|
|
| נשלח ב-1/6/2013 23:32 |
 |
| |
בליצר
הצדק איתך!
תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה פרק ג דף מב טור ג /ה"א אל תפנה לעובדן ר' יהודה אומר אל תפנה לראותן ממש כד דמך ר' נחום בר סימאי חפון איקונתא מחצלן אמ' כמה דלה חמתון בחיויי לא יחמינון בדמכותיה וחכמין אינון כלום אמר רשב"ל אין בינינו ולצדיקים אלא דיבור פה בלבד אמר רבי זעירא שומע הוא המת קילוסו כמתוך החלום אמ' ר' אשיין שומע המת קילוסו כמתוך חלום ולמה נקרא שמו נחום איש קודש קדשים שלא הביט בצורת מטבע מימיו ולמה נקרא שמו רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מימיו כד דמך רבי אחא איתחמי כוכבא בטיהרא כד דמך ר' חנן איתכפון אנדרטיא כד דמך ר' יוחנן איתכפון איקונייא אמרין דלא הוות איקונין דכוותה כד דמך ר' חנינא דברת חוורן איתבזע ימא דטיבריא אמרין כד הוה סליק לעיבורא הוה ימא מתבזע קומוי כד דמך רב הושעיה נפל קלון דטיבריא כד דמך רבי יצחק בן אלישיב איתעקרון שובעין איסקופין מבעלי בתים דגלילא אמרין דהוו תליין בזכותיה כד דמך רבי שמואל בר רב יצחק איתעקרון ארזייא דארעא דישר' אמרין דהוה נסיב שושיבתה ומקלס קומי כלייה והוון רבנן מרננין ביה אמר לון רבי זעירא ארפון ליה לית אהן סבא ידע מה עביד כיון דדמך נחתת אישתא מן שמייא ואפסקת בין ערסא לקהלא והוון תלת שעין קלין וברקין בעלמא חייא דאהן סבא דעבדת ליה שושבתא ונפקת בת קלא ואמר' ווי דדמך שמואל בר רב יצחק גמיל חיסדא כד דמך ר' יסא בר חלפות' משכו צינורו' דם בלדוקיא אמרין דיהב נפשיה על גזורתא כד דמך ר' אבהו בכן עמודיא דקיסרין אמרין כותיא לית אינון אלא מריעין אמר לון ישר' ידעין רחיקייא כמה דקריביא מריעין רבי אבהו מי דמך עברון קומוי י"ג נהרין דאפרסמון אמר לון כל אילין למאן אמרו ליה דידך אמר לון וכל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגו' הקדוש ברוך הוא מראה להן לצדיקים מתן שכרן בעולם הזה ונפשם שביעה והן ישינין להן למלך שעשה סעודה וצר כל מיני סעודה במפה כיון שנכנסו האורחין ראו אותו ונפשם שביעה וישנו להן זבדיי בר ליואי ורבי יוסי בר פיטרס ורבי יהושע בן לוי אמרין תלתא פסוקין מי דמכין חד מינהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך וגו' וחד אמר וישמחו כל חוסי בך וגומ' וחד אמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו' רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדייא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שני' ראויין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן נתנו עיניהם בשמואל הקטן שוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכ' שני' ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן ונתנו עיניהן בר' ליעזר והיו שמיחין שהסכימה דעתן על דעת רוח הקודש חד מן אילין דנשיתא דמך וקלטת מערתא וסכנתן נפשתא עאל רבי יוסי ואפטר עלוי אשרי אדם שיצא מן העלם בשלום כד דמך רבי יסא נפל קסיטולין דטיבריה והוון אילין דנשיתא חדיין אמ' לון ר' זעירא לא דמייא תמן סכנן נפשתא ברם הכא לא סכנן נפשתא תמן לא איתעקרת ע"ז ברם הכא איתעקרת ע"ז ר' יעקב בר אידי בשם ר' יהושע בן לוי רבן יוחנן בן זכאי מי דמך אמר פנו הבית מפני הטומאה ותנו כסא לחזקיה מלך יהודה ר' ליעזר תלמידיה מי דמך אמ' פנו את הבית מפני הטומאה ותנו כסא לרבן יוחנן בן זכאי ואית דאמרי כמא דחמא רביה חמא אף הוא חד מן אילין דבי ר' פזי הוון אילין דנשית' בעי מחותנתיה והוא לא מקבל עלוי אמ' דלא יהון מיתגנו בי מי דמך אמ' פנו את הבית מפני הטומאה ותנו מקום כסא ליהושפט מלך יהודה אמרו יבוא זה שרץ אחר כבוד אחר זה שברח מן הכבוד וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור מקל שהיה רודה בו את העולם ציפור ותמצא כקן ידי לחיל העמים כדור שהעולם עשוי ככדור א"ר יונה אלכסנדרוס מקדון כד בעא מיסק לעיל והוה סלק וסלק סלק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה בגין כן ציירין לה ככדורא בידה ויצורינה קערה בידה אינו שליט בים אבל הקדוש ברוך הוא שליט בים וביבשה מציל בים ומציל ביבשה דרש רבי זעירא בריה דרבי אבהו קומי רבי לעזר אשרי שאל יעקב בעזרו ומה כתיב בתריה עושה שמים וארץ ומה עניין זה לזה אלא מלך בשר ודם יש לו פטרון באיפרכיא זו אינו שליט שמא באחרת ואם תאמר קוזמוקרטור שליט ביבשה שמא בים אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן שליט בים ושליט ביבשה ולא עוד אלא חרב על צואר האדם הקדוש ברוך הוא מצילו הוא שמשה אומר ויצילני מחרב פרעה אין כתיב כאן אלא מחרב אפילו חרב נתונה על צוארו הקדוש ברוך הוא מצילו הימינה הוסיפו עליהן הסייף והעטרה והטבעת הסייף שהורג בו והעטרה שמתעטר בה טבעת שחותם בה טבעת שיש עליה עבודה זרה אסור לחתום בה רבי יודה אומר אם היה חותמה שוקע אסור לחתום בה בולט מותר לחתום בה ר' חנינה בן גמליאל אומר של בית אבא היו חותמין בפרסופות רבי לעזר בי רבי שמעון אומר כל פרסופות היו בירושלם חוץ משל אדם רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שיש בידו כל דבר ובלבד דבר שהוא של כבוד הסל והסולים והסמלים דבר של ביזיון הוא הנייר והקולמוס דבר של כבוד הוא קלמרין צריכה /ה"ב/ הלכה ב' המוצא שיברי כלים כו' רבי יוסי בשם רבי יוחנן מפני שרובן באין מן הדלפקיות מעתה אפילו תבנית יד ותבנית רגל שנייא הוא מפני שכיוצא בהן נעבד כתיב ואנשי בבל עשו את סכות בנות תרנגולתא ופרחיה ואנשי כות עשו את את נרגל ריגליה דיעקב וריגליה דיוסף ניחשתי
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 01/06/2013 23:40:16
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/6/2013 23:52 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 00:02 |
|
| |
זה שטות לומר שחז"ל ידעו כי פשוט לא ידעו ויש הרבה מאוד חז"לים שמוכיח זאת שלא ידעו.
להפך בירושלמי משמע שהם צוחקים על זה כי זה נדמה לו ככדור והפך זאת כעובדה\כסמל.
בתקופת הרמב"ם שכל החכמים יודעי תכונה ואסטרונומיה כבר ידעו, אז הרמב"ם בוכה (במורה) על כך שהוא צריך להתווכח עם ההמון אצלינו על כך, כי הם מביאים לו ראיות מהתנ"ך וחז"ל שזה לא כדורי.
בהרבה אשכולות דנו כבר בעניין. לדעתי מי שטוען זאת מבזה את החכמים ואת חז"ל
תוקן על ידי maxmen ב- 02/06/2013 00:22:11
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 00:12 |
|
| |
ירוחם
אם אפשר קצת פירוט או מ"מ בענין איחורו של מד"ר במדבר
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 11:12 |
|
| |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 14:38 |
|
| |
בליצר נזכרתי ב גמרא הסותרת את הירושלמי.
תמיד דף לא:
עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון - את זקני הנגב, אמר להן:
מן השמים לארץ רחוק, או ממזרח למערב? אמרו לו: ממזרח למערב
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 14:44 |
|
| |
אכן חרדים כותבים על עצמם...
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 16:57 |
|
| |
| ייתכן כתב: |  | | כתבתי כבר בעבר, כי הסטארט אפ הכי מגניב של אלוהים, הוא האיסור לדון על קיומו... עצם העיסוק בשאלה על מה מותר לדון ועל מה אסור, כבר נותן את התוצאה בטרם הדיון. הוסף לזה את ההפחדה על העונש הצפוי למי שח"ו עובר על "ולא תתורו" (לא משנה מה מסקנתו בסוף) וקיבלת מתכון בטוח להישארות כל הגוף, הראש והרגל, עמוק עמוק בתוך הקופסא. ואידך זיל גמור. האם זה מקרי, שהתיאוריה היחידה, האוסרת לדון על עצמה, היא דת? |
|
יתכן, נראה שאתה מפרש בטעות את איסור 'לא תותורו' כציווי 'האמן מבלי לחקור'. ולא היא. הציווי 'לא תתרו אחרי לבבכם' מחובר לציווי 'אחרי עינכם'. זהו ציווי על הלב אזהרה שלא להתפתות. שלא תתן דרור לרגשות הלב החומד לעבור על צו ההכרה באלוקים. ולא אחר העין לפרוץ את המחויבויות המוסרית לטהרת הלב ממחשבות זנות וגבולות המיניות. זהו גם המובן 'אשר אתם זונים'. אך אין איסור לחקור אחר אמיתות מציאות ה'. אדרבה, לדעת ראשונים רבים זהו מצוות עשה 'וידעת!" (צריך להסביר את האיסור 'אל תפנו אל האלילים'.) הציווי לשמור על הלב (התודעה החיה) לאחר שהגיעו לידיעה היא הגיונית.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 17:23 |
|
| |
"הנה ציטטנו לך את דעת רבותנו, המפחדים מפני המחשבה המלאה כמפני המגיפה, מרבי עקיבא שאוסר לקרוא ספרים חיצוניים, דרך הרמב"ם ועד ימינו אלו, כדי להראותך שבמשך כל הדורות שמרו רבותינו לבל יחקרו ויתבוננו חו"ח שמא יבואו לידי ידיעה נכונה.ומראש הודיעו כי מחשבה וידיעה מינות הן(ובהערת אגב, אחרי דברים אלו הטענה ששישים רבוא שמעו מפי הגבורה והעבירו את דבריהם לבניהם בחזקת שהאב הרי אינו משקר את בנו מעלה גיחוך, כי בידוע שאותם אבות אף אינם שולחים את בניהם ללמוד מדעים ומקצועות כלליים, ובמעשה זה הרי האבות מעבירים שקר גמור, שהם מעלימים מצאצאיהם את כל עובדות המדע מפחד החשיבה הפתוחה; ואם בעניין זה מסתירים האמת מבניהם, ודאי שיסתירו בכל עניין אחר).
ואם תשאל הרי הרמב"ם שאסר את החקירה, הוא בעצמו כתב ספר מורה נבוכים שכל כולו חקירה ובדיקה? על שאלה זו השיב הריב"ש בתשובה הנזכרת לעיל: "ואין להביא ראיה מהרמב"ם כי הוא למד קודם לכן כל התורה כולה בשלמות וכו' וכדי להשיב את האפיקורס עשה ספר המורה (נבוכים) וכו' ועל כל זה לא נמלט הרב ז"ל (הרמב"ם) מהימשך קצת אחר החכמה וכו' וכמה וכמה ראינו פרקו עול התפילה נתקו מוסרות התורה והמצווה מעליהם בסבת למוד אותן חוכמות".
מכל אלה הנך רואה שאסורה כל החקירה מצד עצמה כדי להגיע לתוצאות אמת יהיו אשר יהיו, עד שהרב נויגרשל, בספרו מסע אל עמקי ההויה, כתב בהקדמה: "כששואלים אותי האמנם מבוססת אמונתי על ההוכחות שאביא בספר שלפנינו או על הוכחות דומות להן? על שאלה זו עלי להשיב כדלהלן: מידי יום עם סיום תפילת השחר אנו אומרים: 'אין כאלהינו אין כאדוננו אין כמלכנו אין כמושיענו' וכו' כמדומה רוצים ללמדנו כי רק אחרי שברור למעלה מכל ספק אפשרי כי אין כאלהינו וכו' רק אז נכון לשאול במלוא הכנות את השאלות היסודיות ביותר ולהיענות לכל האתגרים שהכפירה מציבה. גם אנו לא נפתח את דיוננו דיון העתיד להיות נוקב ביותר בטרם נכריז כי לפני הכל ואחרי הכל ברור לנו כי אין כאלוהינו וגו' ".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 17:34 |
|
| |
אפרים, מעניין שבכל פעם, בפגישה עם טקסטים אתה קורא לבד את הטקסט כפי שהוא משתמע מתוכו. ואילו כאן הינך מעדיף לקרוא רמב"ם ע"פ הבנתו של הריב"ש.... אולי יחכים אותנו פשר זה? האם הפרשנות הזו כ"כ נראית לך או שמא חלילה וחלילה אתה מסמן מטרה מראש, ומסדר את הטעון סידור' שהעובדות לא יבלבלו אותך.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 17:41 |
|
| |
רמב"ם הלכות עבודה זרה:
ב,ב ועניין זה, הוא שהזהירה עליו תורה ואמרה "ופן תישא עיניך השמיימה, וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים . . . אשר חלק ה' אלוהיך, אותם, לכול העמים" (דברים ד,יט): כלומר שמא תשוט בעין ליבך ותראה שאלו הם המנהיגים את העולם, והם שחלק ה' אותם לכל העמים להיותם חיים והווים ונפסדים כמנהגו של עולם; ותאמר שראוי להשתחוות להן, ולעובדן. ובעניין זה ציווה ואמר "הישמרו לכם, פן יפתה לבבכם" (דברים יא,טז)--כלומר שלא תטעו בהרהורי הלב לעבוד אלו, להיותם סרסור ביניכם ובין הבורא. ב,ג [ב] ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה, היאך עיקר עבודתה ומה משפטה ומעשיה. ציוונו הקדוש ברוך הוא, שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה, ולא בדבר מדבריה. ואפילו להסתכל בדמות הצורה--אסור, שנאמר "אל תפנו, אל האלילים" (ויקרא יט,ד). ובעניין זה נאמר "ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור, איכה יעבדו" (דברים יב,ל)--שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא, ואף על פי שאין אתה עובד: שדבר זה גורם לך להיפנות אחריה ולעשות כמו שהן עושין, שנאמר "ואעשה כן, גם אני" (שם). [ג] וכל הלאוין הללו בעניין אחד הן, והוא שלא ייפנה אחר עבודה זרה; וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה. ב,ד ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. ב,ה כיצד: פעמים יתור אחר עבודה זרה; ופעמים יחשוב בייחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה מה למטה, מה לפנים מה לאחור; ופעמים בנבואה, שמא היא אמת שמא אינה; ופעמים בתורה, שמא היא מן השמיים שמא אינה. ואינו יודע המידות שידון בהן עד שיידע האמת על בורייו, ונמצא יוצא לידי מינות. ב,ו ועל עניין זה הזהירה תורה, ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים, אחריהם" (במדבר טו,לט)--כלומר לא יימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת. כך אמרו חכמים, "אחרי לבבכם", זו מינות; "ואחרי עיניכם", זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטורדו מן העולם הבא, אין בו מלקות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 17:41 |
|
| |
אולי להפך? הפרשנות המקובלת והרחבה של "לא תתורו "היא הפרשנות שיתכן הביא (שחקירה דומה לזנות-כמו שאסור להסתכל על אשה אחרת כך אסור להסתכל בשום ספר חוץ מהתורה)ואילו אתה מביא את הפרשנות המצומצמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 18:16 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | רמב"ם הלכות עבודה זרה:
ב,ג [ב] ספרים רבים חיברו עובדי עבודה זרה בעבודתה, היאך עיקר עבודתה ומה משפטה ומעשיה. ציוונו הקדוש ברוך הוא, שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה, ולא בדבר מדבריה.
ב,ד ולא עבודה זרה בלבד הוא שאסור להיפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שגורמת לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה--מוזהרין אנו שלא להעלותה על ליבנו, ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונימשך אחר הרהורי הלב: מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת על בורייו; ואם יימשך כל אדם אחר מחשבות ליבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. |
|
והיאך נידע מהו ספר עבודה זרה? או מהן דעות העלולות לעקור מעיקרי התורה? או מהן עיקרי התורה עצמם? המממ... הרי ידוע שעבודה זרה יש לה כסות מבלבלת וכבר אמרו חסידים שלפעמים יה"ר לובש שטריימל. מכאן שעיקר האיסור דנן הוא איסור כללי לחשוב באופן ביקורתי ועיקר הטיעון הוא מדרון חלקלק בהקשר אחד וטמטום האדם בהקשר אחר. ולא כל הדעות יכולות להשיג האמת למעט אלה שרוצים לשלוט באחרים. המזל הגדול של היהדות הוא שאף אחד לא התייחס ברצינות לחלק הזה של היד
|
|
|
|
|
