הרהורים של תוההה

זאב,

אם כדבריך, הדיון הספציפי מתאים יותר לפורום העדפות בטעמים וחוויות, מאשר בעצכ"ח.

נכנסתי לדיון, כי מניסיוני, חלק מאלו שהביעו עמדות דוגמתך, לא היו מודעים מספיק למשמעות ולהשלכות, ו/או שלא היו כנים מספיק להודות בכך כלפי אחרים ואולי גם לא כלפי עצמם.

אני מעריך מאד את מודעתך וכנותך.

ידיד,

אני מתייחס לדוגמת האהבה כיוון שאוהבים לעשות בה שימוש, לטעמי בהקשר לא נכון.

ראשית, מושא האהבה. קיומו אינו נתון בספק. זאת אומרת האישה/החבר נוכחים וכל הנדון הוא יחסך כלפיהם.

שנית, אדם מודע, לא יטען או יחשוב שאשתו גבוהה מכפי שהיא, עשירה מכפי שהיא, בעלת תואר או התמחות שאין לה. הוא יחשוב שהיא הכי יפה, הכי חכמה, ובעיקר הכי חמודה. אלו דברים סובייקטיביים בהגדרה ואף אחד לא מתיימר להגדירם כעובדה, או כמשהו שכולם אמורים להסכים לו.

בנוגע לעסקת החבילה. באהבה, כמו בעסקים, אנחנו לוקחים את כל החבילה כי אין ברירה. השיקול הוא דווקא די קר. זאת החבילה. תרצה תקבל, לא תרצה לא תקבל. בדת לעומת זאת אתה יכול לקבוע, לפחות חלק מהרכב החבילה. עד כמה שידוע, אלוהים לא ייעלב ולא יעשה סצנות, אם תחליט שיש משהו בחבילה שפחות מתאים לך.

תלמיד,

לא שזה כ"כ חשוב.

בכל הדוגמאות אין הסתמכות גורפת על עובדות העבר.

הצלחתה של חברה בעבר, לפעמים יכולה להשפיע בכיוון שלילי על מחיר המניה העתידי, במידה והוא מגלם כבר את על הצפיות.

בכל אופן, אין הישענות על עובדה, במובן של היה לא היה.

לגבי השיפוט והאחוזים, כרצונך.

לא ענית האם אתה בדקת את כל הדתות, או רק את דת השכונה.

לדוגמה, לדעת ר' יואל מסטמר, ההצבעה בבחירות כמוה כע"ז ג"ע ושפ"ד. אתה חושש לזה?

מה תגיד, כי אתה סומך על הרבנים המתירים ו/או המחייבים.

ומה בשאר חומרות. לפי מה אתה קובע את הגבולות.

ניחוש פרוע: לפי מה שנהוג בשכונה.

אני לא מצליח להבין את הקשר בין אהבת אשה לבין אמונה באלוקים שנתן בסיני תורה ומצוות וחוקים ומשפטים. בגלל אהבת אשה אדם עושה ולא עושה אלף דברים ביום ובליל עם עצמו ועם ילדיו שחלקם לא מובנים וחלקם מקוממים ומלאי סעיפים ותת סעיפים ועונשים וכל שאר הענינים הכבדים והתמוהים? בגלל עסקת החבילה? ובכלל מה נכון או לא נכון בעינין אהבת האישה? היא קימת ואפשר לעוזבה או להמשיך אתה. יש פקפוקים על קיומה? ולענין שהדת טובה? האם ניסיתם את הנצרות וראיתם שאינה ממלאה טוב ויפה את חייכם? את הנזירות? אם הטאו? את האיסלאם? הייתם בהודו? עשיתם סדנאות ניו אייג' או פוצי מוצי אחר לנפש וראיתם שהכי טוב זה התורה עם דיני הירושה והשור והחמור ושנים אוחזין בטלית? פשוט זה היה הכי הכי טעים לכם מכל הקינוחים והמוסים והיין בכל העולם? אולי כל מה שאדם עסוק בו יכול למלא את חייו? פתאום הדת נהיתה פונקציה ממלאת חיים טובה ובאותה הזדמנות על הדרך מגלים שהיא גם נכונה? באיזה גיל הכותבים פה שככה הם טוענים? 

מעניין, אשמח קישור.

תודה.

אולי כדאי שתסבירו לנו מה זה נקרא למלא את חייו
אכתוב לכם משפט יפה של מרטין לותר קינג- אם אדם מטאטא רחובות למחיתו, עליו לטאטא אותן כפי שמיכאל אנג'לו צייר, כפי שבטהובן הלחין, כפי ששיקספיר כתב. 
בואו נלך על משפט דומה. אם אדם שומר מצוות למחיתו או לחרדתו או לחינוכו או לדת שכונתו או להצילו מדינה של גיהנום, עליו לשמור אותם כפי ש-מה? מה לדעתכם?