הכרעת הלכה בדורינו

מתנצל שוב על החיבור של הכל לקטע אחד, בעטי האקספלורר בא זאת, וא"י איך לתקנו על הצד היותר טוב.

אין שום סמכות לספרי ההלכה חוץ מהעובדה שאנו פשוט מקבלים אותם כי אין משהו אחר.

הסמכות היחידי על פי התורה, הם בידי הציבור שבוחר בזקניו (שבעים) בכל דור דור מחדש. וכמובן התורה מחייבת שרי עשרות ושרי מאות וכו' וכו'

לגבי רוב ומניין:
זו ממש עםארציות לשמה. אין שום סמכות לרוב ולמניין לכפות משהו על מישהו, התורה זה לא משחק דמוקרטי שהרוב כופה על המיעוט בכוח החוק.

רוב ומניין הם רק במצב שאין הכרעה במציאות העובדתית (או בדבר שרירותית שרוצים לקבוע ויש מחלוקת מהי הדרך למשל מתי נכנס שבת ? על פי השקיעה או על פי השעון. כלומר אין מניע, לו היה היום סנהדרין שהם יקבעו ששבת נכנסת בשעה שש קבוע ויוצא בשעה שבע קבוע. בכדי לא לבלבל את ההמון כל שבת שוב ושוב.)
אז פשוט מכריעים על ידי גורל (רוב ומניין לא אומר שהרוב צודק, רק זה מן סוג הכרעה על פי גורל. ברגע שיש מישהו שמפעיל לחץ על החברי הסנהדרין (שדולה וכדומה) ?! זה כבר לא גורל רק ליצנות לשמה.)

הרוב והמניין מתאפשר אך ורק שהם יושבים יחד. אי אפשר להכריעה על פי הטלפון ועל פי לחצים של עסקנים ומשוגעים


ולכן הם חייבים לשבת יחד ולדון ולריב ולהגיע לאמת.
ורק אז אם לא הגיעו לאמת העובדתית או להסכמה בעניינים שרירותיים כמו הלוח. רק אז עושים הכרעה על פי מניין = גורל.

אבל שכל אחד לומד בביתו ולא נפגש עם חבריו. ולכן טוען שאין הכרעה ? הוא פשוט לץ מארץ הליצנים !!

וזה סיבת גלותינו זועק הספורנו הידוע.  ספורנו דברים פרק כח 

לא הבינותי מה טענתך, אני לא באתי להכריע לצד אחד,אלא לומר שעד שלא נוצר רוב בחכמה ובמנין (תגדיר אותו כפי הבנתך) אין זו הכרעה ואי אפשר לכפות דעת חלק על הכל ובהודעה הראשונה כתבתי, כי אם היה מדובר בצורך בטחוני וכדו' כמובן שאפשר לכפות, אבל כל עוד מדובר בענין חינוכי ערכי א"א לכפות דעה הלכתית כל עוד אין הכרעה

לא הבנתי את הקטע בשאלה לגבי הציונות הדתית ושבת ונידה. מתי כפו הלכות שבת ונידה, ומה זה קשור לציונים דתיים?
לעצם השאלה, היא מבוססת על ערבוב מושגי. בכפיית הגיוס לא מדובר על כפייה על המצוות. לא כופים חרדים להתגייס כדי שיקיימו מצוות עזרת ישראל מיד צר. הכפייה היא מצד נשיאה בעול עם האחרים (כלומר חוסר מוכנות שהחרדים יכפו על האחרים נשיאה לבד בעול). לדוגמה, אני כופה על מישהו לא לגזול אותי לא כדי למנוע ממנו את עבירת "לא תגזול", אלא כדי להינצל ממנו ולשמור על זכויותיי.

[זאב,

הערת שוליים - 
מקס כתב - "אין שום סמכות לספרי ההלכה חוץ מהעובדה שאנו פשוט מקבלים אותם כי אין משהו אחר".
אתה כתבת - "הסיבה ש'אנו מקבלים' דעה מסויימת היא בגלל שיש בה תוכן .(*)..שמקובלת עלינו".

אלה שתי עמדות שונות בתכלית. האחת טוענת שקבלת סמכות ה"ספרים" היא משום "הסכמה" חברתית-קהילתית (או אישית) שזו הסמכות ויש לקבלה. השנייה, טוענת שקבלת הסמכות נובעת מקבלת איזו אמת רעיונית שיש בהם. למאי נפ"מ? למשל, במקרה בו אינך מסכים עם רעיון ספציפי בפסיקה מסוימת - עמדת מקס תגרוס שעליך לקבלו בכ"ז, שהרי קיבלת על עצמך את ה"ספר" הספציפי כסמכות, ללא קשר לרעיונות המובעים בו; עמדתך תגרוס שאין הכרח לקבל את סמכותו בעניין זה, שהרי קבלת הסמכות תלויה הייתה לכתחילה (ולכן בהכרח - תיבחן תמיד לפי קריטריון זה) על קבלת התוכן הרעיוני. 

---------
(*) מחקתי את הסוגריים - "(רעיוני או סמכותי)" - כיוון שאם הבנתי נכון, הם מערבבים יחד שני עקרונות סותרים זה לזה: "רעיוני" הוא מה שהגדרתי כאן כ"עמדתך"; "סמכותי" הוא מה שהגדרתי כ"עמדת מקס". הערבוב בין שניהם כאילו היו עיקר אחד אינו מוסיף, לדעתי, להבנה, אלא רק מקשה עליה.]

זאב, לא הבנתי את השאלה. כתבת שאינך קושר זאת לסוגיית ב"ב, אם כן זו כנראה לא שאלה הלכתית, ואני מסיק שכוונתך לשאול שאלה מוסרית בדעת בני אדם. אז מה עניין מחלוקת הפוסקים להכא? בכל אופן, כשיש סכנה מוחשית לכולנו פשיטא ופשיטא שעל כולם להשתתף בעול. מה השאלה בכלל?

[הערת שוליים,

אני חושבת שהעמדת הויכוח הפוליטי הספציפי, כאילו היה מחלוקת הלכתית היא הדגמה מופתית ל"מלאוּת" עצמית, הבוחנת כל דבר רק בעזרת המשקפיים "שלי", מבלי להבין שאלה משקפיים בלבד, וייתכן שאחרים אינם נזקקים לכאלה, או שיש להם "מספר" אחר לגמרי.]  

תוקן על ידי אמשלום ב- 07/06/2013 14:17:20

בהלכה, יחיד ורבים הלכה כרבים, בתנאי שמקשיבים זה לזה ובתנאי שהרבים מאוחדים בדעתם. בדעות, יחיד ורבים, בד"כ האמת פחות מצויה אצל הרבים.