תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מב עמוד א
מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה, ומחזירתו למים בשבת
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מב עמוד א
גמרא. פשיטא: - מהו דתימא: הואיל ואשה לאו בת חיובא היא, אימא לא תקבל - קא משמע לן.
)
אבל היום? בעידן מכונות הכביסה והמגהצים, התנור והמיקרוגל, כאשר נשים יוצאות ללמוד מקצוע ולעבוד כמו גברים (ואולי יותר, אבל זה לא הנושא שלנו חלילה), העולם השתנה, התרבות השתנתה.
אז אשה מהי בתפילין? בארבעה מינים? בסוכה?
יש כמה נקודות שיש לחשוב עליהן אם בכלל יש הווה אמינא (=אפשרות של דיון) שהדין של אשה במצוות עשה שהזמן גרמן ישתנה.
א. להקל: אשה היא אדם והיא יודעת שהיא אדם (אפילו בת חרדית טובה כמו תושיה, שהתחנכה בבית הספר להנחת היסוד שאשה שונה מגבר, פחות טובה או חשובה או למצער יש לה תפקיד אחר, גם היא רוצה מצוות).
כלומר: האשה רוצה וזו זכותה, כי גם היא צלם אלוקים. (סליחה על הביטוי הזה, "גם". אבל גם לגבי שחורי עור היתה תקופה שהיו צריכים לומר בפה מלא: גם הם בני אדם אפילו שהם לא לבנים. וכן כאן).
ב. להחמיר: זה נגד השמרנות הטבועה בהלכה.
ג. זה נגד הגמרא שדנה שנשים פטורות.
ד. להקל: יש מחלוקת תנאים שלא הוכרעה, אז הרוצה לסמוך שאשה תקיים ותברך יש לו על מה לסמוך.
ה. להחמיר: אם נקל, האם לא נראה כרפורמים, או קונסרבטיבים, או דתיים לאומיים, או משהו נורא כזה (נכתב בציניות, בציניות). נראה לזולתנו, נראה לעצמנו.
ו. להחמיר: יש היום מאבק נגד בית כנסת כמו "שירה חדשה" שבו נשים ממלאות תפקידים ורבים יסברו שזה בכלל לא מקום אורתודוכסי. יש היום מאבק נגד נשים שמגיעות לכותל להניח תפילין בפומבי (הנה הפוליטיקה...).
הכותבת תמר דובדבני (קשה לי להוסיף את המילה "רבה", סליחה) מנתחת את הסוגיות הרלוונטיות בדף היומי כאן:
בעקבות הגמרא, היא מציינת ששתי נשים נחשבו למי שהניחו תפילין. ניתן להציע פרשנויות שונות מדוע יוחסה מצוה זו דווקא להן. ואפשר להעלות השערות. אבל אם יש כבר כאלו דרשות, זה ודאי אומר שחכמים היו מודעים לכך שנשים ירצו שותפות במצוות. השאלה שעמדה בפניהם כמו בפנינו היא איך להתייחס לזה. ומה הסברות.
במקדש עלתה השאלה, לפי המתואר בגמרא, אם נשים יכולות לסמוך על הקרבן שלהם, כמו גברים. יש דעה שעשו כן (ואם עשו כן, זה היה בהיתר), ויש דעה שרק נתנו להן לעשות זאת "לנחת רוח". כלומר מין שעשוע. נתנו להן לעשות זאת אבל התעלמו מכך שזה לא בדיוק הלכה. רצו להפיס את דעתן.
אילו הייתי אשה הייתי חש פגיעה. לא הייתי ממהר לפסול חלילה את חכמינו, אבל הייתי חש תרעומת והייתי מבקש הסבר.
ואפשר לספק הסברים. ההסברים יהיו תלויים גם באופן שבו נראה את חכמינו. וכמובן גם בשאלה כיצד אנו רואים את האשה. בתור צלם אלוקים שבמשך דורות שועבדה למקום שני במידרג עקב נסיבות החיים, או מי שהיא באמת סוג ב, בין השאר בגלל שהיא האכילה את האדם מעץ הדעת ועוד.
אולי נקודת התחלה לשינוי היא בכך שנזכור שאשה, כמו גבר, היא צלם אלוקים. היותו של אדם צלם אלוקים אומרת שיש לו זכויות מלאות לבקש קשר עם אלוקים. לשמור מצוות, שזו זכות לא פחות מחובה. כפי שחכמים קבעו שלכל אדם זכות ללמוד וללמד תורה, לא רק לכהנים או למשפחות מיוחסות, כך אולי עלינו להביא בחשבון את האפשרות שגם לאשה יש זכות ללמוד ולקיים מצוות מעשיות?
השאלה היא עקרונית. כיצד יש לתרגם אותה למעשה ובאלו עוד עקרונות יש להתחשב - טוב, זה נושא כאן.
***
איני יכול שלא להזכיר:
הגמרא כאן (סוף עירובין) מניחה בפשטות שנשים פטורות מעליה לרגל. אבל אחת הנשים הגדולות בעם ישראל, ואם אהיה פוליטיקלי קורקט, אחד האישים (במובן שיכול להתייחס לגברים ונשים כאחת) בתולדותינו היא כמובן חנה אמו של שמואל.
היא עלתה לרגל (עם בעלה).
היא נאבקה על זכותה לזכות בבן ולגדלו לעבודת ה'.
היא התפללה תפילה שהיא דוגמא עבורנו לדורות.
היא נהגה מסברת ליבה באופן שהגמרא לומדת ממנו הלכות.
היא חינכה את שמואל הנביא.
היא לא פחדה מביקורתו של עלי הכהן הגדול וידעה לענות לו בדרך ארץ אך באופן שיבין את צרכיה.
אולי זה רעיון לאירגון אורתודוכסי של נשים אורתודוכסיות שיבקשו לעצמן זכות גדולה יותר במצוות עשה שהזמן גרמן, ויקראו לעצמן "בנות חנה?"
***
***
מתנה עבור הרבה תמר דובדבני
בסוף דבריה היא כותבת בדם ליבה:
ר' יוסף קארו פסק בשולחן ערוך שתפילין הם מצוות עשה שהזמן גרמהּ והוסיף לדבריו ר' משה איסרליש (הרמ"א): "ואם הנשים רוצין להחמיר על עצמן (ולהניח תפילין) – מוחין בידם" (שו"ע או"ח לח, ג). יחד, בין שניהם, דחו קארו ואיסרליש את שתי פניה של הסוגיה, ובקול גדול מחו כנגד אי המחאה הקדומה. אני ממשיכה בדרכם – ומוחה כנגדם.
יש להביא בחשבון שהרמ"א, אם זכרוני אינו מטעני, מתיר לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמן. התפילין הן יוצא דופן.
המשנה ברורה מציע את ההסבר הבא:
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לח סעיף ג
(יג) מוחים בידן - מפני שצריכין גוף נקי ונשים אין זריזות להזהר:
יש לדון מדוע נשים אינן זריזות לשמור על גוף נקי (ויש לברר גם מהו גוף נקי. הדרישות לגוף נקי הן די מינימליות, ועיקרן בניקוי לאחר שאדם יוצא למקום האסור בדברי תורה ובאיסור הפחה. האם אשה פחות מקפידה על זה? האם בזמנו של רבנו בעל המשנה ברורה זה היה אחרת? איני יודע. אולי זה נובע מכך שאשה חלק מהחודש היא נידה, אבל לא שמענו שיש איסור תפילין בזמן נידות. ראיה רחוקה: הבועל את הנידה, שמקבל דיני נידה לשבוע, אסור בכל מה שאסור אדם טמא, אבל מותר להניח תפילין. ואולי נעלם ממני משהו?)
אז הנה המתנה: לפי הטעם שכותב המשנה ברורה, אין צורך לאסור נשים בתפילין.
***
האם באמת יתכן שינוי?
האם באמת ראוי שינוי?
האם השינוי יצמח "מלמטה", מתוך ההנהגה העצמאית של העם, או "מלמעלה", מתוך החלטותיהם של חכמים?
ובזאת תצא הקריאה מפורום של תורה, עצור כאן חושבים, לחכמים די בכל אתר ואתר, לתת את דעתם על שאלות אלו שהגיע זמנן.
הכו"ח לכבוד התורה ונותן התורה, הק' מיימוני