| נשלח ב-23/5/2013 06:36 |
 |
| |
הוי"ה צדקנו
ציביליזציה גימטרייה 264 גימטרייה סדר שהיא סידור תבניתי כללי של רוח אומות העולה מכמה דורות במשותף, והוא הארגון גג שבו חיים כל הבני אדם ועם האותיות והרווח לפני ואחרי 276 כגימטרייה הוי"ה צדקנו 276 שכן צדקנו משמעותו צדקת כולם והוי"ה בזה הוא התהוויות שהם לצורך צדקת כולם. והמלך העתידי על כל הציביליזציה הוא מלך המשיח הנקרא הוי"ה צדקנו. וזה תפקידו החיצוני ביותר מלך כל הבני נוח והבנות נוח הקטנים/קטנות גדולים/גדולות שעל פני כול כדור הארץ בימיו ובדורו ותקנות מסוימות שמשמרים הדורות הבאים אחריו ממנו כפי החלטתם. ומשיח זה הוא שפוי לחלוטין בכלים של תיקון מוחלטים והגיוני לחלוטין ומתחלף בתום תפקידו כדרך כול השררות שעל פני האדמה והשלטונות והמלכויות כמנהג דורו והחלטתו.
|
|
|
|
| נשלח ב-24/5/2013 08:03 |
|
| |
מקומו של העניין בגמרא על פי אחרוני אחרונים
הסביר הרש"ב (האדמו"ר חב"ד הלפני קודם), שמעלת הפלגי קיסר שצריך לבוא נעלית מהקיסר שמבוארים בגמרא, כי תפקידו של הפלגי קיסר פנימי בישראל אך הקיסר הזה הוא שגם כהרמב"ם מעמיד מלכות בית דוד על כול הגויים עניינו חיצוני מאוד אף לכל עניין בני ובנות נוח באשר הם, והקיסר והפלגי קיסר הם שני חוטרי ייחוס שונים לחלוטין בבית דוד עצמו שהפלגי קיסר בא לעסוק בעניין הפנימי של הישראל בתורה באשר היא, והקיסר עוסק בייחסי אומות ויחסי ישראל עם האומות והאומות עם ישראל אבל גם זה על פי דעת תורה עמוקה וכללים בתורה בסיסיים מאוד.
ולצידם יש רק את משיח בן יוסף שישמש כראש הסנהדרין המאוחדת לענייני פסיקת הלכה סופית בתוך ישראל שתפקידו לסדור את כול תורות האחרוני אחרונים לכדי קובץ אחד גמור כפי שעשה מרן קארו לתורות אחרונים בשולחן ערוך, כפי שעשו רב אשי ורבינא לאמוראים בתלמוד, וכפי שעשה רבי לתנאים במשנה, וכפי שעשו כנסת גדולה לתנ"ך, וכפי שעשו משה ויהושוע לחומש.
שהוא העניין הפנימי של הסיום של ירושליים שבתוך התורה, כלומר ירושלים וחומותיה של התורה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/6/2013 10:18 |
|
| |
סוד מיתתו של משיח בן רחל בפנימיות שבהתורה על ידי ארמילוס
ארמילוס הוא צרוף האותיות שמשמעותו סיקול צרוף אותיות התווספות מילות ואמירות נוספות, ואחרי עמל החומש, חמישה חומשי תורה, שחתמו משה ויהושוע בחינת משיח בן רחל, נוספו מילים ואמירות, ונפסק עליהם שחמורים דקדוקי סופרים מחומש, ומיעטו את העיסוק בחומש בלבד, וזה היה הארמילוס של משה ויהושוע בן נון.
ואחר כך באו כנסת גדולה וחתמו את המקרא והתנ"ך וכללו את כול המילים והאמירות שנוספו לכלל קובץ גדול יותר, והם גם בחינת משיח בן יוסף שאסף לאסופה אחת את כל עמל הנביאים.
ואז באו עוד התווספות מילים ואמירות של תנאים ורבינו יהודה הנשיא, אסף אותם לכדי משנה 60 סדרי משנה ודקדקו שחמור רבנן מדברי נביא ומקרא וכול העוסק רק במקרא עוסק בהיגיון ונקרא עם הארץ ובא הארמילוס של כנסת גדולה.
אחרי זה באו רב אשי ורבינא בשביל התלמוד הבבלי ורבי יוחנן בשביל התלמוד הירושלמי ונקבע שכול מי שפוסק הלכה מהמשנה הוא ממבלי העולם ובא הארמילוס של המשנה כי נוספו אמירות ומילים של אמוראים שעל פיהם הכול הולך.
אחר כך בא מרן קארו והרמ"א ובכללם עוד הרבה פוסקים וסדרו את השולחן ערוך וליקוטי ההלכות הסופיים מקבצי אמירות ומילים של תורה שנוספו אחרי הגמרא והתלמוד, ובא הארמילוס של התלמוד כי את ההלכות כבר מקיימים על פי אסופות קבצי ההלכות של הדורות האלו ולא במובהק ישירות מן הגמרות והתלמודים.
וזהו תהליך אינסופי בהתורה, שכך התורה מתקדמת צעד אחרי צעד לתוך האינסוף עד אינסוף, ואין שום סיום מוגדר לא לתורה ולא לירושלים ולא למשיח והבן ובדוק וראה נכון, והמשכילים יבינו ויזדהרו כזוהר הרקיע והכוכבים.
 |
|
|
|
|
|
