אודה ולא אבוש שמניעי לפתיחת אשכול זה הם מרגשי מחאה על הנעשה בשם הדת, וכמובן דעתי נראית ברורה לאן היא נוטה.
אבל מעניין אותי כעת באמת מה הדת האותנטית אומרת על זה.
אם יש למישהו איך להחכימני בצדדי הנידון ואולי אף בהכרעתו, אודה לו מאוד.
לי אישית ישנם נימוקים השוללים את מקומו של הג'יהד ביהדות בפרט ובשם כל תפיסה דתית בכלל. אקווה שבהמשך אפרטם [אם האשכול לא יתדרדר מהר מידי לנעילתו].
נשלח ב-17/6/2013 14:16
נ.ב. משום מה מושג ה'עמוד השישי' המגדיר את מעמד הג'יהד באיסלאם הזכיר לי אסוציאטיבית את מושג ה'טור החמישי' או 'משנ"ב חלק ז' הרווח במחננו. שמשם בעיקר צומח לו הג'יהד היהודי באין מפריע. שזו עצמה נקודה הצריכה ליבון, מה גורם לעניינים האפורים להצמיח תופעת מלחמת קודש הרבה יותר מאשר נושאים אחרים.
נשלח ב-17/6/2013 14:21
מה הדת האוטנטית אומרת על זה? אין לך יותר אוטנטי ממשנה.
משנה מסכת אבות פרק ג
משנה יא [יא] רבי אלעזר המודעי אומר המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא:
נשלח ב-17/6/2013 14:58
אני מודה שאני כלל לא מכיר דתות מזרחיות, אבל האם ניתן להעלות על הדעת דת ללא המושג של מלחמת קודש? היהדות, האסלם והנצרות נלחמו מלחמות קודש - כלומר מלחמה שהצדקתה הבלעדית היא ציווי אלוהי כלומר תנאי הכרחי ומספיק. הרבה מלחמות נוסף להן המימד הדתי (כמו המאבק על א"י) אך הן לא מלחמות דת אלא מלחמות לאומיות שלפעמים יש להן גם מימד דתי.
אלקינו הוא אל צבאות - אחד משמות האל הוא: פלדמרשל אלקים. וכמו כל גנרל, פרנסתו היא מלחמה.
כל השאר זה אותיות קטנות
נשלח ב-17/6/2013 15:10
יפה דרשת ירוחם. המקור היחיד לעניות דעתי לג'יהאד הוא מעשהו של פנחס. וכמובן אין לנו מצב כזה היום שיצריך קנאות מהסוג הזה וצריך גם לשקול רווח מול הפסד כשמחללים שם ה' במעשים קיצוניים של שנאה לאחר ומחלישים את הקשר בין יהודים לאביהם שבשמיים.
נשלח ב-17/6/2013 15:21
ידועה ההלצה על פנחס. כתוב 'ויקח רומח'. את הרומח צריך לקחת. ישנם כאלו שהרומח בידהם וכל השאלה היכן להשתמש בו, אסור שהרומח יהיה ביד. ונחזור לענייננו. הרבה יותר פעמים ישנם לאורך ההיסטוריה שהקנאות הייתה שלא כדין מאשר פעם אחת שהתברר שהקנאות הייתה כדין. יעויין בהקדמתו הידועה של הנצי"ב לחומש בראשית [העמק דבר] שמתאר שפיכות דמים נוראה בעקבות קנאות בשלהי בית שני שלדעתו היא זו שהובילה לחורבנו. שם דרך אגב התחילה התפתחות תושב"ע המקבילה לשו"ע החמישי שבדורינו.
זו לא חוכמה לקחת מקרה אחד ולהפוך אותו לאתוס.
נשלח ב-17/6/2013 15:42
ומה עם כופין אותו עד שתצא נפשו?
נשלח ב-17/6/2013 15:50
בעל אתה הרי יודע עברית. תבדוק בעברית גם עוד פרוש למילה נפש- הפרוש - ברוב הפעמים.
נשלח ב-17/6/2013 16:07
ז"ל החזו"א הידוע על מורידין ולא מעלין בתקופתינו:
"ונראה דאין דין מורידין אלא בזמן שהשגחתו ית׳ גלויה כמו בזמן שהיו נסים מצוין ומשמש בת קול, וצדיקי הדור תחת השגחה פרטית הנראית לעין כל. והכופרין אז הוא בנליזות מיוחדות בהטיית היצר לתאוות והפקרות, ואז היה ביעור רשעים גדרו של עולם שהכל ידעו כי הדחת הדור מביא פורעניות לעולם ומביא דבר וחרב ורעב בעולם, אבל בזמן ההעלם שנכרתה האמונה מן דלת העם אין במעשה הורדה גדר הפרצה אלא הוספת הפרצה שיהי׳ בעיניהם כמעשה השחתה ואלמות ח״ו וכיון שכל עצמנו לתקן אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה גמה שידינו מגעת". אקדים בירור הסוגיא בקצרה. אפשר ללמוד את דין 'מורידין ולא מעלין' כעונש, ואפשר ללמוד זאת כתיקון הדת. החזו"א לומד את כל עניין מורידין ולא מעלין כתיקון הדת. כאשר אין בזה תיקון הדת אין דין מורידין. זה כנראה בירור דבריו.
עכשיו לענייננו. ישנם כל מיני דרכים פורמליות להסביר את העדר הכפייה הנוהג כיום. למשל העדר 'סמוכין', 'סנהדרין' וכיו"ב. לדעתי הטעם הוא דברי החזו"א, אני לוקח את דבריו למחוזות יותר רדיקליים. בטעמו של החזו"א אני רואה הסבר למה בכלל לא נוהג עונש. כל עניינו של עונש זה ביצור הדת. מה שהחזו"א אומר על מורידין בעיני נכון על כל עונש. הנימוק הפורמלי הוא סמוכין וסנהדרין. אבל הטעם האמיתי הוא דברי החזו"א.
אלא מה שמהחזו"א נראה שהמצב האידיאלי הוא שתהיה ענישה וכן שיתקיים דין מורידין וכיו"ב? זהו שבתקופה שהתקיימה הענישה זה לא היה חריג מוסרית. דמוקרטיה היא דבר די חדש. כיום שמוסרית אין לענוש. מוצאים טעמים פורמלים להמנע מלענוש.
נשלח ב-17/6/2013 16:11
האם נראה לך שמחבר מוסר והלכה היה לוקח טיעון מוסרי כגורם הלכתי?
נשלח ב-17/6/2013 16:14
לא. בשביל הגורם ההלכתי ישנם הסברים פורמליים. למשל: אין סמוכין בכדי לכפות. אין סנהדרין בשביל לענוש. [כללתי זאת בדברי למעלה אך אולי לא הייתי ברור].
נשלח ב-17/6/2013 16:17
אבל מדוע להשתמש בהם, בשביל שיקולים מוסריים שאמורים להיות כפופים להלכה?
בהודעותי הראשונות שם אני טורח להוכיח שם שזה נוהל קיים.
בהודעתי האחרונה שם אני מנסה להסביר למה זה נוהל ראוי.
תוקן על ידי דה_וינצי2 ב- 17/06/2013 16:26:51
נשלח ב-17/6/2013 16:22
רבותי המילה נפש פרושה רצון נפשו -רצונו. כופין אותו משכנעים אותו עובדים עליו-עד שתצא נפשו- רצונו.
נשלח ב-17/6/2013 16:29
ירוחם. את מושג הג'יהד לא מוצאים רק ב'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'. זה רק משל. אני מבין שבעלבעמיו מתכוון למדיניות הענישה ביהדות האותנטית. ובא נאמר, שברמת העיקרון היא לא הייתה סובלנית מי יודע מה. [כמובן שהיה ויכוח מכמה הרוגים נקראים סנהדרין 'קטלנית'. אך זה שוב דרכים פורמליות למעט בעונש. עדים התראה. מזיד וכיו"ב].
נשלח ב-17/6/2013 17:40
ובל נשכח את הרמב"ם הסובר שמצווה לאבד את מי שאינו מאמין ביג עיקרים.