כהמשך לכתבה שציינתי קודם [מקוצר זמן לא יכלתי להרחיב אז..], ברשותכם האדיבה אבקש להסביר את התופעה המצויה שאין כמעט חרדי שמסוגל לקבל ביקורת, והתירוץ הנצחי הוא שאין מקום לביקורת, והמבקרים הם רמאים-והם באמת מתריסים/ מסיונרים [=אין אפשרות לביקורת על הציבור הקדוש]. מלבד שזו כמובן טעות בסיסית בהבנת המונח ביקורת, ויש ללמוד מזה על ה'ביקורת' שהקולקטיב החרדי לא חוסך בה.., מסתבר לקוצר דעתי שישנה גם נקודה עמוקה בזה.
בעיקר הנושא ההשפעתי כתב הרב קוק:
"הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק.
אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה
אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה" (ערפלי טוהר)
כלומר, כשיש לך במה להאיר, לרוב זה הדבר הראשון שימצאו בך, וגם אתה תרגיש בו ותמציא את הדרך להשפעתו. זה לא בגלל שאתה מאיר, אלא פשוט בגלל שאתה מיוחד! אם יש לך מה למכור, אתה מוכר! [זה לא קשור לטוב או רע, כי גם בזה תמיד יהיו חילוקי דעות]
מי שחושב שהסיבה לשימת לב אליו היא בגלל מוטיבים חיצוניים, מסתבר מאוד שבאמת אין לו הרבה...
(מצטער)
תוקן על ידי אחרחוק ב- 24/05/2013 00:58:21
|
|
