העליתי את הנושא בפורום הראשי:
http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=4&topic_id=3012237&forum_id=771
מה דעתכם?
-----------------------
להלן תגובה שכתבתי בדיון עם מישהו, מול החוויות השליליות שאפשר לחוות היום בעולם החרדי:
מה אומר ומה אדבר,
אדם רשאי לראות שחורות ולראות וורודות.
אפשר לומר שהמאבק הקיים היום הוא בין יהדות לבין מערביות.
היהדות מקדשת את האלוקים במרכז, היא מקנה לאנשיה סל ערכים שמקדש את האמת, הכנות, היושרה,
דמות החיקוי וההישג האנושי - הוא הצידקות, הנשגב, הנעלה, הטהור.
אופי החיים הוא התגברות על תאוות ויצרים, עבודת המידות, הרבה עמל, והסתפקות במיעוט תענוגים.
המערב שם לעומת זאת את האדם במרכז, והוא מקנה לאנשיו סל ערכים של הצלחה ומימוש עצמי, חופש ודרור,
דמות החיקוי הם מגזיני הדירוג: מי הכי עשיר, מי הכי חכם, מי קופץ הכי גבוה, מי בועט הכי טוב בכדור,
אופי החיים הוא ניצול מקסימום ההנאות, אין צורך בהשקעה עצמית - רק אם זו לתועלת וכו'.
אפשר כמובן לסייג פה ושם, אך אלו הצדדים הקיצוניים.
החרדים נמצאים במקום היהודי, החילונים נמצאים במקום המערבי, הציונות -הדתית שמה מקף ומנסה לחיות מזה ומזה.
אבל הם נמצאים כבר במקום של תחרותיות, הישגיות והערכת הכישורים - חלף העבודה העצמית.
אצל החרדים לא היו מתלהבים מבנט, כי לא מתלהבים ממי שהיה בסיירת מטכ"ל (כוח) הייטקיסט מצליח (כסף) כרזימטי וסחבקי (כבוד)
יש לנו סולם ערכים שונה לגמרי, אנו מעריכים את הצדיקים שעבדו קשה, היו ערים בלילות ולא נתנו תנומה לעפעפיהם - עבור לימוד התורה.
אפשר לדון על כך שכיום יש דריכה במקום, אבל בסופו של דבר המהות היא תורת חיים, ערכי היושר והטוהר.
אנו מעריכים את מי שעמל על מידותיו, קשה לכעוס, נוח לרצות. גם בחור עילוי ותלמיד חכם גדול - אם ינדוף ממנו ריח גאווה - יתרחקו ממנו, אין לתורה עניין בפלפול והישג לימודי.
אף אחד לא מתלהב מן העשירים - רק אם השכילו להוזיל מהונם לצרכי שמים.
אנו לא רק "מתייעצים עם רבנים" אנו יודעים שהם עמלו להבין את דבר ה' - והם יכולים לומר לנו בבהירות יתר את הדעה התורנית בנידון.
ושוב גם כאן, צריך לסייג, ופה הסייג גדול יותר, בציונות הדתית יש הרבה מאוד החולקים איתנו את סולם הערכים הזה, ובאמת בשעת מבחן רואים מי שייך לפה ומי לפה,
וחבל מאוד שאין יותר קשר בינינו לבינם, שזה נושא שעלה לאחרונה בפורום אגודה אחת.
בסופו של דבר אנו יכולים לראות את הקהילות החרדיות בחו"ל ששם המארחים שלהם סובלניים יותר ולא מתנגחים בהם כל היום, כך שאין להם את כל נושא הצבא/עבודה והנגררות שלהם (עוני, שעמום בכוללים, הסתגרות בדעות), ואני לא רואה כל בעיה בחרדיות.
הבעיה היא החילוניות הישראלית שנוגחת בנו ללא רחם, ומותירה אותנו מדממים.
זו לא השקפה העולם החרדית, כי עובדה שבחו"ל אין את כל זה.
