מה יותר מעיק ? שאין הצעות ? או שיש הצעות ויש פגישות וכלום לא מתאים ?
נשלח ב-22/5/2013 09:39
שני המקרים שהעלית, משמחים... =)
נשלח ב-22/5/2013 11:15
בס"ד אני הקטנה,את שפויה?
נשלח ב-22/5/2013 14:52
ממה שראיתי אצל אחרים נראה לי יותר קשה כשאין הצעות..
נשלח ב-22/5/2013 17:23
דרךהשם כתב:
שאין הצעות זה מעיק, שיש הצעות ונפגשים ולא הולך זה מתסכל....
תוקן על ידי דרךהשם ב- 22/05/2013 11:44:23
גם אני חושבת כך. בינתיים אין לי הצעות, וזה קצת מעצבן אבל פסדר. אם הייתי צריכה להפגש שוב ושוב היה לי הרבה יותר קשה.
(ואם הייתי יודעת שלא יהיו לי הצעות חצי שנה (לדוגמא) וההצעה הראשונה שתגיע זה יהיה בעלי, הייתי ממש שמחה...P= )
נשלח ב-22/5/2013 17:42
כנראה שגם זה מסוג הדברים ששונים מאדם לאדם.
נשלח ב-22/5/2013 18:03
"כי מחכים אנחנו לך מתי תמלוך בציון"?
פשוט עלה לי הניגון...
נשלח ב-22/5/2013 18:06
לעניות דעת ריקי... (לא חוויתי חוסר הצעות אלא ההפך... ובקושי גם נפגשתי) חוסר הצעות במובן מסוים זה מועקה נפשית.... להיפגש הרבה ולא יוצא כלום זה גם מועקה נפשית וגם פיזית ... (בעיקר לבנות) שניהם לא נעימים.... אבל זאת שאלה סובייקטיבית...
נשלח ב-22/5/2013 19:33
הכי מעצבן זה השדכניות שחושבות שהן מנהלות את העולם.
נשלח ב-25/5/2013 23:39
תלוי. אם אתה טיפוס שנהנה מן הפעילות החברתית או טיפוס שאוהב שקט...
נשלח ב-26/5/2013 00:22
כשאין הצעות זה לא נעים, ההרגשה נעה בין "איך זה שלא מוצאים מישהו שיכול להתאים לי" לבין "לא חושבים עלי". כשההצעות לא מתאימות זה תלוי בגישה שאיתה הולכים לפגישה. אם לחוצים למצוא את מי שמתאים, אז כשלא מתאים מרגישים בזבוז זמן, טרטור וכו'.. ואם הולכים בגישה של: אם זה לא מתאים, יש לי הזדמנות להכיר עוד סגנון של מישהו- ההרגשה היא אחרת לגמרי.
נשלח ב-26/5/2013 00:54
רק אל תסגלו את השיטה של "עוד מישהו".... השידוכים יכולים להפוך נטו לחוויה אנתרפולוגית וד"ל..
נשלח ב-26/5/2013 01:01
מה יותר כיף -
כשאין הצעות ואפשר לחיות בלי לחץ.. להיות יותר שקועים "באני" העצמי.. להתמקד במטרות וביעדים בלי לחצים ומתחים מיותרים...?
או כשיש עודף הצעות ואז מרגישים רצויים.. מבוקשים.. ויותר מכך, נבנים.. מתמודדים.. מתחשלים.. מפנימים מסרים שלא היינו יכולים להבין בלעדי הפגישות....?
דעתכם/ן?!
נשלח ב-26/5/2013 01:12
נקודהלמחשב כתב:
מה יותר כיף -
כשאין הצעות ואפשר לחיות בלי לחץ.. להיות יותר שקועים "באני" העצמי.. להתמקד במטרות וביעדים בלי לחצים ומתחים מיותרים...?
או כשיש עודף הצעות ואז מרגישים רצויים.. מבוקשים.. ויותר מכך, נבנים.. מתמודדים.. מתחשלים.. מפנימים מסרים שלא היינו יכולים להבין בלעדי הפגישות....?
דעתכם/ן?!
כבר לקחת צד בדיון. נשאר לנו להצטרף או לחלוק עליך. אני אשאר נייטרלית.
