הרב עובדיה יוסף

אני ביקרתי לא פעם בביתו.
וכידוע יש לו ספריה ענקית.
פעם חשבתי לעצמי האם הסתכל פעם בכל הספרים שבספריה הרי מדובר על ספריה ענקית מאוד.

התחלתי להוציא ספרים מהארון ואני רואה שכל ספר אפשר לראות מתי קיבל את הספר ואיפה אחז בספר בתאריך מסויים, ואייך ?

פשוט מאוד, בכל ספר יש עותקים של כל מיני המלצות שנתן לאנשים בציר הזמן.
כך שאפשר לראות 1. שעיין בכל ספר שקיבל וקנה. 2. מתי (בציר הזמן) עיין בהם.

מי שאחזו

שאלת שאלות הראויות להישאל.

גם אם טבעי להרתע מפני נסיון לדרג תלמידי חכמים, או לחלק להם ציונים, עד יש בהחלט מקום לשאול את השאלות: מה סגנון הלימוד שלהם? במה כוחם יפה? מה הם חידשו? האם יש מתודולוגיה שניתן לזהות אצלם? וכמובן לבקש דוגמאות במידת האפשר.

וכן מצאנו בגמרא שהגדירו את רב יוסף כ"סיני" כלומר בקיא עצום ואת רבה בתור "עוקר הרים" שמסוגל להקשות ולתרץ ולהביא ראיות על ידי דמיון או לדחות ראיות על ידי חילוקים או אוקימתות (=העמדת כלל על מקרה פרטי יוצא דופן ולכן אינו רלוונטי לנידון המרכזי).

איני מכיר מספיק את הרב עובדיה או את כתביו, אבל עדיין אני מכיר מספיק כדי להציע כמה תשובות חשובות.

א. הרב עובדיה הוא בעל ידע פנומנלי. ספרות ההלכה היא עצומה בהיקפה. אם נסתכל על המקורות לדורותיהם, נראה שהם מהוים מבנה מורכב ומתפתח של עץ. עץ הידע. המשנה נושאת סביבה את התוספתא והברייתות, את התלמודים (לא הזכרתי מדרשים עדיין...) וסביבם את הפירושים של הראשונים לסוגיהם (רש"י, תוס', רשב"א וריטב"א וכל אחד וסגנונו, כאשר יש פירושים ויש דיונים ועיונים) ואת ספרי הפסק. ספרים יכולים להפוך בעצמם לשורש שסביבו צומח עץ. כמו השולחן ערוך ונושאי הכלים. ספרות השו"ת לדורותיה היא דוגמא לספרות התלויה במקורות אבל עומדת בפני עצמה. ועוד ועוד.

הרב עובדיה הספיק כנראה לקרוא את רובה (אני מהסס לכתוב "כולה") של ספרות זו.

יש לו אם כן כישורים של קריאה מהירה והבנה מהירה.

על זה יש להוסיף זכרון פנומנלי (איני יודע אם הוא גם צילומי, כלומר שומר צורת הדף של המקורות. מבחינה מסויימת ודאי שכן).

ויש לו יכולת חשובה מאד לתלמיד חכם והיא יצירת קישורים, מה שתורם גם למעלה הלימודית של דימוי מילתא למילתא כלומר השוואות יצירתיות שמאפשרות לספק הוכחות מנושא לנושא.

ב. את התכונות האלו יש לפוסקים חשובים בכל הדורות. אולם לרב עובדיה יש אותן במידה גדושה ביותר.

ג. שיטת הפסק שלו נותחה במספר מחקרים וספרים. לצערי אינם מכירם כדי לסכמם, אבל אני יכול להצביע על מה שידוע לי.

הרב עובדיה סבור שהקהילות הספרדיות מחוייבות לפסוק כמו השולחן ערוך. השולחן ערוך במובן של ספרו של ר' יוסף קארו והכרעותיו. זה חל גם על כל תושבי ארץ ישראל.

זאת בניגוד למשל לחזו"א שסבר שתושבי ארץ ישראל ממוצא אירופאי נקראים "אשכנזים" וחייבים לנהוג כהרמ"א (במובן הרחב של מונח זה) או הגר"א שסבר שכל אדם ובוודאי כל פוסק צריך להכריע מחדש ללא התחשבות בהכרעות קודמות (אלא ללמדן ולראות מי צדק מבין החולקים).

הרב עובדיה סבור שאין להחמיר על הרבים ועל ההמון. איני יודע מדוע. חלק מזה כנראה מפני שההמון לא יעמדו בדרישות האלו. האם זה גם בגלל שאין צורך להחמיר שלא לצורך? זאת איני יודע. שמעתי שמועות שהן בגדר שמועות על תשובות פרטיות למה שניתן לקרוא "בני תורה" שמהם לכאורה תבע לנהוג בחומרות.

למשל, הרב עובדיה נלחם (במושגים הלכתיים) כדי לקדם את ההסתמכות על היתר מכירה בשנת שמיטה אבל שמעתי ואיני יודע אם זה נכון של"אברכים" קרא בשיחות פרטיות לא להסתמך על כך.

ניתן  לזהות שתי צורות לימוד והכרעה שהן שונות מאד בין פסיקה "אשכנזית" (נניח הנודע ביהודה) לבין הרב עובדיה.

הפוסק האשכנזי ילך במהלך משלו, לפעמים מקורי, בסוגיות ובמקורות כדי להגיע להכרעה שלו. ניתן במבט של חוקר לשאול אם התשובה מונעת על ידי ההלכה או על ידי שיקולים מטא הלכתיים כמו התחשבות בצורכי השואל.

הפוסק האשכנזי יתעלם לפי הצורך ממסורת של הכרעות. הנודע ביהודה, מן המעט המוכר לי, השתמש בשיטת האוקימתא כדי להחלץ ממסורות שהיו מאלצות אותו להגיע לתשובה הפוכה.

הרב עובדיה, גם מהמעט המוכר לי, יסכם קודם כל את כל השיטות שנאמרו בשאלה פלונית שעלתה לדיון, ואז יכריע כמו מי ראוי לפסוק.

ההכרעה לפי הפוסק האשכנזי תהיה מוצדקת מתוך שיקול הדעת שמראה כי הדעה שהוא אוחז בה היא הסבירה ביותר.

ההכרעה לפי הרב עובדיה תסתמך לא על הסברה שלו כמו בדוגמא הקודמת, אלא על משקל של דעות. אם יש מספיק דעות להסתמך עליהן לצד אחד, הוא יעשה זאת.

על סמך גישה זו שמעתי מאשימים אותו בשטחיות (הוא אינו מנסה להציע סברות עמוקות כמו הנודע ביהודה ואחרים) וגם בזלזול בפוסקים (הוא סופר דעות לא לפי המשקל שיש לייחס לכל אחד מן הפוסקים אלא כמונה אצבעות או כך זה נראה לפעמים).

למעשה, נראה שהרב עובדיה מודע היטב לשיטת הלימוד האשכנזת וביודעין הוא מעדיף לא להשתמש בה.

האם שיטת הרב עובדיה היא מחודשת? סבורני שלא, ושהיא משקפת יותר את שיטת הלימוד הפסק הספרדית, כפי שאפשר לראות בתשובות של מאות השנים האחרונות אצל פוסקים ספרדים ידועים, אבל אם לכל מה שכתבתי מקודם יש בסיס על סמך כמה תשובות שלמדתי אצלו ואצל בעלי שו"תים פה ושם, ועל ההנחה שאולי בלתי מוצדקת שאפשר לראות בתשובות אלו פרטים המעידים על הכלל, הרי לגבי פוסקים ספרדים אחרים איני יודע כמעט כלום, וכל מה שכתבתי הוא השערה בעלמא.

אז למה כתבתי כל זאת? מפני שכך התרשמתי ממה שקראתי וראיתי, בין בספרי הלכה, בין בספרי ומאמרי מחקר. וכך גם שמעתי בעולם הישיבות, אם ניתן להשתמש במונח זה.


***

סיכום

הרב עובדיה הוא חד בדרא מצד אוסף כשרונותיו (שהוא עושה בהם שימוש בהתמדה עצומה ביותר).

שיטת הפסק של הרב עובדיה היא מכוונת מצד המטא הלכה לצורך השואלים ויכולתם לשאת תשובות והיא נעשית בשטחיות מכוונת כלומר התעלמות מהיכולת לחדש סברות.

הגישה של ספירת קולות מתחילה כבר אצל השולחן ערוך עצמו וכמדומה שהיא מצויה באסכולה הספרדית של הפסק (הבן איש חי הוא יוצא דופן).

הרב עובדיה מקדם את המרות של השולחן ערוך ככל שזה ניתן, ויש כאלו שביקרו אותו, גם מהצד המחמיר או הקבלי של העולם הספרדי (ר' יעקב הלל כתב נגדו מאמר ביקורתי באחד מספריו האחרונים).

ושוב: כל מה שכתבתי כאן הוא התרשמות ולכן יש לבדוק מה נכון ומה לא.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מי שאחזו,

אם אתה מחפש ציונים לשבחים מיוחדים על הרב עובדיה אביא לך מקצת מהם:

אם אני לא טועה, הרב משאש במכתב שנדפס בראש יביע אומר ח"י [או ט', אינני זוכר] קורא לו "גאון דור ודורות".

הרב ש"ז אוירבך בהסכמה ליביע אומר ח"ב כותב שלא ראה ספר טוב כמוהו בדורות האחרונים.

הרב זוין בהסכמה לשו"ת חזון עובדיה כתב [דבר תמוה קצת], שהרב עובדיה מצויין לשבח מחכמי הספרדים.

בעניין הערכה אישית, אכתוב לך את המיית ליבי, לא לפני שאתוודה שעד לפני זמן קצר הייתי מעריץ של הרב עובדיה בכל ליבי ונפשי:

המניעים של בחירת 'גדול הדור' אישי כיום הם בד"כ מחולקים לחיובי [עליו] ושלילי [על זולתו],

מהפן החיובי, אין ספק שהיביע אומר מפליא בכמות הידיעות – מה שמוכיח על התמדה ועיסוק תורני מדהימים בכל קנה מידה.

כל ספרי הרב עובדיה מצויינים ברציונליות מדהימה, כמעט אין בהם התרגשויות, באבע מייסעס, ציונים להתלהבויות של מחברים אחרים; כמו"כ רמת הדיוק והלקיעה לנקודת השאלה מדהימים, קראתי המון חומר שלו ולא מצאתי מקום לדחייה אבסלוטית לציון אחד שלו!

הוא ידוע כירא שמים וצדיק [מצטער, רוב הרבנים והגדויילים כיום לא 'ידועים' ככאלה, וד"ל].

שמעתי ממכריו שהוא בעל לב רגיש וחם, כך שהתורה משפיעה על אישיותו, מה שעושה את תורתו לביצועית – חובה אצל 'גדול בישראל' [אחרים יגידו שזו הגדרתו? יצדקו!].

מהפן השלילי, מצטער, אבל אף אחד מהחולקים עליו לא ידוע בגדלות תורנית ברמה שלו.

עקב עסקו בחכמת הצירופים, לא נראה לי שאפשר להניח תוכן כתוב שלו לדחותו במחי יד, מה שעושה אותו כמעט צודק בכמעט כל תחום..

עיקר הערצתי אליו הגיעה אחרי שהזדמנתי לשיעור פתוח של אחוד הגדויילים, שהיה נראה כמו קרקס של פסיכופטים, ישבו שם מאה מטומטמים עם פראקים ועניבות ודיברו שטויות באידיש עם קול של מעשנים. מצטער, גדול בשבילי זה מי שהעם שלו מודע לרמתו הרוחנית, ולא המלך עם הבגדים שרק חכמים רואים..

בזמנו דיברתי בנושא מנהיגותו של הרב עובדיה עם ת"ח מופלג אחד, והוא הסביר לי שיש מחלוקות עקרוניות שלו עם רוב פוסקי ההלכה על דרך הפסיקה. אם קבלה היא, נקבל! אבל זה לא הופך אותו לקטן יותר בשום מובן.

לאחר זמן רב הבנתי נקודה חשובה מאוד שלענ"ד יש לי ולשאר תלמידיו להבין: בפועל, הרב הוא כמעט לא הספר. רבים מתלמידיו חשבו שאם אני רוצה לצאת הרב עובדיה, אני צריך כל היום לקרוא שו"תים, במציאות זה הפוך, הבנה בשו"תים וזכירתם מגיעה רק לבעל תפיסה מדוייקת ומהירה שבקי בכל חומר תורני בסיסי [ש"ס וגדולי הפוסקים]. כמו"כ קשה מאוד לומר שאם אני משער שהוא גדול הת"ח שבדורינו, אני אמור להזדהות עם כל מילה שלו בלווין; בגלל הרציונליות שבספר, הרגשנות שבלווין היא לא פרופורציונלית מבחינת מי שרוצה להיות תלמיד של כל הרב עובדיה.

ירוחם

תודה על ההערה, אולם סבורני שבמקרה זה היא לא כל כך מוצדקת.

הבאתי כמה דברים על שיטות פסק שהם לא רק אמירות ריקות. מה שנכון הוא שלא יכולתי להתחייב שיש כאן יותר מאשר דוגמאות בודדות ואני רק משער שהן כלל.

השתדלתי לתרגם את המחמאות (=סופרלטיבים) למושגים מוכרים. האם הדירוג: זכרון טוב, זכרון פנומנלי, זכרון צילומי, אינו משמעותי?

הסיפורים שהבאתי אינם בדוקים והם שמועות בעולם החרדי, אבל אם הם אמיתיים הם מייצגים, והם הובאו בתור מייצגים.

***

ההצעה להשוות בין ספרים כי זה מה שנותר בדרך כלל מפוסק היא טובה מאד. אבל כמדומה שיש גם השפעות מעשיות של רב בדורו, וזה נכון לגבי הרב שך וזה נכון גם לגבי הרב עובדיה. עם זאת, כוונתי היתה לדון על מה שנראה מספריו ומהמעט שזכיתי לעיין בהם.

***
אחרי שקראתי את דברי אח רחוק הראשונים הבנתי שכנראה הביקורת שלך אינה נגדי...

***
אח רחוק

התוכל לציין למקומות שבהם הרב עובדיה מתאר את שיטתו בפסק? או לחילופין למקומות שבהם ניתן לראות את התופעה שתארת?

בכלל היה כדאי לציין לתשובות אופייניות של הרב עובדיה שאותן ניתן היה לנתח כדרכנו בפורום.

***
הספר של הרב הלל אינו תחת ידי וצריך לחפשו בספריה. זה כמדומה הספר האחרון שכתב ונועד לקדם את ההתעסקות ההלכתית כדרך המקובלים נגד פסקי הרב עובדיה, שאותו הוא מבקר אך כמדומה בלי להזכיר את שמו. אם יש לך רשימת ספרים של ר' יעקב הלל אזי מסתבר שהוא האחרון ברשימה.