|
|
| נשלח ב-26/6/2013 21:20 |
 |
| |
טוב, לגבי הנבואה טענת טענה המכונה בלע"ז כמדומני 'טאוטולוגיה' - כל נבואה מתקיימת, כי גם כשהיא לא מתקיימת היא מתקיימת:)
לגבי נינוה - שים לב שה'מהפך' קרה תוך יום, אולי כמה ימים, לא 40.
לגבי נבואות ישעיהו - אמנם פרק מ' ("נחמו נחמו") נסמך לפרק לט העוסק בחזקיהו, אבל אין לו שייכות לימי חזקיהו. הפסוק הראשון שם הוא כזכור: "דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ" והרי ירושלים לא נפגעה כלל, אלא דווקא ארץ יהודה, וברור שהדברים מכוונים לחורבן הבית ע"י הבבלים.
חוץ מזה, הבעיה בנבואות הללו שהן מזכירות במפורש את כורש: "הָאֹמֵר לְכוֹרֶשׁ רֹעִי" (מד כח), "כֹּה אָמַר ה' לִמְשִׁיחוֹ לְכוֹרֶשׁ..." (מה א), וכאן ודאי הכוונה לכורש מימי שיבת ציון (וא"ת שנוסף מאוחר יותר כפרשנות - נמצית מודה לביקורת המקרא:)
אמנם אין ספק שנבואות ישעיהו היו אחד ממנועי הציונות, שהיא התגשמות דבר ה' בימינו, ואולי בזכותן עם ישראל שמר על הגחלת הזו בכל תפוצותיו (רק להזכיר, הדבר היחיד שהיה משותף לכל יהודי העולם, כולל אתיופים וקוצ'ינים, הוא האמונה שיום יבוא ויגיע המשיח וישיב אותם לארץ ישראל - ואכן הגיע משיח ושמו דוד (!) עם מכנסי חאקי ופנקס הסתדרות והוציאם מהגלות, וד"ל:)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 21:30 |
|
| |
אברהם אתה ממש עברי.
הנבאים אחרי ישעיהו שנבואתם התגשמה ממש למשל הנביא עמוס בפרק האחרון, הנבואה התגשמה ממש מילה במילה. אין צורך בפרשנות אפילו.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/6/2013 21:50 |
|
| |
לאברם העברי
גם אם המציאו לתופעה שם לועזי מפוצץ, ואפילו אם הוא יפה כמו "טאוטולוגיה", זה לא פוגם באמת שלו.
לגבי נינוה תהליך התשובה התחיל ביום הראשון, אבל ייתכן שלקח 40 יום. זה תלוי איך מפרשים את יונה פרק ד פסוק ה', לפני 40 יום או אחרי. מחלוקת פרשנים.
לגבי ישעיהו. ניתן לפרש (בדוחק), שמדובר בישעיהו של תקופת חזקיה. ירושלים כן לקתה כפלים, אמנם היא לא נחרבה, אבל לעמוד במצור, כשרוב התושבים ברחו למצרים, זה לא תענוג גדול. גם לגבי כורש, אפשר להסביר (נדמה לי שזו דעת הרב יעקב מדן) שמדובר בכורש מלך מדי קדום יותר מכורש של ימי שיבת ציון.
בכל אופן אינני נרתע מהדעה שהחצי השני של ישעיהו נכתב ע"י נביא ישעיהו אחר בימי שיבת ציון.
ובכל מקרה, נבואות משחיות כמו ישעיהו י"א נכתבו בתקופת חזקיהו.
בנוגע להערתך על דוד עם מכנסי החאקי, גם אני סבור שזוהי אתחלתא דגאולה, אבל את הקרדיט האדיר שקיבל דוד העומד על הראש, הייתי מחלק גם לאנשים נוספים גדולים וחשובים ממנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 08:33 |
|
| |
לירוחםשמ -
לגבי ה"אתה ממש עברי" לא זכיתי להבין וה' יאיר עיני וכו':)
אבל נבואת עמוס נאמרה בימי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל (עמוס א א), כלומר בשנת 750 לפנה"ס בערך, כמה עשרות שנים לפני גלות עשרת השבטים, אליה הוא ככל הנראה מתכוון בנבואות הגלות שלו (ב ג, ג יא, ה כז ועוד ועוד - אם כי היתה גלות 'קטנה' קודם לכן ע"י תגלת פלאסר).
גם בפרק ט שהבאת נאמר וַהֲנִעוֹתִי בְכָל הַגּוֹיִם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל - כלומר, גלות!
ומכאן שנבואת הנחמה שלו שם כוונה לאותם שבטים, ולא להקמת המדינה...
(אמנם מצד שני נאמר שם בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת שאולי מרמזת למלכות יהודה, אבל גם אותה אפשר לפרש על חורבן יהודה ע"י סנחריב, כ- 20 שנה אחרי גלות 10 השבטים.)
ל- urison -
איך שלא תסביר, הנבואה לא התקיימה בפרק זמן סביר לנתינתה, ולפי הרמב"ם היה צריך להוציא את ישעיהו להורג בשל נבואת שקר:) (אולי בגלל זה היו כמה ישעיהו-ים, כדברי המְחַקְּרִים...)
אגב, גם כורש "של" הר' מדן (יותר נכון של חיים חפץ) חי בתקופת נבוכדנצאר, לא בימי חזקיהו.
ולכן על משמרתי אעמודה שאין לשפוט את הנביא לפי התקיימותה המדויקת של נבואתו בימיו, אלא לפי השפעתו על העם לזמנו ולדורות.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/6/2013 10:46 |
|
| |
אברהם אם לא הבנת חבל. התורה לא ניתנה רק לדור יוצאי מצריים הנבואה לא ניתנה רק לשעתה ולזמנה.
עמוס פרק ט
(יג) הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקֹּצֵר וְדֹרֵךְ עֲנָבִים בְּמֹשֵׁךְ הַזָּרַע וְהִטִּיפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְכָל הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה:
(יד) וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם:
(טו) וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ:
איני יודע אם זה התקיים בזמנו של עמוס. כנראה שלא. אבל היום זה מתקיים מילה במילה.
|
|
|
|
| נשלח ב-29/6/2013 22:54 |
|
| |
לאמיתו של דבר, קריאה של ספר מלכים מעלה את התמונה הבאה:
הכותב מנסה ליצור את הרושם שמידת ההצלחה היא פונקציה מונוטונית עולה של מידת האדיקות בעבודת י-הוה, אך זה לא ממש עובד לו. אין באמת מתאם כזה מעבר למלכים - יש צדיקים (על פי אמת המידה שלו) שהצליחו, צדיקים שהפסידו, רשעים שהצליחו, רשעים שנכשלו. לעיתים הוא משתמש באסטרטגיות שונות כדי ליצור את הרושם הזה - למשל להדגיש את המקרים שעולים בקנה אחד עם התיאוריה ולכתוב בצידם את ההסבר התיאולוגי, ולעומת זאת להעלים או לפחות להבליע את המקרים הסותרים (למשל, חורבן יהודה על ידי סנחריב בתקופת חזקיהו מתואר בחצי פה בתיאור קצר ולא ממצה: מלכים-ב יח יג וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם. לעומת זאת סיפור הצלתה של ירושלים (כלומר, העובדה שסנחריב לא החריב אותה אלא רק השאיר אותה כעיר של הווסאל חזקיהו שהעלה לו את אוצרות המקדש למס) מתואר בפרוטרוט רב; הוא מתעלם מהצלחותיו הכבירות של אחאב שהיה אולי המלך הישראלי החזק ביותר בתקופת המלוכה, וחלף זאת מדגיש את מותו הבזוי על ידי עבד מורד; ובכלל, לא קשה לשים לב שאצל מלכים שאצלם קיים הקשר התיאולוגי הוא מוצג, ואצל אלו שהוא לא קיים יש פשוט התעלמות מהדהדת מן ההצלחות או מן השאלה).
|
|
|
|
|
|
