חידושים ורמזים בספר "השקדן" חלק שלישי

שלא חלילה ע"מ להתנצח (וכפי שהקדמתי שעדיף להניח שיש בעיה בקטע בספר השקדן מלהניח זילזול בגדול בתורה), בכל זאת אנסה להסביר את שכתבתי.
השאלה היא מאוד בסיסית, האם יש תכלית וקיצבה לגדלות בתורה, כלומר אם נניח אני סבור שהחזון איש מיצה את כל כוחו ואת כל עומק עיון הסוגיה, האם הוא הגיע בסוגיה ההיא לקו הסיום, וכעת הוא נמצא שם באותה שורה עם הגר"א??
אם כשאומרים על גאון בתורה שיש גדול ממנו, (פי 2 או 20 זה לא משנה), זה זילזול בו, זאת אומרת שמניחים שלא הגיע למקסימום. כי אם היה מגיע למקסימום לא היה יתכן שיהיה גדול ממנו.
אבל אם ההנחה הבסיסית היא שאין גבול. לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצוותך מאוד. אז נכון שהחזון איש הוא הכי גדול, והגיע לדרגות שאני לא יכול לדמיין, אבל אם יאמרו לי שרבי עקיבא איגר או הגר"א היו פי 10 זה לא זלזול בו, אלא הגדלה שלהם.
מתוך הנחה זו (כהאידך גיסא) יצאתי לומר שאמנם נכון שהגרע"י לא למד בבקיאות, אלא בשיא העמקות והעיון והכל סדור במוחו מראשיתן של סוגיות עד אחריתן עם ההבנה הכי ברורה ומקיפה וחודרת, ואין שווה לו בדורינו ואפילו בדורות קודמים. אבל אם מישהו שמעריך אותו נכונה אומר שיש רב פי 10 זה לא מתוך זילזול אלא רק מתוך הערכה יותר גדולה לרב השני.
אני לא לוקח מסקנות. ולא רוצה להתווכח. רק ניסיתי להסביר למה זה לא משפט שבהכרח זילזול.

אני מצטט אותך: "אין שווה לו בדורינו", זאת אומרת "בדרגתו".

איך יכול להיות בדורו א"כ "פי 10 ממנו"?

ישנה מציאות שאכן הגיעו לנקודה המקסימאלית בסוגייא. אבל מהסתכלות קולקטיבית הנתונים שהצגתי מוכיחים על גדלות יחודית.
---------------------------
הגבתי לנושא ה"בוער" בעיני. 

סיימתי את השקדן כבר בשבת. יש לי המון מה לכתוב. אלא שאין זמני בידי ואני כעת מסור כולי לנושא בו אני עוסק.

תוקן על ידי זיהוי ב- 09/06/2013 15:22:05

סיכום התרשמות קריאה עיונית של חצי ספר, ושיטחית של כולו:

השקדן מורכב משני צורות כתיבה שונות, ששילובן ייחודי לו.
כתיבה תיעודית, של פרקי הסטוריה או עובדות, שאינם סיפורים וחובבי הקריאה לא מתעניינים בהם. והם מעניינים בעיקר (או בלבד) הסטוריונים, וחוקרים. חלק זה יש לציין מאוד דייקן לכאורה.
וכתיבה שניה היא החלק הסיפורי, יש הרבה סיפורי מופת וגדלות, ככל ספורי הצדיקים. ויש בהם אכן עדויות חדשות.
הערבוב בין שני המגמות יצר ספר אחר. לא לגמרי הסטורי ודייקן, ולא מעריץ עיוור ונלהב. משהו פרוה.
היה רוצה השקדן שהחלק התיעודי ישכנע ולהיות אמין גם בסיפורי המופת, ושהחלק התיעוד יהיה קריא ומעניין יותר בזכות סיפורי המופת המשולבים.

מה שמפריע, כמו קוץ בעיניים, אלו הם כמה הערות שוליים בודדות שאין בהן לא מזה ולא מזה, ועדיף היה אילו היה מדלג עליהן.
מדובר בהערות שכל מה שכתוב בהם זה קטילות על אנשים. רמזים קטלנים, שלא מכבדים את מרן הגריש"א, אפילו אם הם מדוייקים ואמינים. 

אין לי כעת פנאי להערות לפי סדר.

פרשיית הגיור:

בס' השקדן הקדיש לכך פרק שלם על עמדת הגרי"ש בנושא הגיורים. והמחלוקת, לכאורה, עם הגר"ע יוסף. 

אכן גישת הגרי"ש שונה מגישתו של הגר"ע יוסף ואותה המחבר הסביר. המחבר נזהר גם לשמור על כבודו של רבינו הגדול מרן הגר"ע יוסף גם במחיר של אי דיוקים [בפרשייה שקרתה סה"כ לפני שנתיים] והחמור יותר, ברמיסת כבודו של הגר"ש עמאר.

המחבר קודם כל מקדים את גישתו של רבו הגרי"ש לפרסם ולזעוק וכו'. הנה זו דעתו של הגרי"ש והנהגתו. אולם האחיעזר ח"ג סי' כ"ח כותב שההתעוררות העניין בזה הוי כמו חילול ה' ואע"פ שלא נהגו כדין אותם בתה"ד שקבלו גרים אלו לכתחילה בדיעבד מיהא הוי גירות.

כהנהגת האחיעזר הנ"ל נהג הגר"ע יוסף בשבתו כארבעים שנה ברבנות ובדיינות ועוד שלושים שנה בה הוא נושא את משא הדור על כתיפיו. והכל נוהג בחכמה רבה פעמים שרואה עניין להחמיר ופעמים שרואה להקל [דוגמא לחומרא היא בשנת תשס"ז בה פסל למפרע מאות גיורים פיקטיביים של ביה"ד בפריס ע"י "רב" שהוחזק כפושע בעניינים אלו (יחיא ה.)].  

ספר השקדן מניח הנחה כי הריב בין הגר"ש עמאר לתת אלוף רפי פרץ הרבצ"ר היא משחקי כבוד מדומה. ומאשים את החכי"ם החרדים שנלחמו בעוז נגד מפלגת ישראל ביתנו.

כל אדם בר דעת יבין את הנזק וחוסר האחריות אם תפול זכות החתימה הבלעדית לידיו של תא"ל פרץ. דבר שהגרי"ש אלישיב ודאי מבין את חומרתו. גם בספר עצמו מסופר שהגרי"ש הורה במקום להילחם על פרט מורשה החתימה להילחם על כל כללות הגיור. בזה, דרכו של הגר"ע יוסף שונה. 

מי שראה את הדברים עין בעין עם הגר"ש עמאר והגר"ע יוסף הוא הגר"ש ואזנר שהתנער אח"כ ממלחמתו של הגרי"ש נגד הגיורים הצבאיים כמסופר בהשקדן.  

בעניין גיורי הצבא, הנה בכרוז החתום ע"י הגרי"ש וסיעתו ביתד נאמן נכתב כי מכיוון שלא היה בדעת הגויים הללו לקבל ע"ע שום עיקר מעיקרי הדת לא שבת ולא כשרות ולא טהרת המשפחה וכ"א יכול לומר בנקיטת חפץ שגויים אלו אין כוונתם לקבל יהדות כתב האחיעזר ח"ג סי' כ"ו אות ג היכא שברור הדבר שבודאי יעבור על איסורי שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצוות לאו כלום הוא.

אלא שהגרי"ש בקובץ תשובות ח"ב סי' נ"ו כתב שמי שקיבל עליו כל המצוות רק שבדעתו לעבור לתיאבון אין זה חסרון קבלת המצוות.

וכן דעת הגרב"ץ א. שאול בשו"ת אול"צ ח"א סי' י"ב שגר שאחר הגירות יזלזל בתורה הרי שהוא ספק גרים. ובדעת האחיעזר כתב שהם ודאי גרים.

וידוע שע"ז נסמכו הגרא"מ שך והגרי"ש אלישיב וכל גדולי הדור דאז במלחמתם נגד הרב גורן שרצה לפסול את הגיור של בורובסקי ולטהר את ממזרותו ואילו הגרי"ש וסיעתו סברו שגרותו תקיפה.

הגר"ע יוסף במכתבו קבע שיש מה לתקן ולשפר במתכונת הגיור. אך לאור האמור בדיעבד הגיורים תקפים.

לאחר כל הלחצים ולאחר חשש מוצק לשלום הציבור החרדי ולשלום חייהם של מארגני ההפגנה שאוימו ע"י עשרות (!) גורמים [כידוע הגר"ע אינו חת מפני איש ואינו "מתקפל" בפני אף אחד גם כשחייו היו בסכנה במצרים ובת"א וכן עם פסיקתו נגד הבא"ח והנהגת תנועת ש"ס והיתר המכירה וכו' ששם הופעלו לחצים פי עשר יותר גדולים והאיומים היו ממשיים. ואכ"מ] פרסם הגר"ע יוסף כי הוא מורה כפי שכתוב בהלכה דהיכא דיש אומדנא דמוכח שהגרים יהיו מומרים באופן שיפסול את גרותם הרי שהגיור פסול. ואין חדש תחת השמש.

לאחמ"כ הגיע לביתו הגר"ש ואזנר ובירכו על השכנת השלום וכו'. 


    

יישר כוח ר' זיהוי על מיצוי התגובה המדויקת על השקדן בפרק זה.

כתבת "במחיר של אי דיוקים", התוכל לפרט את אי הדיוקים?
המחיר החמור יותר רמיסת כבוד הגר"ש עמאר - השקדן מביא עליו עוד פרשיות שבהם ניהל הגרי"ש (או ביתו, ואכמ"ל) מלחמות נגד הגר"ש עמאר. מתקופות הקודמות לפרשה זו יפה נדרשת.
כך שאין זה מסיבת מחיר כבוד הגר"ע יוסף שליט"א.

ללוצאטי: אין לי יישובים לכל ההערות שלי. אבל בכלליות לכך נוצרתי.