|
|
| נשלח ב-16/6/2013 16:16 |
 |
| |
הבנתי מי הם הסופרים הגדולים האמיתים
מרדכי גרליץ- חנוך ריגל- ירוחם לנדסמן- אהרון גרנות וכד'
איך לא הבנתי קודם?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/6/2013 16:36 |
|
| |
בישראל הסופרים הגדולים בדורות האחרונים הינם הרמח"ל ומנדלי מוכר ספרים, ושאר הסופרים העבריים לא התקרבו לקרסוליהם. באומות העולם מהסופרים הגדולים בדורות האחרונים רבינדרנת טאגור, ויקטור הוגו, וג'יין אוסטן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 08:08 |
|
| |
יתכן שפספסתי אבל אף אחד (ובמיוחד נציג הקלישאות החרדיות) לא הציע את התנ"ך?
התנ"ך הוא הבסיס לתרבות היהודית ולתרבות המערב, קשה לקרוא לעצמך בן תרבות או יהודי שמכיר את מקורות היהדות מבלי שתכיר את התנ"ך ולוא גם הכרות שטחית.
באשכול הסמוך "מדף הספרים של עצכ"ח" תמצא המלצות רבות לקלאסיקנים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 08:47 |
|
| |
מ
הנחרצות שלך טעונה הוכחות מפורטות יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 14:50 |
|
| |
אלי צודק. אלא שהמקרא מיוחד ונעלה מרשימות של ספרים מומלצים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 15:08 |
|
| |
[מ80,
אני לא בטוחה שג'יין אוסטן היא סופרת דגולה במיוחד, ובטח לא שהיא עדיפה מעגנון או מברנר (ואפילו לא מקניוק או מעוז). אבל, אני גם לא בטוחה שזה לא עניין של טעם, וזכותו של כל אדם לטעמו הספרותי.
מנגד, אם לדעתך במאה השנים האחרונות לא נוצרה ספרות טובה בעולם (כל הסופרים שציינת קדמו לכך), אני חוששת שזה כבר לא לגמרי ענין של טעם אלא יותר עניין של ידע, היכרות והשכלה ספרותית. או, לחילופין, עמדה פוליטית עקרונית (או דתית אפילו) לפיה רק מה שגילו מעל 100 ראוי לתשומת לב. אם כך, אני מציעה שניפגש עוד מאה שנה ונדבר אז.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 15:26 |
|
| |
אם שלום
הצעתך להפגש בעוד מאה שנה לדבר, ממש לא נוחה לי, אשמח אם נוכל לדחות את הפגישה בכמה שנים, עוד מאה שנה היומן של מלא בהתחיבויות אחרות, ואני מאד רוצה להשתתף במפגש הזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 16:10 |
|
| |
אמשלום,
מה ענין שמיטה להר סיני? ערכה של ספרות נקבע לפי איכותה ולא לפי זמנה. טאגור חי מאה שנה אחרי אוסטן והוא סופר קלאסי לכל דבר, דהיינו התוכן והצורה והסגנון של ספריו מופתיים ונובעים משורשי מסורתו ולשונו. אוסטן כתבה את ספריה בתקופה הרומנטית, והיא סופרת יותר מודרנית מרוב הסופרים המודרנים.
ג'יין אוסטן כתבה על דברים פשוטים ורגילים, אולם עשתה זאת ברגישות גאונית וברעננות מופלאה ובהומור דק. יכולתה לאפיין דמויות נדירה, ומצויה רק אצל משוררים גדולים. נקודת מבטה מוסרית, ובכך המשיכה את הזרם העיקרי של מסורת הספרות האנגלית, אשר רבים מבני דורה התרחקו ממנו. וולטר סקוט, שבאותה תקופה נחשב לגדול המשוררים שבבריטניה ואשר הרומנים שכתב היו מודל כתיבה עבור הרבה מהסופרים הגדולים שבאירופה, אמר עליה שיש לה את הכשרון הספרותי המופלא ביותר שהכיר לתאר רגשות ודמויות בחיי היומיום. כיום רוב האנשים לא יודעים מי זה וולטר סקוט, אז כדי לקדם את ספרותו לפעמים מצטטים דברים שג'יין אוסטן כתבה בשבח ספריו.
תוקן על ידי מ80 ב- 17/06/2013 16:18:22
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 16:42 |
|
| |
[מ80,
כאמור, עניין של טעם - בעיניי, הספרים של אוסטן פשוט משעממים.
אני מבינה בהחלט את מה שאתה אומר על תיאור של התרבות של הכותב/ת מבפנים ובעומק. אני חושבת שאתה צודק, וזה אכן תנאי לספרות טובה. אני חושבת שעגנון בהחלט עומד בתנאי הזה, כמו גם ברנר וקניוק (וגם - טרי פראצ'ט, דאגלאס אדאמס, קורט וונגוט, ג'ונתן ספרן פויר, נתן אנגלנדר ועוד הרבה הרבה אחרים). לטעמי האישי, להכריז - באופן גלוי או סמוי - שבמאה השנים האחרונות לא נכתבה ספרות טובה, זו שטות.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 17:41 |
|
| |
אמשלום,
רוב הספרות שבכל הדורות בינונית ומטה, ומאחר שרוב הסופרים מחקים איש את בינוניות רעהו, נטייתה הטבעית של הספרות להיות בינונית, ועוד לטפוח על שכמה ולסבור שהיא ספרות טובה. בד"כ יש ספרות טובה או כאשר בעלי כשרון מיוחד כותבים מפנימיותם מבלי להשגיח בכתיבתם של סופרים בינוניים, או כשסופרים למדים זה מזה ועוזרים זה לזה כדי להשלים את חסרונותיהם, או כשמבקרים בעלי טעם מצליחים לשפר משמעותית את הטעם של דורם.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 17:47 |
|
| |
[מ80,
לכך אני מסכימה בכל ליבי.
ועדיין - אני חושבת שנכתבת היום הרבה מאוד ספרות טובה (גם אם היא רק אחוז מכלל הספרות - זה המון!), ואין שום סיבה להגביל עצמנו רק לסופרים שמתו לפני מאה שנה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 19:05 |
|
| |
הרואה הרשתי.
ספר נוקב אודות השפה ההיסטוריה היווצרות הדת ויצירת תוכנם הנבואה הקדומה במספוטמיה עד הגיע לעולם הטכנולגי,הראיה המטאפיסית כיצד הינה אפשרית ומדוע היא קוראת,ועוד ועוד ועוד.
אפשר למצוא אותו ברשת במייל הרשתי.
הרואה הרשתי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 19:05 |
|
| |
:)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 19:41 |
|
| |
אמשלום
ספרות באמת טובה הינה והיתה מאז ומעולם נדירה. אין אנגלי בן-תרבות בימינו שיסבור שיש כיום סופרים אנגלים הכותבים טוב יותר מאליוט או מדיקנס, קל וחומר שברור לו שדיקנס ואליוט רחוקים מרמת היצירה של שקספיר. הסיבה לכך איננה שדיקנס ואליוט חיו לפני מאה וחמשים שנה, או ששקספיר קדם להם בכמה מאות שנים, אלא שיש תקופות בהן יש תנאים המאפשרים לרוח להתעלות ואזי היצירה באמת מתחדשת, כגון התקופה האליזבטנית והתקופה הויקטוריאנית עבור הספרות האנגלית, ויש תקופות בהן יש בעולם יוצרים גאוניים באיכות ובכמות יותר מתקופות אחרות כגון תקופת הרנסנס או התקופה הרומנטית באירופה.
לספרות העברית החדשה היתה עד כה תקופה טובה אחת, כאשר מיטב הסופרים ישבו באודסה או בוורשה, והיו כשרונות אמתיים (מנדלי מוכר ספרים, אחד העם, פרישמן, סוקולוב, ברדיצ'סקי, פרץ, פיירבג, ביאליק, רבניצקי, פיכמן, ועוד)
הן בשירה והן בסיפורת והן בכתיבת מסות והן בעריכה והן בביקורת שעבדו יחדו על ספרות עברית מקורית כראוי לישראל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/6/2013 20:19 |
|
| |
[מ,
אני מסכימה שיש אכן תפיסה כזו, אלא שהיא נובעת - לדעתי - מנוסטלגיה, כמו גם מן ההנחה (הלא בהכרח מוטעית), שיסודות התרבות מונחים בעבר, ולכן כל מה שנוצר היום תלוי במה שנוצר פעם. לכן, כשמדברים על "קלאסיקות" תרבותיות, תמיד מדברים על העבר הרחוק - "קלאסיקה" היא משהו ששורד במרחק זמן ומקום.
אני לא דיברתי על "קלאסיקות" אלא על ספרות טובה, וכזו יש גם היום.]
|
|
|
|
|
