| נשלח ב-2/6/2013 18:35 |
 |
| |
חיים גראביצר
הספר "חיים גראביצר" מאת פישל שניאורסון, יצא לאור במהדורה חדשה. ראו http://www.ybook.co.il/chaim_gravitzer.המהדיר, נתנאל לדרברג, הוסיף מבוא, אחרית דבר והערות לספר. הרקע של הספר הוא תקופת הקנטוניסטים, המחבר כתב שכמעט ולא מצאנו בספרות התקופה התיחסות לנושא. המהדיר מפנה לקונטרסו של האדמו"ר האמצעי ""להבין ענין לקיחת אנשי חיל", שניתן למוצאו במרשתת ב http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaam/maamarei/ku/7.עיקר הטיעון של האדמו"ר הוא שלקיחת חיילים, ילדים קטנים לצבא הצאר, הוא לבחון האם הנשמה הזו מוכנה לעבוד את רבש"ע ברעותא דלבא. צריך לציין שישנם ששים ריבוא נשמות, ולעתים נשמה אחת מתפצלת בין מספר גופים, ומספיק לבדוק ניצוץ אחד מהנשמה אם הוא עומד במבחן. וכדברי האדמו"ר בעמ' רעב: < ואם יש איזה קטרוג על איזה נשמה שיסתלק כל רצונו ית' מאתו מחמת העונות כנ"ל והחלק בעולם השייך לה יאבד, אזי לוקחים ניצוץ א' מהנשמה ההיא לראות אם יש רעו"ד בחלקו כנ"ל לומר עליו את האלקים ירא כו' כי כל העולם השייך לנשמתו לא נברא אלא בשביל זה (והצער והיסורין הוא למרק עונותיו שעשה), והכל לפ"ע העונות, אך יש שנבדק בנסיון בביתו ויש שגוזרין עליו מלמע' שיבדק בידיהם דוקא (לפי שצריכים שיעבור בן ישראל בעת מלחמה או שום סיבה אחרת במדבריות או במקומות אחרים בארץ לא זרועה ולא ישב אדם שם לטהר אותו האויר חוץ לארץ כמבו' במ"א, וזה הטעם [הוא] ג"כ שצריכים לאיש שלא נתברר [גם] בידיהם ונשאר כמו שהוא רק כיון שלא המיר דתו יכול לטהר את האויר [שעובר] שם כידוע) > כאן מדובר במי שמוסר את נפשו שלא להמיר והוא מזכה את כל העולם השייך לנשמתו. מאידך מי שממיר: < ולהבין הענין מה שיש שלא הי' ממיר דתו לעולמים אם הי' בין ישראל, וביניהם הוא ממיר א"ע, למה צ"ל כן (ואעפ"כ לא יתגבר הקטרוג לאמר הוברר הדבר שלא הי' לו רעו"ד [מקודם] במצות שעשה, כיון שיש א' מהנשמות יר"ש כנ"ל אף שיהיו אלף מומרים לא יתבטלו הפ"ז מצות שכדאי שיתקיים כל העולם בשבילו וד"ל), והענין הוא [כ]דכתי' יתבררו ויצטרפו ויתלבנו והרשיעו רשעים, היינו שקודם ביאת הגואל צדק צ"ל בירור שלא יהי' טו"ר מעורבים כו' כ"א שירשיעו רשעים שיהי' ניכרים שהם רשעים וד"ל ..... כן מחמת עונותיהם יכול להיות [איזה] קלקול לישראל, וכן עתה כשמתברר מישראל ויוצא מגדר כלל ישראל אינו יכול לקלקל עוד לישראל במעשיו הרעים ולהיפך אם לא הי' מתברר וד"ל. > כלומר, חטיפת הילדים היא לצורך ברור הנשמות, אם לא המיר, הוא הוכיח שכל העולם השייך לנשמתו הוא מצד הטוב, אבל אם הוא המיר, הרי זה טוב שכנסת ישראל התנקתה. אני חייב להודות שאני לא מסתדר עם הדברים האלו, ובשלב זה אעלה מסקנה אחת, שאסור לעזור לנערים החטופים, כי אלו שלא ימירו, צריך להעמיד אותם בנסיון המקסימלי, ואלו שימירו, טוב שימירו. הייתכן? נראה שכל הספר הוא התרסה נגד השיטה הזו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/06/2013 18:37:30
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 19:53 |
|
| |
רבי מנשה מאילייא קיבל לעת זקנותו בשנת תקפ"ז את משרת הרבנות בעיר סמארגאן לבקשת רבים ונכבדים מבני העדה. כעבור כשנה וחצי, כאשר שלט האדם באדם להרע לו ויהודים התעמרו ביהודים אחיהם, דרש מעל הבמה כי גזירת הקנטוניסטים זה עוון פלילי וכל העושה זאת מובדל מהעדה ובידוע שלא עמדו אבותיו על מעמד הר סיני כי אחינו בני ישראל רחמנים בני רחמנים הם. משלא נתנו לו לדבר עוד בעניין, אמר כי אם אסור לרב לומר את האמת, אז איננו יכול להיות רב, והתפטר ממשרתו.
תוקן על ידי מ80 ב- 02/06/2013 19:56:00
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 20:24 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: |  |
כלומר, חטיפת הילדים היא לצורך ברור הנשמות, אם לא המיר, הוא הוכיח שכל העולם השייך לנשמתו הוא מצד הטוב, אבל אם הוא המיר, הרי זה טוב שכנסת ישראל התנקתה.
הוא לא באמת האמין בשטות המרושעת הזאת, וכל מטרתו היתה לנקות את כנסת ישראל. כלומר, התיאוריה המטופשת היא לצורך ברור הנשמות: אם לא קנה, הוא הוכיח שכל העולם השייך לנשמתו הוא מצד הטוב, וכו'.
אני חייב להודות שאני לא מסתדר עם הדברים האלו, ובשלב זה אעלה מסקנה אחת, שאסור לעזור לנערים החטופים, כי אלו שלא ימירו, צריך להעמיד אותם בנסיון המקסימלי, ואלו שימירו, טוב שימירו. הייתכן?
בדיוק לפי הגיון זה, היה עליך להמנע מפתיחת האשכול. אתה סתם הורס לאדמו"ר האמצעי.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 21:45 |
|
| |
מ
ר' מנשה ללמד על הכלל יצא או ללמד על עצמו יצא?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 22:05 |
|
| |
בעלבעמיו,
רבי משנה מאילייא היה אומר שלהיות באמת חכם פירושו להיות חכם להיטיב, ומשמע שסבר שאם תפקיד הרבנות איננו מאפשר זאת, אזי חובתו לא להיות רב.
כדי לא להפקיר את העדה, מסר את רבנות העיר לתלמידו ר' אברהם ליב שפירא. אם אתה רוצה ללמוד ממעשהו כלל שמי שאיננו מסוגל לוותר על איצטלא של רבנן איננו ראוי להיות רב, אז לענ"ד אתה צודק.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 22:33 |
|
| |
מ
חוששני שאתה סותר את עצמך מיניה וביה.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/6/2013 23:11 |
|
| |
בעלבעמיו,
למה? או שלא הבנתי מה אמרת או שלא הבנת מה שכתבתי. בבקשה הסבר את עצמך.
נ.ב. אם הקשית למה מסר את רבנות העיר לתלמידו, אז התשובה שמדת חסידות יכל לדרוש מעצמו ולא מאחרים.
תוקן על ידי מ80 ב- 02/06/2013 23:36:21
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 01:34 |
|
| |
בעל
את הספר עוד לא זכיתי לקרוא, ועוח"ל.
איני מאמין שהאדמו"ר האמצעי היה מסיק מסקנות מעשיות מתוך התורה שלו, זו תורה נואשת להסביר מצב מיואש ולחזק את הציבור שעדיין יש מטרה ותכלית בכל מה שקורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 03:31 |
|
| |
מסקנה שאינה מתחילה כלל. משל למה הדבר דומה, למי שיאמר שאינו צריך להציל את חבירו מפני סכנה כי אם ימות הרי כך נגזר עליו. ומובן שאין זה כלום, כי כל עוד שניתן להציל אינך יודע מה נגזר עליו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 10:22 |
|
| |
אפרים
בעקרון אתה וודאי צודק, אך מה נאמר כאשר לפנינו נושא מגפה שאם נציל אותו הוא עלול לזהם את הסביבה?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 13:54 |
|
| |
למי שאיננו יודע מה היתה גזירת הקנטוניסטים:
בתקופת ניקולאי הראשון כ-100,000 ילדים יהודים נלקחו מהעיירות היהודיות לצבא הרוסי בו עברו לחצים ועינויים במחנות שנקראו קנטונים על מנת שימירו את דתם.
על הקהילות היהודיות הוטלו מכסות שהצטרכו לעמוד בהן. אם קהילה לא נשמעה לגזירה, לחצו אותה במכסה גדולה יותר. הילדים שנשלחו לצבא, כל העיירה היתה באה להיפרד מהם. אלפי ילדים חלו ומתו ממכות שקיבלו או מקור בקרונות שהובילו אותם למחנות הצבא. במשך שנים הילדים עונו והושפלו על מנת שימירו את דתם. נאסר עליהם לדבר בלשונם ולהתפלל, והיו חייבים לקיים טקסים של הדת הנוצרית. רבים מתו מעינויים ומהרעבות שהיו מנת חלקם היומיומית כל עוד לא נשמעו ל"מחנכיהם". רובם לא הצליחו להתנגד לאורך זמן ונאצלו להמיר את דתם. אחרי שהוטבלו לנצרות, שונו שמותיהם. בגיל 18 גויסו ליחידות צבא רגילות בהן שירתו במשך 25 שנה.
באותה תקופה ראשי הקהילות היהודיות העסיקו "חאפרים" שהיו משלימים את המכסות ע"י חטיפת ילדים. רוב הילדים הקנטוניסטים היו ילדי עניים או ילדים מסכנים חסרי ישע.
רוב הרבנים באותה תקופה שתקו מתוך חשש שישלחו אותם למחנות עבודה בפרך בסיביר. היו רבנים שעשו ככל יכולתם להצלת ילדי עניים. והיו רבנים כרבי מנשה מאילייא שאמרו לקהילותיהם שאסור למסור יהודים לצבא הרוסי וגינו את אלה שעסקו במסירת יהודים לצבא הרוסי ואת אלה שתמכו בכך. ראשי קהילות אמרו לרבי מנשה שדבריו עלולים להיחשב לבגידה ע"י השלטונות הרוסים, והקהילות עלולה להיענש בעבור כך. הוא אמר להם שאם לרבי אסור לומר את האמת ואם אסור לו לזעוק נגד דיכוי אנשי קהילתו, אזי מוטלת עליו החובה המוסרית להתפטר ממשרתו, וזה מה שעשה.
תוקן על ידי מ80 ב- 03/06/2013 14:10:40
|
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 15:10 |
|
| |
בעלבעמיו.
לא הצלחתי להבין את כל המובאה בדבריך. אבל הרושם שנוצר לי שישנה כאן הדגמה לפילפולי אפולוגיטקה-תאולוגית המיועדת ליישב את המציאות הריאלית-גשמית אם זו האידיאלית-דתית.
אשר על כן נראה בעיני טעותי להעלות ממנה מסקנות. זה הולך בדיוק להפך, מהמסקנות נגזרים התאולוגיות. וממש לא גוזרים מהתאולוגיות [מכל סוג שלא יהיו] מסקנות.
דומני שבגדול, זו רוח הספר גראביצר כולו, [לפי מה שזכור לי מלפני כ10 שנים], להכניס את עולם האצילות ועולם העשיה בכפיפה אחת. וכשזה לא הולך בקל, אז בכח.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 16:07 |
|
| |
נדמה לי ששינוארסון מנסה להראות מה קורה כאשר האצילות מנסה לשעבד את העשיה.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 03/06/2013 16:09:01
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 16:08 |
|
| |
אם אכן כך, עזרת לו.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2013 23:23 |
|
| |
בעל, אם תצליח להציל אותו, אות היא כי מעולם לא נשא מגפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/6/2013 00:14 |
|
| |
| בעלבעמיו כתב: | | .
>
כלומר, חטיפת הילדים היא לצורך ברור הנשמות, אם לא המיר, הוא הוכיח שכל העולם השייך לנשמתו הוא מצד הטוב, אבל אם הוא המיר, הרי זה טוב שכנסת ישראל התנקתה.
אני חייב להודות שאני לא מסתדר עם הדברים האלו, ובשלב זה אעלה מסקנה אחת, שאסור לעזור לנערים החטופים, כי אלו שלא ימירו, צריך להעמיד אותם בנסיון המקסימלי, ואלו שימירו, טוב שימירו. הייתכן?
נראה שכל הספר הוא התרסה נגד השיטה הזו.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 02/06/2013 18:37:30
בס"ד
בעל ,כבר הקדימני אפרייםלייב אמנם איני יכול להסתיר את תמיהתי. מה הקשר בין מבחנם של הקנטוניסטים (שהעמידה בו היא חובת נשמתם), לבין היכולת שלך להצילם שהיא כמובן החובה שלך?? הקב"ה תובע מהם לעמוד במבחן ובו זמנית תובע ממך להצילם. היפלא מה' דבר?
|
|
|
|
|
|
|
