המשך העניינים על אותו הדרך
אי לכך משום שאין יותר חטאת ואשם ולא בא לכפר לא על העגל ולא על עץ הדעת אז אין צריך שעיר עיזים, אוכלים בירושלים הכללית כסעודת מצווה כללית בלבד רק בשר בקר כבש, עוף הודו ועוף תרנגול, ומה שחשבו שם שהוא תור בן יונה כלומר היונים האלו שמסתובבות פו בעולם קראו להם חכמים פשושים והם כשרים למאכל אדם אבל לא עולים למזבח, ולא מקריבים למזבח בתור קורבן קינים שום פשושים, וזו הטעות צריך לבטל מהר לפני שתצא תקלה תחת ידו של מישהו.
וסעודות המצווה שיונהגו בבית שלישי הם של השבת הראשי חודשים, הימים הטובים ושאר המועדים הנהוגים מתוך המר גלות, כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלה שעבוד מלכויות כלומר עולם כמנהגו נוהג עד כדי עולם התורה באשר הוא, ולכן נתחיל לפרט סדר הפת בבית שלישי:
ידוע שעיקר קדושת שלושת סעודות השבת חלות על ידי שברכת המזון שלהם הם על הפת, וחל על זו הפת קדושת חלה מיוחדת ויש אף נוהגים לשים שם מניין מסויים של חלות או לפחות לחם משנה ולסדורו בראש השולחן או בצפונו לזכר לחם הפנים ושולחן שהיה בצפון.
אך בבית מקדש נשרשת הסעודה הזו מהקדושות היותר נמוכות אך עדיין של בית מקדש, וסעודות השבת קודש והפליג הזוהר הקדוש בקדושתם, והם עיקר סעודות המצווה שנשארו לנו בבית מקדש מעט שאין לפנינו בית בחירה לפיכך יש להקיש קדושתם לקדושת פת הנאכלת של בית המקדש שהיה ויבנה במהרה בימנו על מסכת מנחות כי משורש הקדושה הגבוהה של המנחות נשרשת קדושת שלושת סעודות השבת והפת שבהם.
כך הוא מנחות פרק ז משנה ה שמעשר ירושליים מועיל להרי עלי תודה ממעשר שני של ירושליים ולחמה ממעשר שני של ירושליים הרי הם כקורבן שלמים של נדבה בירושליים שנדבה מותרת בהבאה ממעשר שני של ירושליים. אך קורבן תודה ולחמו הוא חמור יותר ואם אמר תודה הרי הוא מוכרך להיות מן החולין שהוא חובה על כן סעודה ראשונה ושנייה של שבת קודש על פי הכרע מנהגי ישראל הם סעודות מצווה חובה כתודה וסעודה שלישית היא סעודת מצווה נדבה והרוצה והיכול כפי יכולתו לאכול את כול השלוש סעודות כולל השלישית ינהג גם סעודה שלישית זו כסעודת מצווה לכל דבר ומי שלא יכול או לא רוצה הרי כאילו לא נדב פת ובשר אך אם אכל פרות ומזונות או פיצוחים הרי זה כאילו בקודש הגבוהה נדב מאכלות קלות.
והא שהפליג הזוהר הקדוש בעניין שלוש סעודות בזוהר פרשת יתרו דף פח ע"ב, וז"ל - "דאינון סעודתי דמהימנותא שלימתא..." - דהיינו שעולה גם סעודה שלישית בכלל הסעודות כתודות ושלמים ועניינה הפרטי של סעודה השלישית שם הוא כנדבה דתודה דשלמים ומה שהמשיך שם "ומאן דפגים חד סעודתיה מינייהו אחזי פגימותא דלעילא, וכן וי לה לבר נש דלא אשלים חדוותא דמלכא קדישא, וכן במקום אחר "ויהיבין עליה חומרה דתלת מילין דגיהנום כולי" - הוא משום שכול מי שלא נוהג בנוסף לשני סעודות החובה שהם קורבן סעודת מצווה חובה גם סעודה כולשהיא של נדבה לא זוכה שהשם ינדב לו גם וזה צער גדול בעולם הזה בגן עדן ובעולם הבא.
אך שוב הכרע מנהגי ישראל בדור הזה שירדה בו חלישות גדולה של כוח הרצון והריכוז וחלישות הגופים גם, היאלעשות סעודה זו לפעמים רק על מיני מזונות או פרות ומיני פיצוחים ומתיקה גם שאם מתאררכת סעודה שלישית אחרי זמן שאחרי שקיעה שקבעו חכמים שאינו כל כך כעניין שבת אלה תוספת מרצון המוסיף יש מנהג - הלכה שלא יאמר בהזכרת השבת מילת "הזה" בהזכרה של דיבור שם בפנים "יום השבת הזה" אך לכל הדעותיש עדיין הזכרת השבת ואמירת מיגדול בסוף הברכה כי סופו של דבר היא כן סעודת מצווה, מכאן שהוא כן נשאר בקדושתו גם בסעודה שלישית ועד כדי כך שיש ממשיכים להדר ולהביא גם בסעודה שלישית לסעודה יין ודגים ומידי שבת בשבתו זה יהיה המנהג וההלכה בבית שלישי של הפת והבשר והיין של העולים למשמרות הישראל הנבחרות כל אחד בשבת שיבחר על ידי מנהג בית שלישי במהרה בימנו אמן
 |
|
|
