| נשלח ב-18/6/2013 13:08 |
 |
| |
על מעוכבי קפידות...
לאחרונה (ולא רק) שמעתי מכמה וכמה מקרים, על מבוגרי שידוכים שהלכו לרבנים וההם ברמז או במפורש אמרו להם: שייתכן שיש עליהם קפידא וזה מה שמעכב את מציאת זיווגם.
האמת, שמי אני שיבוא בסוד קדושים לדעת על מה ולמה, אבל בכל המקרים שאני שמעתי (בכל אופן..) אותם מעוכבי שידוך לא מצאו את אותו אדם שבאמת יש לו קפידא עליהם.. הם לא הצליחו להגיע לאותה נקודה שורשית וכואבת..
וכאן הבן שואל, אין ספק שאם הרב אמר, אז הרב אמר..אבל מהו הפתרון? איך באמת מסירים את אותה "קללה" שמעכבת את השידוך?!
חשבתי על איזה נקודה שאם באמת נעשה אותה, אז מלבד השקט, השלווה והאושר האישי שנרוויח מכך, אף זה יכול להסיר את אותה קפידא שמעכבת.
סליחה מראש אם זה יצא ארוך מידי. ותודה לכל אילו שכן היה להם את הסבלנות להחזיק את העיניים עד הסוף:)
וזה החלי:
ידוע שבריה שאין בה עצם אינה מתקיימת שנים עשר חודשים. אבל סוג של יתוש יש, ושמו בקא, ואינו חי אפילו יממה. נוצר, סועד, מטיל ביציו ומת.
שאל רב פפא את אביי, איך אפשר לומר שבקא זה אינו חי אלא יום, והלא יש פתגם עממי שהיתושה מרדה על בעלה שבע שנים. אמרה לו: (היתושה לבעלה - הבקא) "איך יתכן שראית אדם שמן שעלה מן הנהר ומצצת דמו, ולא הודעת לי שאצטרף לסעודה?
אכלת לבד, תחיה לבדך"...
שבע שנות רוגז וניכור, מריבה ופרידה -
ואיך אמרו בגמרא שאינם חיים אלא יום אחד?
ענה לו אביי: המדובר הוא שנים שלהם. אדם חי שבעים שנה, ושבע שנים הם עשירית מחייו. הבקא חי עשר שעות, שבע שנים שלו הן שעה.
עד כאן דברי הגמרא. אבל היא ממש תמוהה.
לשם מה לנו לדעת כמה זמן חי הבקא?!
ואם ראוי שנדע, ורב שם העיד שהוא לא חי יותר מיממה, אז מה הקשה רב פפא מפתגם עממי, וכי מפיהם אנו חיים?!
והאם סבר רב פפא שאכן שמע מישהו את טרוניית הבקאית ומריבתה, ועקב אחריהם במשך שבע שנים, וניסה לפשר, והגברת בקא התבצרה בעמדתה?!
אבל הבה נחשוב, נניח שאכן כך היה. שהגברת בקא חשה פגועה: בעלה מצא אדם שמן וטוב, ומצץ את דמו לבד, לא קרא לה -
החסרים בני אדם למצוץ דמם?!
מה גודל הבקא, ומה גדולה אשתו, והם חיים יום אחד, לכמה דם הם נזקקים לארוחתם, לטפה אחת?! תהא מאדם שמן או רזה. יום אחד לפניכם, נצלוהו יחדו, חיו בטוב!
על מה את מעוררת ריב, על מה המהומה, ואת מי את מענישה.
על מה את מבזבזת את החיים שלך, הקצרים כל כך!
כואב, הלב. על הבא והבקית, טפשותה ועקשנותה.
הבקית טפשה. אבל אנו חכמים מחוכמים. שהרי אנו חיים שבעים שנה! אנו יכולים להרשות לעצמינו לבזבז נתחים מחיינו על ריבים טיפשיים...
צחוק עושים אנו מעצמינו. מה הן שבעים שנה, כחלום יעופו. לא חבל להשחית מהם נתחים על הקפדות והפגעיות?!
הבקית הפתיה, הלא פגעה בעצמה לא פחות משפעה בבעלה, ועל שטות קטנונית מאין כמותה. ואדם המקפיד על חבירו גם אם בצדק, הלא פגע בעצמו לא פחות משפוגע בחבירו. הולך וקופה של טינה ומרמור תלויה לו מאחוריו, משא מכביד ומיותר, למה לו. ישליכו וישתחרר ממשאו, ימחק יסלח וימחל. לטובתו שלו, אם לא לטובת חבירו.
אם נאמץ לעצמינו את השיטה הזו, אז השם יעזור שמידה כנגד מידה -
לא יקפידו עלינו, וגם אילו שכן, הם ימחלו לנו מעצמם..
שוב - תודה:)
נ.ב: הפירוש של הגמרא הוא של הרב יעקב גלינסקי שליט"א.
תוקן על ידי נקודהלמחשב ב- 18/06/2013 13:14:20
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:28 |
|
| |
אוקי.. הכל טוב ויפה. הבקית- טיפשה היא שמקפידה על בעלה. אבל מה עם כל אלו המעוכבי זיווג שיש עליהם חשש קפידה מאדם כלשהו ואשר אינם יודעים מי הוא זה ואי זה הוא?
האם לזאת תהיה נוסחה היאך ניתן יהיה להסיר קפידה ולהתיר קללות?
בעיקרו של עניין לא נגעת..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:29 |
|
| |
| טיע כתב: |  | אוקי.. הכל טוב ויפה. הבקית- טיפשה היא שמקפידה על בעלה. אבל מה עם כל אלו המעוכבי זיווג שיש עליהם חשש קפידה מאדם כלשהו ואשר אינם יודעים מי הוא זה ואי זה הוא?
האם לזאת תהיה נוסחה היאך ניתן יהיה להסיר קפידה ולהתיר קללות?
בעיקרו של עניין לא נגעת.. |
|
כנראה שלא קראת עד הסוף....
את התשובה לכך כתבתי בסופה של מגילה, בהדגשה....
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:37 |
|
| |
ואת המסקנה הזו אתה המצאת או שהרב יעקב גלינסקי כתב? כי קשה לי ותמוה העניין.
במציאות הכל קורה הפוך..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:42 |
|
| |
| טיע כתב: | | ואת המסקנה הזו אתה המצאת או שהרב יעקב גלינסקי כתב? כי קשה לי ותמוה העניין.
במציאות הכל קורה הפוך.. |
|
מידה כנגד מידה זה מסקנה ("המצאה") של חז"ל...!!
ההבטחה שאם אדם ימחל ולא יקפיד על השני אז השם יעזור שהשני ימחל זה חז"ל גילו לנו...
מקווה שהם מספיקים לך....
ואם קורה במציאות הפוך, אז אחת מהשתיים.
או שהפגיעה הייתה מאד גדולה שבשבילה צריך התגברות גדולה יותר..
או שבאמת זה לא קפידא אלא משהו אחר..
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:44 |
|
| |
ומה זה המשהו אחר? קללה?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:47 |
|
| |
אני דברתי על הנושא של קפידות.. של טינה ופגיעות לא על קללות...
אבל את מזכירה ונתפסת לזה שוב ושוב.. יש סיבה לכך?
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:50 |
|
| |
ואם יש, למה אתה חושב שאספר לך? חחח
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:51 |
|
| |
למי בדיוק יש קללה על ראשו...?!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 13:52 |
|
| |
כך זוהי הדרך של הפסיכולוגים? 
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 14:47 |
|
| |
"תוחלת החיים של נמלים נקבות נעה בין שנה אחת לשלוש. לעומתן המלכה יכולה לחיות כ- 30 שנה. הזכרים, לעומתן, חיים רק מספר שבועות בודדים. אורך החיים הממוצע של מלכת נמלים הוא פי 100 מזה של חרקים אחרים באותו גודל החיים לבד."
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 14:53 |
|
| |
| אדם_ה1 כתב: | | "תוחלת החיים של נמלים נקבות נעה בין שנה אחת לשלוש. לעומתן המלכה יכולה לחיות כ- 30 שנה. הזכרים, לעומתן, חיים רק מספר שבועות בודדים. אורך החיים הממוצע של מלכת נמלים הוא פי 100 מזה של חרקים אחרים באותו גודל החיים לבד." |
|
זכרים הם בעלי כנפיים, ונקראים "בטלנים" (drones). ברוב ימי חייהם הם לא עושים שום דבר פרט לאכילה. תפקידם היחידי בבית הוא ללמוד תורה, על מנת להמשיך את הדור. אצל מינים רבים הזכרים אינם לומדים דרך קבע. הם לומדים לקראת עונת הזיווג, ומפסיקים זמן קצר אחריה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 15:43 |
|
| |
ליצנים שניכם!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/6/2013 23:48 |
|
| |
| נקודהלמחשב כתב: | | לאחרונה (ולא רק) שמעתי מכמה וכמה מקרים, על מבוגרי שידוכים שהלכו לרבנים וההם ברמז או במפורש אמרו להם: שייתכן שיש עליהם קפידא וזה מה שמעכב את מציאת זיווגם.
האמת, שמי אני שיבוא בסוד קדושים לדעת על מה ולמה, אבל בכל המקרים שאני שמעתי (בכל אופן..) אותם מעוכבי שידוך לא מצאו את אותו אדם שבאמת יש לו קפידא עליהם.. הם לא הצליחו להגיע לאותה נקודה שורשית וכואבת..
וכאן הבן שואל, אין ספק שאם הרב אמר, אז הרב אמר..אבל מהו הפתרון? איך באמת מסירים את אותה "קללה" שמעכבת את השידוך?!
חשבתי על איזה נקודה שאם באמת נעשה אותה, אז מלבד השקט, השלווה והאושר האישי שנרוויח מכך, אף זה יכול להסיר את אותה קפידא שמעכבת.
סליחה מראש אם זה יצא ארוך מידי. ותודה לכל אילו שכן היה להם את הסבלנות להחזיק את העיניים עד הסוף:)
וזה החלי:
ידוע שבריה שאין בה עצם אינה מתקיימת שנים עשר חודשים. אבל סוג של יתוש יש, ושמו בקא, ואינו חי אפילו יממה. נוצר, סועד, מטיל ביציו ומת.
שאל רב פפא את אביי, איך אפשר לומר שבקא זה אינו חי אלא יום, והלא יש פתגם עממי שהיתושה מרדה על בעלה שבע שנים. אמרה לו: (היתושה לבעלה - הבקא) "איך יתכן שראית אדם שמן שעלה מן הנהר ומצצת דמו, ולא הודעת לי שאצטרף לסעודה?
אכלת לבד, תחיה לבדך"...
שבע שנות רוגז וניכור, מריבה ופרידה -
ואיך אמרו בגמרא שאינם חיים אלא יום אחד?
ענה לו אביי: המדובר הוא שנים שלהם. אדם חי שבעים שנה, ושבע שנים הם עשירית מחייו. הבקא חי עשר שעות, שבע שנים שלו הן שעה.
עד כאן דברי הגמרא. אבל היא ממש תמוהה.
לשם מה לנו לדעת כמה זמן חי הבקא?!
ואם ראוי שנדע, ורב שם העיד שהוא לא חי יותר מיממה, אז מה הקשה רב פפא מפתגם עממי, וכי מפיהם אנו חיים?!
והאם סבר רב פפא שאכן שמע מישהו את טרוניית הבקאית ומריבתה, ועקב אחריהם במשך שבע שנים, וניסה לפשר, והגברת בקא התבצרה בעמדתה?!
אבל הבה נחשוב, נניח שאכן כך היה. שהגברת בקא חשה פגועה: בעלה מצא אדם שמן וטוב, ומצץ את דמו לבד, לא קרא לה -
החסרים בני אדם למצוץ דמם?!
מה גודל הבקא, ומה גדולה אשתו, והם חיים יום אחד, לכמה דם הם נזקקים לארוחתם, לטפה אחת?! תהא מאדם שמן או רזה. יום אחד לפניכם, נצלוהו יחדו, חיו בטוב!
על מה את מעוררת ריב, על מה המהומה, ואת מי את מענישה.
על מה את מבזבזת את החיים שלך, הקצרים כל כך!
כואב, הלב. על הבא והבקית, טפשותה ועקשנותה.
הבקית טפשה. אבל אנו חכמים מחוכמים. שהרי אנו חיים שבעים שנה! אנו יכולים להרשות לעצמינו לבזבז נתחים מחיינו על ריבים טיפשיים...
צחוק עושים אנו מעצמינו. מה הן שבעים שנה, כחלום יעופו. לא חבל להשחית מהם נתחים על הקפדות והפגעיות?!
הבקית הפתיה, הלא פגעה בעצמה לא פחות משפעה בבעלה, ועל שטות קטנונית מאין כמותה. ואדם המקפיד על חבירו גם אם בצדק, הלא פגע בעצמו לא פחות משפוגע בחבירו. הולך וקופה של טינה ומרמור תלויה לו מאחוריו, משא מכביד ומיותר, למה לו. ישליכו וישתחרר ממשאו, ימחק יסלח וימחל. לטובתו שלו, אם לא לטובת חבירו.
אם נאמץ לעצמינו את השיטה הזו, אז השם יעזור שמידה כנגד מידה -
לא יקפידו עלינו, וגם אילו שכן, הם ימחלו לנו מעצמם..
שוב - תודה:)
נ.ב: הפירוש של הגמרא הוא של הרב יעקב גלינסקי שליט"א.
תוקן על ידי נקודהלמחשב ב- 18/06/2013 13:14:20 |
|
מסקנה מעולה! תודה על הרעיון. נקווה שזה יעזור מהר בע"ה.
ואם יש לך עוד רעיונות בסגנון הזה- אשמח שתכתוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2013 01:46 |
|
| |
אני מכירה אישית בחורה שהיום נשואה שהתחתנה בסביבות גיל 33 והסיבה היחיד לעיכוב, הייתה קפיידא (במקרה שלה זה היה על בחור שהיא פגעה בו בתחילת השידוכים שלה) ומיד שהתברר העניין הייתה סולחה ותוך כמה חודשים היא התחתנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/6/2013 01:48 |
|
| |
ולגבי המאמר שכתבת- כל מילה אמת!!!! 
(ואגב הכתיבה שלך ברמה גבוהה )
|
|
|
|
|
