חידושים ורמזים בספר "השקדן" חלק שלישי

52.

בנוגע לפרק על המלחמה נגד הרב עמאר בקשר לגיורי צה"ל.

א. מה שכתבו כאן לפני, לא מתאים לי לפי סדר המסמכים שבספר השקדן.

איך אפשר לפצל בין דעות הגרי"ש ועדה החרדית לצד אחד והגרע"י והגר"ש ואזנר לצד שני??

הגרע"י יש לו דעה משלו בנושא הגיור, ודאי שהוא נוקט שחייבים בגיור קבלת מצוות, אבל למפרע אינו אוחז שניתן לערער אם יש איזה שהוא צד שהיתה קבלת מצוות, והוא נוקט כנראה שבגיורי הצבא יש צד כזה.

הגר"ש ואזנר חותם בעצמו על מסמך נגד גיורי צה"ל, באופן כללי בתאריך תשרי תשע"א, לפני התחממות המאבק. ובתאריך שבט תשע"א, בשיא המאבק. כשכבר התפרסמו ברחובה של עיר הכרזות [ללא חתימות רשמיות] על "מעמד הקריעה" שיעשו העדה החרדית. הנוסח של הגר"ש ואזנר במודעה השניה הוא ברור: נידון דידן הכל יודעים שלא היה בכוונת הגויים הללו לקבל על עצמם שום עיקר וכו' וכמעט יכול לומר בנקיטת חפץ שגויים אלו אין יכולים לקבל יהדות וכו'.

איך אפשר אם כן לומר שהגר"ש ואזנר רואה את הדברים עין בעין עם הגרע"י מול הגריש"א?

אלא שהגרש"ו החליט לא למלחמת עולם. לא מסיבה הלכתית. ולא מסיבה עובדתית על הגירות שהיתה.

ב. הפרק הזה – אחרי שעברתי עליו על מנת להגיה – יש עליו טביעות אצבע שונות משאר פרקי הספר. יתכן ונכתב על ידי אדם אחר, או שהוא מהדורה לא מוגהת.

יחס טעויות הכתיב שנמצאות בפרק זה הוא כפול ומכופל ממה שיש בכל שאר פרקי הספר [לפי מה שהגהתי לעצמי בספר שקניתי]. גם טעויות בעברית פשוטה נמצאים רק בפרק זה, למשל: יש ללכת על מעמד מחאה אדירה. כמה טעויות תחביר במשפט אחד? זה והדומה לזה לא קיימים בפרקים אחרים.

ג. גולת הכותרת של הפרק הארוך והמסורבל הזה היא ההוצאה החוצה של שני המסמכים שהיו טמונים וחבויים עד הלום, בכתב יד הרב יוסף יקותיאל אפרתי ובחתימות הגר"ש כהן והגר"מ צדקה ועוד 3 שאיני מכיר. דומה כי אין להם מקום מתאים אחר לבד מספר השקדן שהוא "צפנת פענח".

בהמשך לסעיף 51 דלעיל. יש כאן בהמשך ההערה הארוכה 146 שורת רמזים.

הסיפור הוא סיפור יפה בלי שמות. האם אפשר לדלות מהרמזים במי המדובר? מי זה אישיות פוליטית מהמפד"ל – משנת תשנ"ט [הגרי"ש בן...] – שהיה לו [לנסתר האלמוני מהמפד"ל] קשר עם "אותו אחד מנאמני הבית", איזה נאמן?

54.

הכתבה של בני רבינוביץ' בפרשת הקברים בפסגת זאב, והסיפור השיקרי שהוציא את הגריש"א מכליו ומהרגלו, מכוון כנראה נגד הגר"ד שמידל יו"ר אתרא קדישא.

55.

בהערה 151, איזו בת של הגרי"ז מבריסק היתה בגיל סמינר בירושלים? כנראה הרבנית שיף.

56.

באופן כללי לפרק הרבנית רוטברג וההשתלמויות. לא מוזכר כאן שהיא ביקרה אצל הגריש"א עוד לפני המכתב המצוטט מהגר"ש ולבה (אייה צילום כתב היד המצוטט? מהיכן השיגו בעל השקדן? האם זה מוכיח שהיתה לו עזרה מתוכי תוכו של בית הגריש"א?).

כך מספר בנה הגר"צ ראש ישיבת בית מאיר, שאמו היתה אצל הגריש"א, והוא לא הבין מדיבוריה הנרגשים מה שהיא רוצה ומדוע זה כל כך חמור. ורק אחרי שהיתה אצל הגר"ש ולבה החלו הדברים "לזוז".

לידיעת השקדן, לתקן את הסיפור לפרטיו וכדאי לפגוש את הגרצ"ר.

57.

בעמוד 122 למטה יש את אחד מחומרי הנפץ שבספר. אולי מבחינה ציבורית זה לא כ"כ יובן, סך הכל "עוד מכתב" בשמו. אבל לגבי בעלי הדין ודברים שקשורים לצדדי המחלוקת בישיבת פוניבז' – כאן הפתיל... זהירות!

58.

בכרוז שבאמצע עמוד 123, יש ציטוט מדגיש לנושא גיוס בני ישיבות.

זה קצת מטעה. כי הכרוז מדבר על כמה דברים, ונושא זה ממש בלוע באמצע. וכנראה לא יצא מהכלל לכותרת אלא רק בגלל שזה אקטואליה בוערת כעת.          

59.

בתמונה שבעמוד 124, בטקסט לא מוזכר שהראשון שיושב בצד ימין הוא הגר"מ קרליץ אחי החזון איש [אבי הכלה].

60.

בעמוד 124 בהערה, מי הם שני האדמורי"ם ששמותיהם מכוסים? צריך לחפש את הרמז לפי הקשר באותן השנים לבית המורה בתל אביב שהפעיל את ההשתלמויות למורות.

61.

כמה גדולים עיני חכמים שאמר מראש שמהמחשבים יצא בעיות של שלום בית. וזה מפליא אם נכון שכך התבטא הגריש"א הספון ומופרש בחדרו הרחק מידיעת הקידמה והטכנולוגיה. ממש רוח הקודש מתוך גרונו. מכזו שורה היה השקדן צריך לעשות כותרת ראשית! ולא להבליע באנמיות בסוף קטע ארוך ואפור.

62.

בעמוד 127 בסיפור המועצת המורחבת שהתכנסה, לגמרי מדלג על הקטע הפוליטי, והברית של חלקיקי מועצת גדוה"ת של אגודת ישראל החסידית שקשורים למאיר פרוש, עם המועצת של דגל התורה הליטאית. מה שהיה בניגוד לאדמו"ר מגו"ר והותירו כמיעוט בלתי נשמע.

המחלוקת הזו עם גור גבתה מחיר יקר. ראשית בכך שברקת החילוני הביס בעזרת גור את פרוש החרדי במירוץ לראשות עירית ירושלים, וגם הגריש"א סבל מזה כאשר הוא היה מתומכי פרוש והובס. ועוד ממלחמות משפטיות שניהלו נציגי גור נגד דעת הגרי"ש ונגד הכינוס המורחב של המועצת.

עד היום עוד לא קיבל החינוך העצמאי את כל מה שהיה בידו והגיע לו, הכל תוצאה של המאבק נגד גור.

63.

בפרק פרשת עמנואל. הסמוי הראשון הוא יואב ללום. כאן מתגלה שבנותיו נדחו מבית יעקב.

הסמוי השני הוא הגורם הדוחה, שהיא מנהלת בית יעקב עם קשר משפחתי לגריש"א. הכוונה כנראה ליוכבד אלישיב אשת בנו ר' אברהם מנהלת בית יעקב גבעת שאול.

לפי המסופר היה הגריש"א כעורכי הדיינים של כלתו ושל החינוך העצמאי? קשה לעכל זאת, ודאי שהשקדן לא שם לב למה שהוא כותב.

64.

הערה 156 ראויה לתפוס כותרות. היא סירופ תרכיז של כל נושא הקבלה ואי קבלה למוסדות עם כל האפלייה הקיימת מצד האשכנזים.

68.

עוד בנוגע לכל פרק עמנואל:

בקריאה שניה ומקיפה מתבהר לפתע "מושכל שני"!

מתברר יותר הקשר של בעל השקדן לפרשה זו, יותר מהרבה נושאים אחרים שמזוהים עם הגרי"ש ושהיה יותר קשור אליהם בהכוונה או בניהול המערכה.

בתחילת הפרק יש תיק מבית הדין לממונות, של יואב ללום נגד בית יעקב.

באמצע הפרק שוב יש הסכמה לדיון באותו בית דין, עם פירוט שמי של הדיינים בהרכב שידון בו. וירידה לפרטים על אחד הדיינים אישית.

בסוף הפרק איזכור שלישי – בעיתון המבשר המצולם הבד"צ בראשות הגרא"ד לוין שליט"א בירושלים וכו'.

בקיצור השקדן רואה רק מתוך המשקפת המצומצמת שלו. לכן נעדרים המון פריטים מעניינים, מסמכים ותמונות, והתפתחויות דרמטיות שהיו בכותרות במשך חודשים שבוע אחרי שבוע.

מאידך גיסא יש גם קצה אור במנהרה - אם הוא יודע להעביר את דבריו בלי לסלף יש כאן מעלה של עד מכלי ראשון (או כמעט ראשון).

זה נכון מאוד גם ביחס לפרקים אחרים, איפה שהיה יכול "לדחוף" ולקדם את בית הדין לממונות כאילו שזה בית הדין של הגריש"א, עשה זאת.

יאמר לזכותו שכבר בהקדמות לספרים הוא כותב שהכל מידיעה אישית, ובקיצור- הוא כותב מהזווית שהוא עומד בה לפני הגריש"א.