הרב עובדיה יוסף

אצטט ממש"כ בפורום ספרים וסופרים על הגר"ע יוסף:

ידיעותיו בספרי היסוד [תנ"ך, התלמודים ושאר ספרי חז"ל, טוש"ע וב"י] בהם הוא שולט כמעט בע"פ ידע בגיל צעיר מאד. בנוסף, לפחות בחלק המעשי של התורה הוא שולט בכל הספרות התורנית כמעט.

אדם שיש לו בקיאות שכזו ודאי שברגע שלומד לומד ברמה עיונית שאין דומה לה, כי גם אדם חריף שיכול לחשבן שתי מהלכים קדימה אינו יגיע לרמה הנמצאת בספרות התורנית העניפה שיש בה [אדם חריף שלומד גמרא לבד לא יגיע למה שילמד עם תוס', גם אם הגיע לד' התוס' כבר בלימוד הגמ', כי כשילמד את התוס' יתקדם עוד בהבנה וע"ז הדרך]. כך שגם בפן העיוני הגיע למה שלא הגיעו רבים. בספריו לא מרבה להתעסק במו"מ אלא בדבריו הנוגעים ישירות להלכה [ויש לכך נימוקים. ואכ"מ. רק אכתוב שנימוקיו מעידים שלומד באמת תורה לשמה ולא להתגדר ולהתגדל. ודו"ק].

בנוגע לחידושים עצמאיים ברמת בקיאות שכזו [שהעניינים ברורים כשמלה] קשה מאד לחדש חידושים שלא נזכרו במקומות אחרים. מה שנותר הוא להעמיד אחרים על האמת. או להביא ראיות מקוריות מגמרות אחרות [כתוצאה מבקיאות רבה ועיון בכל סוגייא וסוגייא]. זה יש הרבה בספריו. וזה עדיף על שאר הספרים שאף שהדברים נראים יותר מסובכים ומרשיכים אליבא דאמת תורת הגר"ע עדיפה. וקיצרתי. רק מקווה שלא שכחתי כמה נקודות. 

גדלות שכזו אין לה אח ורע בדורנו, ובמובנים מסוימים אף בדורות קודמים [ואכמ"ל].

באבא
בוודאי שאין לגרוע במשהו ממקוריותו של הרב ע"י. 
אבל לגבי עמקותו ולמדנותו יש הרבה מה לומר אך לא זה הנושא שעסקתי בו. התמקדתי במה שמכונה 'חד בדרא בידענותו'. הן אמת שלדעתי מח של ידען [שמטבעו נולד כך], לדעתי יהיה למדן פחות, ופחות יבין לעומק הדברים. דהיינו מח סיני בא על חשבון עוקר הרים וכן להפך. אם כי סבורני שכל אדם יכול לשנות את דפוס למידתו, אבל אני מדבר כלפי החלק המולד בתפיסת המח שאותו אי אפשר לשנות


וזאת למודעי
שבכל דברי האמורים לעיל אין בהם כדי לגרוע מהערכתי כלפי הרב, ששקדנותו ועמלו בתורה, ואף ידענותו [שעולה הרבה מעל גדולי הדור יוצאי אשכנז] הם שהביאו אותו להיות מגדולי הדור. [אף שלדעתי תרמה לכך גם תנועת ש"ס. וגם חוסר ת"ח בציבור הספרדי לפני כששים שנה. וכן עבודת הפרסום הנהדרת של בני משפחתו. אך אין זה הנידון]. 
 אלא רצוני היה להעמיד דברים בפרופורציה לגבי האגדות שמהלכות סביבו. ולומר שאין כך ידענות 'פלאית' אלא ידיעה כיצד לגשת לחומר הנלמד ולהעלותו על הכתב.
לגבי שיטת פסיקתו- לרב יש כמה כללים שהם מופיעים כמוטיבים מרכזים בהרבה מתושובתיו כגון: קבלנו הוראות מרן השו"ע כנגד מנהג וכנגד אלף פוסקים וכו'. וכן שאפשר לעשות ספק ספקא לכתחילה. ספיקא דרבן לקולא כשיש ספק שקול בדעות ובסברא. ולכן לא קשה לנחש מה תהיה הכרעתו ההלכתית. 
ע"פ רוב תשובותיו מוכרעות ע"פ פוסקים שכתבו מפורש את הדין שדן בו. [לדעתי לפחות בכשבעים אחוז מתשובותיו]. וזהו סוג של כיסוי להסתתר מאחורי פוסק. [אף אם הוא עלום ואינו מפורסם כ"כ]. על פי רוב בתשובותיו הרב מעתיק את לשון הפוסקים שבחר להביא מילה במילה-דבר זה מגרע מהיכולת להבין כיצד הרב עצמו הבין את עומק מהלך הסוגיא. דבר נוסף פעמים שכותב תשובה להתיר דבר מסויים ומצטט מעשרות ספרים ראשונים ואחרונים, אבל מסכם את 'השורה התחתונה' של ההכרעה, דהיינו שאינו נכנס למשא ומתן של הדין לאשורו ולעומקו, [בפרט אם צריך לפלפל פלפול אמיתי בהבנת הגמרא ובהבנת הראשונים- דבר שמאוד מאוד חסר בספריו, אם כי אינני אומר שאינו יודע לעשות כן- אבל ברור שלא באופן הישיבתי החריף]. וזה מקל מאוד על הפוסק לעבוד בשיטה זו. בשיטת פסיקתו נגעתי על קצה המזלג
סיפור מעניין ששמעתי בשםבנו הרב יצחק יוסף שסיפר: שאביו הגר"ע יוסף כבר בהיותו בעיר פ"ת כדיין, הייתה לו כרטסת מסודרת על סר השו"ע וכידוע הרב חובב הרבה שותים וכשהיה קונה שו"ת חדש היה מעיין 'בתוכן הספר'או עובר עליו באופן זריז וכל נושא היה מקטלג אותו בכרטיסיה לפי סדר השו"ע, כך שבזמן שהיה לומד סימן מסויים בשו"ע היה מעיין בכרטיסייה והיו פרוסים לפניו עשרות שות"ים [בלא צורך לזוכרם] . דבר זה מסייע לשיטתי לעיל. דרך אגב כמדומני שראי צילום של הכרטיסייה הנ"ל בספר של נכדו 'אביר הרועים'.
אע"פ כל האמור לעיל לדעתי דרך לימודו של הרב היא הדרך הנכונה [בתוספת כמה קורטובים מן הפלפול הישיבתי בצירוף שכל ישר]. ועל כך בפעם אחרת. 

"זכר תמים" כתב:
אבל לגבי עמקותו ולמדנותו יש הרבה מה לומר אך לא זה הנושא שעסקתי בו. התמקדתי במה שמכונה 'חד בדרא בידענותו'. הן אמת שלדעתי מח של ידען [שמטבעו נולד כך], לדעתי יהיה למדן פחות, ופחות יבין לעומק הדברים. דהיינו מח סיני בא על חשבון עוקר הרים וכן להפך. אם כי סבורני שכל אדם יכול לשנות את דפוס למידתו, אבל אני מדבר כלפי החלק המולד בתפיסת המח שאותו אי אפשר לשנות.

בדברי לעיל טמונה התשובה לטעות זו
אדם שיש לו בקיאות שכזו ודאי שברגע שלומד לומד ברמה עיונית שאין דומה לה, כי גם אדם חריף שיכול לחשבן שתי מהלכים קדימה אינו יגיע לרמה הנמצאת בספרות התורנית העניפה שיש בה [אדם חריף שלומד גמרא לבד לא יגיע למה שילמד עם תוס', גם אם הגיע לד' התוס' כבר בלימוד הגמ', כי כשילמד את התוס' יתקדם עוד בהבנה וע"ז הדרך]. כך שגם בפן העיוני הגיע למה שלא הגיעו רבים. בספריו לא מרבה להתעסק במו"מ אלא בדבריו הנוגעים ישירות להלכה [ויש לכך נימוקים. ואכ"מ. רק אכתוב שנימוקיו מעידים שלומד באמת תורה לשמה ולא להתגדר ולהתגדל. ודו"ק].

זיהוי
עדיין אינני מבין מדוע העמדת אותי על 'טעותי'. נכון שאדם בעל ידע עצום מבין יותר מהר ומחשבן מהלכים תלמודיים במהירות יתרה משאר בני אדם.
אבל אופן לימוד התורה שונה מכל לימוד מדעי אחר. שכן יש הרבה צורך בדימיון מילתא למילתא, להבין את שורשו ועומקו של הדין, כדי להשליך ממנו על נושאים אחרים. להבין לעומק במה ומדוע נחלקו ראשונים מסויימים. וכן על זה הדרך. ודברים אלו אין בניהם קשר לידיעתו של האדם. וראייה פשוטה לכך שחז"ל הסתפקו האם סיני עדיף או עוקר הרים, [ופשטו שסיני עדיף שהכול צריך לידיעת הדין, והכל צריכים לו] ואם כדברך סיני כולל בתוכו גם את מעלת עוקר הרים [ולא כך חז"ל פשטו ספקם]. א"כ עדיין אינני עומד על 'טעותי' [אגב ראוי שלא להשתמש במילה זו תוך כדי דיון, שיש בה משום דמגוגיה זולה].
 
לבאבא הנכבד
מקוריותו של הרב היא בזה שהוא הראשון שבתשובותיו פורס את רוב ככל הספרות התורנית באותו נידון שבו מדבר. [זה לגבי מקוריות הכתיבה]. לגבי מקוריות הפסק- תופס בצורה חזקה את המושג 'קיבלנו הוראות מרן' וע"פ זה מהפך מנהגים, [דבר שהיה קיים בספרות  הספרדית אבל לא באותה מידתיות]. וכן צירוף הרבה ספקות להיתרא דבר שלא היה נפוץ מאוד באופן כרוני [אם כי אני סבור שיש הרבה מקרים שהדבר ראוי]. 
מרגלא בפומיה של הרב עובדיה 'כוחא דהיתרא עדיף' וזהו הקו המנחה בכל תשובתיו [עד כמה שאפשר בגדרי ההלכה]. וכמו שהאריך להסביר כן באחת מהקדמות לשו"ת יביע אומר, ובפרט שמצב הדור ושעה זוקק לכוחא דהתירא. ודומני שיש טעות בהבנת המושג כוחא דהיתרא עדיף, והכוונה היא כמו שכתב רש"י בביצה (דף ב ע"ב) "טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר, שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר, אבל כח האוסרין אינה ראיה, שהכל יכולין להחמיר, ואפילו בדבר המותר". דהיינו שכשאדם לומד סוגיא ומעיין בה היטב ע"פ כללי הלימוד הנכונים וראה לנכן להתיר הדבר, אזי מסתבר הדבר לומר שעיין בדבר היטב ולכן אינו ירא להורות כן לרבים. אבל לבוא בגישב ראשונית לפני ידיעת הסוגיא בהחלטה שאני הולך להתיר - אין זה כוונת המשורר. 
דבר נוסף- ידוע שהגמ' היא המחייבת את כולם [כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו] ולכן רוב ככל הפוסקים כשבאים לפסק עיקר עבודתם לראות שסברתם אינה סותר את משמעות דברי הגמ'. אבל הרב עובדיה אינו כן אלא נסמך על הפוסקים ב'עניים עצומות' [ע"פ רוב] בלא יחס מספק כיצד הדבר תואם את משמעות התלמוד. בנקודה זו נגעתי בזעיר אנפין. 

לאייזין 
אין חולק ברוב דבריך ובפרט בזה שהרב עובדיה הציל את הציבור הספדי ורוממו. ויותר ממה שכתבת יש בו. אבל אין זה נושא הדיון שלשמו התכנסנו. וזכור סיסמאות קונים חלשים . עיין ערך מפלגת יש עתיד. [אף ששם נפלו בפח בעיקר מעמד הביניים].  

כח דהיתרא עדיף פירושו כח המתיר שסומך על שמועתו ואינו ירא להתיר. אין משתמע מכך שבכל מחלוקת בין מתירים ואוסרים הפוסק יתיר, אלא שאם שמועתו להתיר לא יחשוש לספק להחמיר אלא יתיר.

זכר תמים,

"סיני" הוא אדם הבקי בצורה מושלמת במשניות ברייתות ושמועות עם הבנה בסיסית. 

ובכ"ז הוא עדיף על "עוקר הרים".

לגבי הגר"ע יוסף בקיאותו היא גם בספרי גדולי המעיינים והחריפים כך שהוא גם חריף גדול ועוקר הרים. 
------------------
איזין,

שפתים נישק. 

הלומד את ספריו בעיון יראה שכולל ברמזים עיון ועמקות.

אלא ששיטתו מעדיפה התמקדות בענייני הפסק. ואכמ"ל [ראה על קצה המזלג בס' אביר הרועים לנכדו].
-----------------------
אחרחוק,

מה שנכון נכון.

את דעתי על פורום עכצ"ח הבעתי באשכול נפרד.

תוקן על ידי זיהוי ב- 15/06/2013 22:15:43