ההימור של ייתכן

או דקדוקי עניות,

בס"ד

ייתכן,

ברשותך, רק הערה אחת חשובה:

כתבת-

אז הנה ההימור.

מצד אחד יש את החרות, החופש, היכולת לנהוג במוסריות מובנת ולא להיאלץ לעתים להתאכזר, או סתם לנהוג שלא כהוגן, עקב מנהגי ותרבות  העולם הישן (שאולי, אולי, בזמנם היו הכי מתקדמים) פטור מעיסוק באפולוגטיקה והתפתלויות אינסופיות, כל מנעמי עולם הזה שהושפעו עלינו על ידי היוצר ברוך הוא, קיום מהודר של הירושלמי שיש ליהנות מכל דבר נאה בעולמו של הקב"ה, וכו' וכו'.

מצד שני יש חשש שמא זהו רצונו יתברך ושמא ח"ו נדון בצואה רותחת.

בואו חשבון.

האין מקום להמר על אי אלו צדדים נוספים בין לבין או דרגות נוספות שאפשר ואולי צריך ללכת לאורם? האם לא העלית על דעתך שייתכן לקיים בהידור את מאמר הירושלמי ובד בבד לעשות הכל לשם שמיים? האם לא העלית בדעתך אפשרות של אהבה ויראה מסוג קצת אחר מיראה מצואה רותחת?

עוד כתבת-

אז מה נשאר לנו. הבטחה חזלית, שמעולם לא גילו לנו, מי גילה להם רז זה, על שכר אין קץ הצפון למי שעושה דברם.

ספר תהלים - מה רב טובך אשר צפנת ליראיך...

סוף דבר את האלוהים ירא ואת מצוותיו שמור.

לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ.

ויש גם את ההימור של צענע בן: אין שום סיבה להיות ימני, היסטורית: אם היתה הוכחה היסטורית לדעה הימנית, כל ההיסטוריונים היו ימנים. הגיונית: אם היה הגיון בדבר, כל האנשים ההגיוניים היו ימניים, ועובדה שאני לא. פילוסופית: למה שפינוזה לא היה ימני, סימן שאין בדבר הגיון פילוסופי. 

הימור גאוני, ייתכן. עבדא בהפקירא ניחא ליה.