הרהורים של תוההה

אולי יהודי חרדי לא יכול בלי אלוהים אבל אלוהים כנראה לא יכול  עם החרדים

תוההה

נגעת בנקודה חשובה שלדעתי כל בן דעת אמור לתת עליה את דעתו. ברצוני להוסיף כמה הרהורים להרהורך. 
נקודת פתיחה- לאדם קשה לעשות שינוי מכל סוג שהוא בחייו. ולכן כשהאדם נכנס לספקות [בנידו"ד ספקות אמוניות] חזקה עליו שמוחו הקודח ימציא כל מיני תירוצים לצידקת דרכו אבל הנקודה החשובה היא שהוא 'באמת' יאמין בהם. או יחשוב שהוא מאמין. באותה מידה אפשר לומר שכשיש לפניו ספק האדם על פי רוב 'חושב שהוא חושב' כי לבסוף הוא יתיישר עם מה שהוא כרגע. והוא יאמין בזה. 
דוגמא מחיינו החרדים. הרי בחברתינו  יש הרבה כתות מסוגים שונים חסידים, ליטאים ספרדים. וכל כת מחולקת להרבה תתי כיתות . ובתוך אותם תתי כיתות מחולקים לסוגי ישיבות . ולאין ספור חלוקות פנימיות. [הקב"ה נתן את התורה לעם שהיה בעל מטליות אחידה, דומה בהשקפתיו, שהרי כולם למדו אצל משה רבינו. דהיינו שיש רק דרך אחת נכונה. או שבכל מקום יש חלק מהאמת וחלק מהשקר]. 
כמות האנשים שעושים שינוי כגון מחסיד לליטאי היא מועטה, ואם נשב עם רוב האנשים החושבים הם יסבירו לך מדוע הם שמחים שהם נולדו איפה שהם. דהיינו שהמח שלהם פועל באופן כזה שהוא מייקר את המעלות שיש שכת שהוא נימצא, ומגדיל את החסרונות שיש בכת האחרת כך שהאדם משוכנע שאיזה נס שהוא נולד במקום הנכון. 

כמובן שזה שייך אף בזהות פוליטית. על פי רוב אדם משויך למפלגה [ימין שמאל. קומניסט סוציאליסט וכו'] שבה הוריו תמכו. יש על כך מספר מחקרים. דהיינו שהאדם יורש גם את הדעות מהבית. וזה נהפך אצלו לאידאולוגיה שהוא מאמין בה.

מכאן נוכל להשליך על הדת היהודית בכללותה. רוב ככל היהודים שמחים במצבם. האם זה נובע מאותו תהליך של 'ירושת האמונות' שהבאנו מהבית. האם אנו לא חיים בתהליך של שכנוע שאנו צודקים. 

עוד נקודה הראויה לדיון. רוב היהודים חושבים שאין מקום על פני הגלובוס שלא שמעו עליהם. הם סבורים שהעולם חג סביבם. אז זהו שלא. רוב אוכלוסיית סין הודו ורוב מדינות העולם השלישי אינם יודעים כלל מהי ישראל. א"כ כיצד נוכל לומר שהבורא ברא עולם כ"כ ענק. שיש בו כ"כ הרבה שקר [דתות של כופרים כגון נצרות ובודהיזם שהם רוב מוחלט של העולם]. בשביל אומה כ"כ קטנה שיש בה מיעוט שומר תורה ומצוות. מה המטרה בכל זה. וכיצד נוכל לבוא בתביעה על עבודת אלילים כלפי רוב מוחלט של העולם בו בזמן שהם מאמינים בדתם. עקב שיכנוע עצמי. [אותו תהליך שגם היהודי עובר במסגרת הפרטית שלו. וכן בנוגע ליהדותו בכלל]. 
לאור האמור נראה שאדם חייב לבנות את עמדתו הדתית רק ע"פ הוכחות ברורות. אחר הוא עושה שקר בנפשו. 

אשמח לשמוע אם יש בדברי צדק. או שמא פעלתי מתוך שכנוע עצמי עמוק. 

האם יש הוכחות ברורת שהדת היהודית היא האמתית. [בהנחה שאיננו צריכים הוכחה שיש בורא לעולם]. 

תוקן על ידי זכר_תמים ב- 16/06/2013 00:06:03

מעולם לא פגשתי תוהה שהפסיק לפתע לתהות. הדת מתחילה במקום שהספקנות והפכחון מסתיימים.

תוההה,

<* style="margin: 0px 0px 0px 40px; border: none; padding: 0px;">

תפוזי

אתה חותר לכיוון מסוים, השאלה מה אם לעניות דעתו הכנה והאמיצה, הוכחתך מוטלת בספק סביר.
באיזה גיהנום עליו להצלות ? 

אני באמצע. נא לא להפריע.


הטענה העיקרית שלי היא, שהטענה על אמיתות התורה אינה טענה על העבר הרחוק, אלא היא טענה על דברים הגלויים לעין בהווה או בעבר הקרוב. דבריה של התורה "אתם ראיתם" אינם מכוונים רק לבני הדור ההוא, אלא לכל הדורות כולם. דבר זה נעשה על ידי כך, שהטיעון של התורה כולל בתוכו גם את האנשים ששומעים אותו ברגע זה, באופן שאם הוא נכון - אי אפשר לפקפק בו, ואם אינו נכון - לא יתכן שמישהו יאמין לו.


תחילה אביא כמה דוגמאות:

א.
ראובן: אתמול אכלתי גלידה.
שמעון: אני מאמין לך.

ברור שאמונתו של שמעון אינה מהווה הוכחה לאמיתות טענתו של ראובן. אם שמעון הוא תמים, אין זה אומר שגם אני צריך להיות תמים.


ב.
ראובן: אתמול ישבנו שנינו יחד ואכלנו גלידה.
שמעון: כן, נכון.

אם נניח ששמעון אינו משקר, אזי ברור שדבריו מהווים הוכחה חזקה לאמיתות טענתו של ראובן. הלא אם טענתו של ראובן לא היתה נכונה, לא יתכן ששמעון היה מאמין לה, שהרי זה "מכחיש את המוחש". אמנם, עדיין יתכן ששמעון בעצמו משקר.

נוסיף עוד גורם למשוואה:

ג.
ראובן: אתמול הלוויתי לך 100 ש"ח.
שמעון: כן, נכון.

כאן הראיה מתחזקת עוד יותר, כיון שלשמעון יש אינטרס להכחיש את הסיפור. אמנם עדיין יש מקום לפקפק: אולי שמעון הוא שוטה או לוקה בהזיות? אולי הוא מפחד מראובן? ואולי בכלל יש ביניהם איזו קנוניה נסתרת? לכן נעבור לטיעון הבא:

ד.
ראובן: אתמול הלוויתי 100 ש"ח לכל אחד ואחד מכם.
שמעון, לוי, יהודה, יששכר, זבולון, יוסף, בנימין, דן, נפתלי, גד ואשר: כן, נכון.

כאן הראיה מתחזקת כמובן בהרבה. כדי לומר שראובן לא הלווה כסף לאנשים אלו, ואעפ"י כן הם מודים לדבריו, נהיה חייבים להניח את קיומה של קנוניה עצומת מימדים, שהסבירות שלה נמוכה ביותר.


כעת נעבור למסורת היהודית שהיא נושא הדיון. ניתן להעלות על הדעת דו שיח מעין זה:

ה.
ראובן: "בני עם ישראל, לפני כך וכך דורות הקב"ה התגלה לאבותינו - שש מאות אלף גברים וכן נשים וטף - במעמד הר סיני, נתן להם תורה וציוה אותם במצוות, וכן ציוה אותם לספר לבניהם ולבני בניהם על מעמד זה ולחנך אותם לקיים את המצוות הכתובות בתורה. אתם בעצמכם שמעתם על כך מאבותיכם, והדבר תפס מקום מרכזי באורח החיים שלהם ושלכם. אתם בוודאי זוכרים שבבית שלכם שמרו שבת ולא עשו בה מלאכה (בניגוד לכל מה שמקובל בעמים אחרים, ובניגוד לנוחות הבסיסית של החיים); שאכלו רק כשר (כנ"ל); שלבשו ציצית והניחו תפילין (כנ"ל); ששמרו על איסורי עריות ונידה (כנ"ל); ועוד ועוד. גם אם בבית שלכם לא שמרו מצוות, אתם לפחות שמעתם שיש כזה דבר ויש כאלה ששומרים על כך. לכן, כולכם צריכים להאמין בתורה ולשמור שבת, כשרות, ציצית, תפילין, טהרת המשפחה וכו' וכו' וכו' ".
עם ישראל: כן, נכון.

קיומו של "דו שיח" זה (גם אם לא בדיוק בצורה זו), הוא עובדה היסטורית; שכן החל מהמחצית השניה של תקופת בית שני, יש בידינו עדויות רבות לכך שעם ישראל בכללותו האמין במעמד הר סיני ובתורה, ובאופן כללי קיים את המצוות (המחלוקת בין הפרושים לצדוקים על פירוש התורה אינה מענייננו). כלומר, עם ישראל בכללותו האמין בטענה ששמתי בפיו של "ראובן". והנה, אם טענתו של ראובן היא שקר מתחילתה ועד סופה, אין לך "הכחשת המוחש" גדולה מזו. האם יעלה על הדעת שמישהו היה מאמין בכך, אם הדבר לא היה נכון?


אשמח לשמוע הערות.

קרדיולוג,

בענייני גיהנום אינני מומחה, לצערי(?).

נאמת נאום יפה, וכפי שכתבת אלו דברים מפורסמים.
אבל, מה לעשות שהא עדיין תוהה ?! 

לכל דת, יש אלמנט של כזה ראה וקדש. הגיהנום זה רק משל.