פרידה ממיכל7700

אמשלום.

ההבדל הוא באחריות הכוללת שיש לנשים על הדברים האמיתיים של החיים,
(ובמרכזן גידול הילדים, אבל גם דברים נוספים)
זה מה שמונע מהנשים (שאני מכיר) בילויים ארעיים כמו אינטרנט וכדומה.
שימי לב שאשה שרוצה לצאת להשתחרר, זה רק למשהו רישמי שמתכוננים אליה מראש - הרצאה, קניות, וכדומה.
זה לא שאין גברים שעוזרים בבית, רק שלהם יש את הפריווילגיה להודיע על פסק זמן, והשלת אחריות.
לנשים אין.

(שוב. אני מדבר על מה שאני מכיר)



לא טענתי שהדברים שנכתבים כאן הם בין סיגריה לסיגריה.
אלא שכמו שיש להם אפשרות להודיע (או בלי להודיע) על הפסקת סיגריה
הם גם יכולים לצאת להפסקות מחשב (שהן כמובן יותר ארוכות, אבל הרעיון דומה).

אמשלום 
יש לזה כמה סיבות ,
כגודל העול המחייב כך גודל המצפון,
נשים כנראה פחות מתחבטות עם שאלות אידיאולוגיוית והפן הרגשי יותר משחק אצלן תפקיד ,
וממילא יותר קל להן להתנתק מחוקים שמנוגדים לרגשותיהם בלי לחפש שאלות או תירוצים,
נשים דעתן קלות לא מופרכת לחלוטין גם לחולקים על המשפט הגורף,

ביליצר

אני מתנצל שקשה לי לחוש צער על עזיבתה של מיכל.

משום מה אני גם לא מרגיש אשמה גדולה בעניין.

אני מנסה לעשות קצת סדר במה שהיא מייצגת, כמתבטא מדבריה בפורום. (הדרך היחידה לנסות להבין "ניק").

נתחיל עם (מצטער, אין לי משהו יותר עדין לומר) שגעון הגדלות החבדי, המכנה את ספרי חב"ד כ"חסידות". (כל השאר הם פולישער'ס, בזלזול מופגן).

חסידות בשפת אלו שמתעניינים בזה, אין פירושה כתבי חב"ד. נקודה.

עכשיו מה יש בהם בכתבי חב"ד, שאני מכירם די מקרוב.

הם לא עוסקים ב"האם". אלא במה.

אני אומר באחריות, שאין שם שום בשורה, או ניסיון לבשורה, בתחום הוכחות אמיתות הדת.

מי שטוען אחרת שיואיל ויצטט.

אפילו האדמו"ר הרמ"מ במכתביו לסטודנטים על שאלות אמונה שלוקטו בספר, כמעט לא משתמש בציטוטים מ"חסידות".

אגב, אין בדבריו בתחום זה שום בשורה או חידוש, למעט הנפנוף המרומז בידיעותיו המדעיות.

אז זה בסדר גמור לדבר על אלוקות ועל הנקודה היהודית.

מתאים לגמרי לעצכ"ח. לא בציניות.

אבל מה לכל זה ולשאלות "האם".

ואין כאן המקום, אבל צריך לדבר פעם גם על שגעון ה"אתה בחרתנו".

כל כך נהניתי לראות את הרב מיכי מנסח זאת היטב בלשונו הזהב.

סליחה. הוא כתב זאת על הרב טאו. לא על היהודים.

אם יהיה לי זמן, אולי אפתח אשכול בנושא.

ייתכן, האם עד כמה שידוע לך מההיכרות עם ספרות חב"ד - קיימת שם יומרה לבשר בשורה "בתחום הוכחות אמיתות הדת"?

ושאלה נוספת. האם לשיטתך בכלל ייתכנו, תיאורטית, על ידי מאן דהו, מתישהוא, בשורות חדשות בתחום זה?

תוקן על ידי יינן ב- 20/06/2013 10:36:17

לאמר 

<ההבדל הוא באחריות הכוללת שיש לנשים על הדברים האמיתיים של החיים, (ובמרכזן גידול הילדים, אבל גם דברים נוספים).

שכן,
צר לי אבל אני ממשיך לחלוק. לא אמרתי שהחסידות לא מאמינה במשהו. אמרתי שהיא לא מעלה טיעונים, ובוודאי לא כאלה שיכולים לענות לשאלות. לומר אני מאמין בעוה"ב, או שאופיו של עוה"ב הוא כזה וכזה, אינה תשובה לשאלה. מה מיכל ציפתה שייתכן יעשה עם האמירות הללו? האם הן עונות במשהו על שאלותיו? כאמור, הוא לא שאל האם יש עוה"ב אלא כיצד והאם ניתן לדעת זאת (טיעונים). אגב, זה בדיוק מה שהסברתי בהודעה הקודמת שלי, ולכן איני מבין על מה אנחנו מדברים.
ועוד הערה: תיאורים של עוה"ב כמשהו עם מיקוד ומקום מוגדר (כולל פגישות עם בני עוה"ב וכדומה) לא נולדו בחסידות. הם מצויים לרוב גם בחז"ל. לכן אפילו לגבי הטענונת הלא רלוונטית הזאת לא נכון לראות אותה כטענה של החסידות.

ייתכן,
במיוחד בשבילך: שיגעון הגדלות של "אתה בחרתנו" (שעלינו עומד העולם) אכן מאפיין גם את היהדות (במינונים שונים), ואני מתנגד לו גם שם. אפשר לצטט ולייחס.
מעניין לציין בנקודה זו את ההבדל הקטן בין הגמרא שכותבת (סנהדרין לז ע"א): "לפיכך חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", לבין הרמב"ם שכותב בהל' סנהדרין (פי"ב ה"ג): "לפיכך כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם". אגב, בשני המקורות מפורש לגמרי שמדובר בכל אדם, יהודי או גוי.

מה ההבדל בין חייב ליכול? "חייב" הוא דו משמעי. חייב כי זו האמת, או חייב כי זו משימה שמוטלת עליו (לנהוג כאילו זה כך). אבל בין כך ובין כך "יכול" משמעותו משמעות הדבר היא שיש כאן אמירה שמטרתה לדרבן אותנו לפעילות ולאחריות. סוג של תחושה שמתוכה עלינו לפעול.  מי שרואה זאת כקביעה עובדתית זכאי ביושר להתייחסות דומה לזו שקיבל ממני הרב טאו.
וכעין זה הטענה של הגמרא (קידושין מ ע"ב):
לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: +קהלת ט+ וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה. 
וכן ברמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ד (הפעם בלי שינויים, כנראה מפני שהם לא נחוצים).
האם לדעתך הראייה כאילו העולם חציו זכאי וחציו חייב, כוונתה היא שהעולם הוא באמת במצב כזה בכל רגע? זה רציני? ברור שמדובר באמירה מדרבנת שמטרתה ליצור מחוייבות ואחריות לפעולה, ולא בתיאור עובדתי. הוא הדין אצלנו.
תחשוב על יחידה צבאית שמדרבנת את עצמה כאילו היא היחידה שעליה עומד העולם, או המלחמה כולה. זו הדרך לעשות זאת.

זאב 

שמת לב שבהחלט לא הכללתי אבל ההכחשה הגורפת שנשים דעתן לא קלות יותר מאשר גברים עדיין מוכחשת בעיני,

ירוחם,
אז כעת אתה מבין מדוע כשחיזר הקב"ה אחרי האומות לתת להם את התורה הוא לא חיזר אחרי הסינים.
את הפתגם הזה אמר גם משה קרוי, שהיה לגמרי ישראלי, וגם איין ראנד שהיתה לגמרי לא סינית. אמנם כשלעצמי לא הבנתי מה מצאת בפתגם הזה.

[ביליצר,

א. אשמח אם תסביר מה הקשר שקיים לדעתך בין שליטה פחותה (או חוסר שליטה) ביצר המין - שהוא המשמעות של "נשים דעתן קלות הן עלייהו" - לבין הנושא כאן. 

ב. אם הבנתי נכון, מדבריך עולה שהפטור ממצוות (מסויימות) הוא זה שמאפשר לנשים להתנהל בעולמן הדתי באופן "זורם" יותר, ועם פחות "כובד" של "למה?" וכו'. אני חושבת שזו הצעה מאוד מעניינת, גם בגלל שהיא מכירה בכך, שבאופן עמוק - הפטור של נשם אכן גורם להדרתן (ואפילו כתוצאת לואי, בלתי מכוונת מראש) מאחד העיסוקים המשמעותיים בחיי הדת (היהודית ובכלל), הלא הוא העיון בשאלות היסוד האמוניות והדתיות.

ג. עוד ציינת שלנשים יש הן פן רגשי מפותח והן יכולת להתנתקות רגשית (למשל, ממה ש"לא מסתדר" עם האידיאולוגיה או הרגש וכו'). האם שני אלה תמיד באים יחד, לדעתך?



לאמר,

אני מבינה.
אני חושבת שאני חיה בעולם תרבותי וחברתי שונה מאוד ממה שאתה מתאר, וכנראה כאן מקור הפער בקריאתנו את המציאות. 



זאב,

אם תעיין בדפים הראשונים של האשכול אלי לינקקתי לעיל, תראה שמה שאתה מתאר מניסיון חייך, עלה כמה וכמה פעמים כסוג של טענה עקרונית. אני מתכוונת לרעיון (שאני לחלוטין לא בטוחה באמיתותו האובייקטיבית, ובכ"ז אני שומעת אותו לא מעט), שבניגוד לגברים, נשים אינן מרבות לדבר בביטחון על דברים שאינן מבינות בהן באופן "שלם" (למשל, "לזרוק" שאלות "סתם" או לחילופין להביע עמדה נחרצת - שאין לה בסיס אמיתי מבחינתן - אפילו כדי לעורר את הדיון). גם זו הצעה מעניינת בעיניי, אבל היא דורשת הוכחה.]

תוקן על ידי אמשלום ב- 20/06/2013 12:41:29