקי...

בכל אופן, האם הדוגמא שלך סותרת את דברי לעיל או ממחישה אותם?

עוד עלינו לשאול: אם נבין את הפסוקים שהדגשת כפשוטם, יש כאן שינוי בהלכה. אך מי מבצע אותו ובסמכותו של מי? זה נראה כמו שיקול עצמאי. האם יש מקום לשיקול כזה? איזו שיטה מתגלה לנו כאן בפרשנות ההלכה?


***

שלישישי

ברוך הבא לפורום!


הכלל שכתבת, כתגובה לדה וינצי השני, ראוי לדיון בפני עצמו. הוא עשוי לשקף תובנה, או אינטואיציה, אבל ראוי לשאול מה הוא אומר (האם יש כאן באמת תוכן או שזו רק טאוטולוגיה, כלומר שעל האדם לרצות מה שהוא רוצה. לחילופין, אפשר שזו מה שמכנים גישה תועלתנית, לפיה הטוב הוא מה שמביא אושר לאדם.. ויש להאריך, וראוי באשכול אחר כדי לא לבלבל).