חרדים כותבים על עצמם

דעתו של הרמב"ם מפורשת והריב"ש אינו חולק על דבריו. הרמב"ם עצמו מפרש את שמי  שאינו יודע את דרכי החקירה וכל שהוא מעונין, זה קצת לקשקש בנושא בקלילות עובר על לאו זה. אך הרמב"ם אינו אוסר את החקירה הרצינית שמבקשת להגיע לחקר הענין. כך הריב"ש (כפי שאני קורא בדברים שהבאת) אינו טוען עקרונית נגד החקירה אלא בטענה שלא מלאו כריסם .

... מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ..., ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים, כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות,"

***

לשאלתך אפרים, מהי הפרשנות הנכונה יותר, זו של 'יתכן'או של הרמב"ם,

 נראה לי שדימוי של זנות הלב לזנות העין מדברת בעד עצמה. זנות מהותה משיכה ויציאה מקו היושר מתוך פיתוי . המונח 'פיתוי' משמש לחוסר שיקול דעת והבנה 'פתי יאמין לכל דבר'  הפיתוי 'מקומו' בלב. חקירת אמת אינה זנות כך גם 'מקומה' אינה 'בלב' אלא 'במוח'.

 [במאמר המוסגר. דוקא האזהרה של הריב"ש הצילה אותם מלבזבז זמן על תאוריות אריסטוטאליות שהוכחו כשטויות.    כך ג ההימנעות של הריב"ש לערב את הפילוסופיה היוונית לתורה מאפשרת לנו לקבל עדות אוטנטית יותר.]

להבנתי זה המובן הבסיסי שביצירת האדם בצלם, והעמדתו במצב של 'בוחר'.

ידיעה זה להבין מנין שהאמת היא כך ולא אחרת ובשביל זה צריך לשקול את המושגים והאמיתות מתוך חרות המחשבה. 'בחירה' מהותה נתינת הזדמנות אמיתית (של האלוקים לאדם) לבחור בצד השני (סטרא אחרא).

יתר ע"כ, לא ניתן לצוות ולהתיחס לאלוקים לפני שאני מודע לקיומו.

אבל (תמיד יש אבל..) החקירה צריכה להיעשות ברצינות או כפי שהרמב"ם כותב "שידע המידות שידין בהם.

[אגב, מה דעתך  על מי שחוקר על המחוייבות למוסר  -שג"כ 'אינו מחוייב 'לפני שהוא מודע שמוסר מחייב –  האם לא נתבע למוסריות כי האדם הוא כזה שמוסר מוכר לו ומחייב אותו ואין תירוץ של 'לא ידעתי.]

******

עם זאת אני לא מסכים עם ההגדרות שניתנו לעיל ל'חשיבה מחוץ לקופסא'

[צריך להבחין בין סוגי מגבלות שונות שקיימות. כמו של חוסר יצירתיות לעומת מגבלה חברתית ודתית. כך למשל הפיזיקה האריסטוטלית לעומת זו הניוטונית. הניוטונית לעומת היחסותית. היא מגבלה אנושית של חוסר יצירתיות, מתוך קבעון לצורת חשיבה מסויימת. 'אופק החשיבה' לא היה ידוע (לא ידעו על קיום המ'חוץ' לקופסא).]

התחביב של אנשים רבים זה להסתכל על הקופסא של ה'אחר' לראות את הגבולות שלו, ולטפוח לעצמם על השכם על החשיבה שלהם מחוץ לקופסא,  - 'הקופסא של האחר' אך עמוק בתוך הקופסא שלהם. כך השמאל שנמצא בסביבה משוחררת מכבלי הלאומיות והצמצום של המתנחל (עמוק בתוך הקופסא שלו)  החילוני על הדתי, הדתי על החילוני, צופה על הקופסא של 'האחר' ולועג.

השאלה שלי היא, האם חמל"ק בכלל אפשרית? האם ניתן לבקש מאדם לחשוב מחוץ לאופק החשיבה שלו בעצמו? ?              

כך, האמירה (של 'ספרן') שהראי"ה מסמל את החמל"ק, בכך שהוא שילב אידאות מחוץ לאופק התורני. אבל זה עצמו היה הקופסא שהוא  ייצר. החיפוש\הנסיון לשלב תכנים מהתרבות הכללית עם התורה.          אני בעצם מגיע לתובנה שבלתי אפשרי לחשוב באמת מחל"ק. תמיד נמצא את עצמנו בתוך תחום מחשבה מסויים.

ירובעל טען "חוץ לקופסא אמיתי זה שאתה יוצא ולא יודע לאן תגיע. זה עצכח. לדעת לאן תגיע מראש ואז לתאר דרך פתלתלה זה סתם שמרנות דוגמטית"

אני לא מבין כ"כ את החשיבה הזו. האם זה לא נכון שבתחילת העיון על האדם לבחון, האם הידיעות המסורתיות שקיבל מאביו ורבותיו נכונים?

אני מזדהה עם התיאור ש'ספרן' תיאר אך שלל,                                                   

 "בציור שהבאתי לעיל על 'חשיבה מחוץ לקופסה' נראית המשך עמידה בתוך הקופסה, אולם הראש/חשיבה נמצא מעליה ומשוחרר מאחיזתה, כך שבאפשרותו לערוך השוואות עם תכנים אוניברסליים מוכרים שהוא הולך ומגלה ביקום הרחב"

להשאיר את הגוףבתוך הקופסא ורק הראש בחוץ ולבחון באוביקטיביות-זה האידאל להבנתי!.  האם על האדם להניח ולהתנהג  כאילו אין אמת! ורק מתוך מופקר לצאת לחקירה? אתמהה.

האם רנה דקארט בתחילת חקירתו על המציאות ניסה לקפוץ מהחלון? האם אנסלם ה'קדוש' שהתפלל לה' שיעזור להוכיח את מציאותו, חטא בחטא הנורא של חמל"ק. האם כאשר אני מתחיל לחקור על המחויבות למוסר, עלי לחקור מתוך חופשיות ובינתיים לחיות כאילו אין מוסר. בנתיים לאנוס לרצוח ולגנוב?

בילדותי שמעתי מהמבוגרים שתיאורו את מדיניות ה'מסך הברזל' של ברית המועצות כ'בית כלא'.  שאלתי בזמנו, למה הכלא הוא בירה"מ שמא הכלא הוא העולם הגדול שאינו רשאי לצאת מכלאו אל תוככי בריה"מ?! הלא 'מסך הברזל' מונע הן את הכניסה והן את היציאה?  

חכ"א אמר לי אז משפט שאני עדיין זוכר ויש בה אמת שנוגעת גם לדיון כאן:  שתלוי מי מנסה להציץ החוצה. העולם שבחוץ כמו גם העולם שבפנים הם שניהם 'מקומות' שיש בהן מרחב תנועה. ההבדל הוא שאלו שבבריה"מ מציצים החוצה ורוצים אותה.   

ההבדל הוא באופק וברצון של האדם  'לצאת' אל עבר אופק אחר. זו גם הבעיה של 'קופסא' אם היא מונעת מאתנו לבחון את האופק שאנו רואים. (כבעלת משמעות, שאלתית או נפשית).

תוקן על ידי Zeev_w ב- 03/06/2013 10:26:24

יהיאור,

תודה על הקומפלימנט.  אכן בתוך הקופסא כבול בכבלי אנושיות. אבל מנסה לחשוב מתוך חרות המחשבה.

מסכים שהשאלה היא שאלת 'האם' ולא שאלת 'מנין'. למרות שתחילת החשיבה היא בדר"כ עם 'מנין' ומי שלא מוצא תשובה מגיע ל'האם'.

לענין שאלתי על חוקר המחויבות למוסר –לא הבנתי את דעתך. האם הוא אכן לא מחוייב (ורק החברה כופה עליו)? דומנינ שאתה טועה.

[חייב לרוץ לחברותא. אמשיך אם זה מענין אותך בהמשך.]